חברה טובה שמקנאה - מה עושים?

nataly36

New member
חברה טובה שמקנאה - מה עושים?

יש לי חברה טובה, שאני מאד אוהבת, אין לי ספק שהיא מאד אוהבת אותי.... אנחנו חברות קרוב לשלושים שנה.

רק מה,
היא מקנאה בי נורא. ממש.

בקצרה העניין כזה: היא למדה אומנות במכללה בנעוריה. היא היתה מתה לעסוק בזה - אך בשם זרם החיים, עול הפרנסה, וכן, עצלות שלה וחוסר יוזמה ורצון להתאמץ - היא לא עוסקת בזה כמעט. וגם לא התקדמה זה עשרות שנים בעצם.... כי בציור ואומנות - בדומה לנהיגה , אם לא נוהגים, נכון שיש רישיון, אך איכות הנהיגה היא גם נגזרת של קילומטרג' של השימוש במיומנות.....
ואני,
זה יותר מעשור שאני לומדת. ומתאמנת. ומציירת. ושוב לומדת. ומתאמצת ומנסה... וברוך השם, גם מצליחה.
עם כל הענווה המתבקשת. התקדמתי.... לאיי שם... ואני ממשיכה ללמוד כל הזמן - והיא, נשארה מאחור.

רישמית היא מפרגנת לי, אומרת "איזה יופי" אבל אני חשה אנרגיה איומה ממש. משהו קטלני ו... מת כזה!
כאשר היו צריכים מאייר לספר, היא לא "חשבה" על להציע אותי. היא מבקרת כל יצירה שלי. ....
חברה משותפת אמרה לי כבדרך אגב שהיא הרגישה משהו סמוי מאד שלילי מצידה כלפיי, כמובן לא פרטתי - אך אני הבנתי למה היא התכוונה.
כאמור,
מדובר באדם טוב אליה אני מאד מחוברת.

אבל מה עושים עם כזה דבר?
איך מתמודדים עם זה?
 

ebi83

New member
או עימות, או הורדת פרופיל.

אם מדובר באדם שיקבל ביקורת בצורה סבירה- להגיד לו איך את חשה ואולי זה ייתן לה מקום לדבר על הסיבות ולך את המקום להגיד את מה שמציק לך ולהגיע למקום טוב יותר לשתיכן.

אם (ונראה לי סביר יותר שזה המצב) מדובר במישהי שאת מעדיפה לא להכנס איתה למקומות ביקורתיים\מעמתים, אז המלצתי היא להוריד פרופיל בפעילות איתה. להתרחק ממנה קצת, לא להתעלם ממנה אבל ליזום פחות אינטרקציות ושיחות.
זה יכול לקרר קצת את היחסים ואז זה מציק פחות וזה יכול לתת לה את ה"כאפה" שתגרום לה להבין שמשהו פה לא בסדר ולפתוח פתח לפיתרון הראשון


ובכל מקרה, החוק שלי אומר שמי שעושה לי לא טוב- לא יהיה לידי. אני הופך ללקוני וענייני וזה פותר לי את התחושה המגעילה הזו.
 

nataly36

New member
כל פעם שאני מנסה להגיד משהו היא אומרת

"מה פתאום! שאני אהיה ביקורתית כלפייך?! אני הכי תומכת שבעולם! "
"אני רק מפרגנת ובעדך!"

אז פשוט אין טעם.

אני מאמינה שזה לא בשליטה. לא רצוני כזה.... לכן הרעיון שלך של פשוט להתרחק. - נשמע טוב ומצויין.

גם אם לא תבין עד הסוף מדוע, זה יפתור אני מקווה את התחושה המגעילה הנ"ל....
 

ebi83

New member
בהצלחה עם זה


וכן, לפעמים רצוי לשים את עצמנו במקום הראשון
 
את מבינה שהבעיה היא שלך, נכון?

זה שהיא מקנאה, שיהיה לה לבריאות, הקנאה מקצרת ימיה של אשה. היא לא מתכננת איזו פעולה דרמטית כמו בסרטים, אז אין לך על מה להגן באופן ממשי.
למה זה מטריד אותך שהיא מקנאה, איזה רווח יוצא לך מזה שאת מתעסקת עם הקנאה שלה? תחשבי כך, והבעיה תפתר מאליה.
בהצלחה
 

nataly36

New member
מטריד אותי כי זה מפריע לחברות.

הייתי רוצה קשר יותר נעים איתה.

כאמור,
היא אדם שיקר לי.
לא איזה מישהו שפשוט לא איכפת לי ממנו ושאני מתרחקת ממנו וזהו.

רווח? לא יודעת. באמת.
 
