מסכים ולא מסכים אם המגיבים הקודמים
אני מסכים שמוגזם לייחס כוונות של מתעלל מבוגר לפעוט בן שלוש. אבל אני לא מסכים עם הקביעות שבן הזוג חולה או פסול משום כך. ואני גם לא בטוח שהוא מייחס לילד כוונות או כל דבר אחר. אני בהחלט כן יכול להבין איך מצידו הוא הרגיש מוטרד ממש עובר התעללות. תארו לכם סיטואציה שבה אדם מגיע אל אהובתו כדי לבלות איתה זמן בנעימים - ובמקום זאת הוא סובל בכל פעם בכי וצרחות והתנהגות שלמעשה לוקחת ממנו את אהובתו. אין ספק שאם היה מדובר בשכן של הגברת - היו כולם מסכימים שהשכן פשוט חוצפן. מאחר וכאן מדובר בבן הקטן של הגברת, יש לו זכויות טבעיות והוא מקבל הנחות. אבל אין לכך שום השפעה על עצם הפגיעה באיכות החיים של בן הזוג. עדיין נמנע ממנו הקשר שרצה שיהיה לו עם אהובתו. לכן אני יכול להבין מדוע הוא חש מותרד. התעללות זו מילה קצת חזקה, אבל לא ניכנס כרגע לסמנטיקה. ואבן יש משהו באמירתו שכאלה שעברו התעללות (מינית או לא, זה לא משנה) יכולים לעבור שיקום ולהתגבר על כך - אך לרוב הם אינם צריכים להמשיך ולחיות במחיצת המתעלל לשעבר. זה כמובן לא מדוייק כי יש מספיק מקרים של ילדים שהוריהם התעללו בהם או א/נשים שבני זוגם התעללו בהם, או עובדים שחבריהם או מעבידיהם התעללו בהם - וחלקם חוזרים למסגרות הישנות לאחר שיקום של המתעלל והקורבן. מה שנראה ליבמקרה הזה הוא כך: א. יש כאן פוטנציאל להצליח לחבר את כולם ביחד, במיוחד בגלל "שהמתעלל" היה תינוק בזמנו וגם כיום עודנו ילד קטן. כך שאפשר וצריך לסלוח לו על מה שעשה (בלי קשר ליכולתו לתכנן או לעשות דברים כאלה בכונה כזו או אחרת) וגם יש אפשרות נוחה להנחיל לו דברים ודיעות ודרכי התנהגות כעובדות חיים "כי אמא אמרה, או כי ככה צריך" וכדומה. ב. יש לבדוק עד כמה האמא (כן מקסימית2, את!) שותפה להתעללות ולפחות לחוסר מניעתה. הרי היית שם בזמנו. ראית את התנהגות הילד. ראית את השפעתה על בן זוגך. ובכל זאת איפשרת לילד להמשיך לנהוג כך. עד כי כך שבן הזוג ניתק את הקשר בגלל התנהגות הילד. אין ספק שאמא יכולה וצריכה להיות מסוגלת להבין את הילד שלה, לקלוט מה מפריע לו, ולפעול לביטול גורם ההפרעה או לעזור לילד לקבל את המצב. השארת הילד במצב שאינו מסוגל לחיות עימו היא הכשל שבבסיס כל הסיפור הזה. ויש חשש שאם לא תשימי לב - תחזרי על שגיעה דומה גם בסיבוב הזה. לכן, שימי לב לרצונות והצרכים של כל המעורבים. כולל את בן זוגך ילדך, ילדייך האחרים, ילדיו, וכמובן גם את עצמך. נסי לשאוף לאיזון האופטימלי עבור כלל המערכת. לא רק עבור גורם אחד או חלק מן הגורמים. וזה לא אומר שאם לילד לא מתאים - אז העסק מתפוצץ. צריך להבין מה מפריע לילד ולראות איך פותרים לו את הבעיה הנקודתית מבלי להקריב את המערכת כולה. ולצורך יישור נקודת המבט של בן זוגך הבוגר המאוים על ידי עולל, ומציאת דרך לגשר ולחבר בין כולם למרות משקעי העבר - גם אני ממליץ בחום על פניה לבעל מקצוע. כי המקרה שלכם אכן מורכב ומתוסבך מן המקרים "הרגילים" של משפחה מורכבת.
הגזים הבחור לגמרי. במקום לראות את צד הילד ולהבין שמי שקשה לו כאן זה הילד ... הוא רואה את עצמו כקורבן