על פורומים ופוסטמודרניזם
כתבתי את ההודעה אתמול, וכשנכנסתי לאתר פוסטמודרניזם כדי לבדוק הגדרות, נעלמה לי ההודעה. עיון בהגדרות מלמד כי ניתן להגדיר דבר פוסטמודרני בהיותו "כפי שהוא". לא "השתלבות בזרם" ולא "כתיבה לפי כללים מסויימים" (פרט לכתיבה המנוגדת לחוק, כמובן). בסוף ההודעה אני מביא את דבריו של נרדי מהאתר http://members.tripod.com/~Nardy/mevoa2.htm יש קושי בקריאת האתר וצריך לבחור אנקודינג מתאים. עדיף ללחוץ ישר על האיקון "פרשן", שם צריך שוב לבחור אנקודינג. דבריו של נרדי יכולים להציג ביתר בהירות את התופעות בפורומי האינטרנט, ומאפשרים להבין מדוע למשל יש הודעות שאינן "מתאימות" לדרך חשיבה "מקובלת", כפי שחלק מהחרשים אולי היו רוצים לראות. מסיבה זו גם התנגדתי לנסיון "להסדיר" מפגשים בהתאם לרצונם של רוב הכותבים בפורום, והעדפתי להשאיר את חופש הפעולה בידיו של יוזם המפגש. להלן דברי נרדי: "פוסט" בלטינית משמעותו אחרי, כלומר זהו עידן, או תקופה, או מצב שנפרד מהמודרניות. הסיבות העיקריות לכך הן, ראשית, האכזבה והשבר שיצרה ההבטחה של פרויקט הנאורות. שנית, המעבר לסוג אחר של חיים אנושיים, חיים של חברת היי-טק מתוקשרת, שינויים טכנולוגיים וחברתיים מואצים - גורמים ליצירת צורות חדשות של ידע, מידע וטכנולוגיות. תהליכים האלה יוצרים מורכבות חברתית והטרוגניות הולכת וגוברת, פרגמנטציה לקבוצות או פרטים. צורה חדשה לתפיסה של זמן ומרחב, של חוויה, של סוביקטיביות, של תרבות. העניין הוא שבמשך עשור שלם חייתי תודעה מודרניסטית לחלוטין, החינוך שלי היה מכוון לערכים לאומיים וחברתיים, והגשמתי את הערכים האלה בהתנהגות בפועל (חבר בתנועת נוער, חבר בגרעין, ממקימי התיישבות חדשה שפעלה לפי עקרונות וערכים של חברת מופת - שיוויון ושותפות). לאורך כל התקופה הזו ליוותה אותי תחושה של אנומליה, כלומר פער, או נתק, או אי התאמה לתודעה החברתית הדומיננטית, לתרבות ולאתוס הקיימים בחברה. עד כאן אין הדבר בעייתי משום שחונכתי להתמודד עם קשיים. הבעיה הייתה בחוסר היכולת להסביר לעצמי מהיכן הדבר נובע, תקופה ארוכה הייתי לכאורה בטוח בדרכי הצודקת, אבל עם סימני שאלה נוקבים שלא הותירו לי מנוח. כאשר נחשפתי לראשונה להגות הפוסט מודרנית הבנתי שיש פה הסבר, לא פתרון, אלא תאור, לא מוחלטות אלא פירוש. צוהר לתפיסת העולם בצורה שונה. איזשהו מנוח מחוסר שביעות רצון, ופתיחה של עולמות חדשים. עכשיו יש בעיה חדשה, עכשיו אני מודע לכך שאין עוגן להיאחז בו, עוגן המצוי מחוצה לי (המודרניסט ימצא אותו בערכים חברתיים ולאומיים), והאחריות מוטלת עלי פנימה.