רווח לך, שימי לב, אל תכעסי עליי

אבל הקנאה שלה מעמידה אותך על כן גבוה, היא מעין שיקוף של ההצלחה שלך בכישלון שלה, היא "האחר" המפחיד של "עתיד" אפשרי, ולכן היא בהחלט משרתת את הצרכים האלה שלך, מה שאני קורא רווח.
ברגע שהיא לא תשמש כמראה-כשיקוף-כאחר "אפל" באותו רגע גם הקנאה שלה לא תזיז לך יותר.
 

nataly36

New member
ממש לא כועסת. מנסה בכנות לחשוב בנידון.

עם לימודים כמו שהיא למדה, אני בטוחה שהייתי הרבה יותר מפותחת ממה שאני היום. היו לה ביד נתונים הרבה יותר טובים משלי. מורים ממש מקצועיים. טכניקות שאני "דולה" בכל מיני מקומות, היא למדה מסודר מאומנים בוגרי "בצלאל" .

והיא עכשיו הולכת לכיוון של חוגים לילדים.

כשאני מציירת בקצב.... לא מנסה לעשות מזה פרנסה.

לא נראה לי שהיא משמשת מראה ושיקוף כושל... אבל אולי אני טועה. קשה לנתח את עצמך...
 
אולי להשתמש דווקא מה שאמרת

אולי אם תביעי קנאה גלויה במה שיש לה ולא היה לך, כמו הלימודים המסודרים שלה והעבודה עם מורים מקצועיים ותגידי משהו בנוסח "הלוואי שגם אני..." וכו', היא לא תרגיש חיסרון לידך. לפי איך שתיארת אותה, אני לא חושב שהיא סוג האדם שיסיק מזה מסקנות שליליות לגבי עצמו.
 
את רואה


היא ואני, מה היה לה, מה יש לי, איפה היא איפה אני.
זו מערכת סגורה, כי גם את משווה עצמך אליה, ובהחלט מרגישה "מצליחה" יותר ממנה, כלומר אולי גם את משדרת לה איזו ,התנשאות" ולכן היא מגיבה כך?
 

שוש אור

New member
חברות וחברויות

לאחרונה ממש חוויתי שיעור,
שיעור שלא העליתי בדעתי שאצטרך לחוות בגילי המופלג,
אולם מסתבר שבית הספר הנקרא חיים, לא חדל מלהפתיע ולגלות ולספר ש ... אין סוף

לא אכנס לכל הסיפור אבל אצרף לכאן תמונה
וגם אצטט מילים שכתבה לי חברה שלי בהקשר לסיפור האישי שלי,
מילים שאני מודה לה מכל הלב ומעומקו, שאמרה לי והזכירה לי,
כי אני, בנאיביותי, חשבתי שכבר לא ייתכן

בחיים אף פעם לא מפסידים חברים אנחנו פשוט לומדים להכיר את החברים האמיתיים שלנו
 

nataly36

New member
המון חשבתי על ההודעה שלך ועל תשובתך

כל כך אמיתי .

(קודם כל אני מאד שמחה לראות אותך כאן! התגעגעתי! )

גם אני כמוך, מרגישה שעברנו את הקטע של נערות-שרבות-עם-החברה-הטובה
אני לא רבה עם אף אחד.
לא כזה עקרוני וקריטי כמו שזה נראה לנו בשנות הנעורים...
ובכל זאת

השנה היו לי שתי חוויות מאד קשות בנושא חברות - כאלה שממש הפתיעו אותי.
ואני לא מדברת על זו שמקנאה...

אחת חברה מהמון שנים, שפתאום , בלי סיבה הנראת לעיין התחילה לצרוח עליי שאני אדם מגעיל ועוד כמה פנינים ברמה זו.

מעבר לאינטרקציה (שכבר אין ) איתה. - אני נשארתי ממש בהלם ושוק מהעובדה שלא ראיתי את זה מגיע.
אתה מכיר אדם עשרים שנה, (היא גרה בשכנות איתי) חושב שהוא חבר, מרגיש איתו בנוח, ופתאום כזו הנחתה.....

החוויה השניה היא עם חברה שהייתי מאד קרובה. היו נסיבות מסויימות בהן תמכתי בה למרות שהיתה הדדיות, כלומר שהיה גם לי מאד נעים ופתוח איתה.
ופתאום, בלי סיבה הנראת לעיין - והאמת, עד עכשיו לא ברור לי מדוע - היא נפנפה אותי לגמרי.
באדיבות. עם חיוך. אבל התוצאה היא אותה התוצאה.
מעבר לצער הריגשי, שעובר עם הזמן -
אני נשארתי עם הלם קרב מהעובדה שלא ראיתי את זה בא. !
זה הפתיע אותי - לגמרי.

לא יודעת לאיזה שיעור את מתכוונת, אך אני -
ממש חוויתי שיעורים בנידון... גם בגילי המופלג כמו שאת אומרת


כנראה שאנשים ממשיכים להפתיע כל החיים....
 
למעלה