בקשר לתגובות שלך...
אנחנו מדברים על עיתון שמדבר לבני נוער, קבוצה די נרחבת באוכלוסיה וכמובן שבוגרת... הפסימיות של - זה במילא לא יעבוד אז אל תעשו את זה היא לא נכונה, כי שינויים צריך להתחיל מאיפה שהו, מאד קל לשבת בחיבוק ידיים ולחכות שיקרה משהו. אנחנו במעריב לנוער בחרנו לנסות להזיז דברים [וכן גם הצלחנו להזיז...], נתחיל בכתבה על האנורקסיה שלא קשורה לאלימות- אני כתבתי אותה וקיבלתי עליה המון תגובות. חלקם דיברו על כך שהכתבה היתה יותר מדי פרובקטיבית, חלקם הזדעזעו, חלקם התעניינו אך בסופו של דבר אף אחד לא הפסיק לקרוא אותה באמצע, למה? כי קודם כל זה מעניין, ודבר שני כי לכל אחד הייתה תגובה, כלומר שהכתבה עוררה מחשבות אצל הקוראים. מכיון שמדובר בקוראים שהם בני נוער ויש להם הבחנה בין טוב לרע, אין כל רע בלהביא את המציאות לעיתון בדיוק כמו שהיא, לא מעוותת, אמיתית, מציאותית, ריאליטית או כל מה שתרצי, הנקודה היא שלא באנו במטרה להגיד- אנורקסיה זה לא טוב [למרות שזה לא טוב כן? אבל עזבי את זה], אלא באנו לשקף את המציאות ושכל אחד יסתכל על כך מנקודת המבט שלו, לפעמים צריך לדעת, לראות, להכיר וכך ללמוד, להשכיל, להעריך וכו' וכו'. בקשר לכתבות על האלימות- אני אדבר כרגע בשם עצמי- אני שמחה שהכתבה זעזעה אותך, כי עכשיו את יודעת שאנחנו לא חיים בבועה גדולה ומשהו צריך להשתנות, וזו המטרה שלי לפחות בשני הכתבות הראשונות שכתבתי שהתפרסמו בפרוייקט [ראיון עם אמא של מעין ספיר והכתבה על הדוקר]. זו הייתה המטרה שלי, להראות לך ולקוראים את המציאות, לא לנסות להתעלם ממנה, לא עוד לקרוא על נער שנדקר ולהעלים עין, להזדעזע, לקום ולדבר, לשנות ואפילו קצת את צורת החשיבה וההתנהגות. בקשר לכך שהיה ראיון עם דוקר- המטרה הייתה לא להראות שהדוקר הוא רק בן אדם, המטרה הייתה להראות שהוא באמת בן אדם! שהוא אחד משלנו ותראו מה הוא עשה! והוא לא היחיד, ויש עוד רבים, אז את כולם נכניס אחד אחרי השני לכלא ולמוסדות והם יצאו ואז מה יהיה?... יש לנו בעיה בחברה ואמא של מעין ספיר ז"ל לא הפסיקה לחזור על המשפט הזה, והמטרה בכתבה עם הדוקר לא היתה להביא לו את הבמה לדבר או להצטער, אלא שוב, מציאות-מציאות-מציאות. אותו דוקר יכל להיות כל אחד שתראי ברחוב וכך בנוגע לאנסים וגנבים וכל דבר נורא שאפשר לחשוב עליו- ואנחנו צריכים לשנות. טוקיו הוטל- תראי מדובר ברכילות, ורכילות זה דבר צהוב, ככה שתמצאי את זה בכל עיתון בארץ ובעולם, אין כ"כ על מה להתעצבן, את לא באמת נעלבת בשמם נכון? כי אני מאמינה שהם באמת לא שמים על זה. בקשר לזה אם תשארי מנויה או לא, אנחנו לא פורום תמיכה "אל תעזבי את מעריב לנוער... אנחנו איתך", פשוט לפעמים יוצא שאוהבים את העיתון, לפעמים לא, הכל תלוי בתחומי עניין. בכל מקרה אני מקווה שתמשיכי להנות מהעיתון כמו עד עכשיו ולא תתיאשי מעיתון אחד שלא מצאת מה לקרוא בו. טענות, הערות, הארות וכל דבר אחר יתקבלו בברכה מור.