חברה על הגדר

[איןאריותכאלה]

חברה על הגדר

אני מנחשת שאין לי איך לעזור לה, אשמח לשמוע מה דעתכן. בת 39, אין לה משפחה בארץ. היתה בקשר זוגי 4 שנים, כבר התחילה לבדוק אפשרות להורות משותפת, ואז נקלטה להריון שלמרבה הצער לא התפתח. האיש לא הסכים להתחייב הלאה והיא עזבה. היא שבורה מזה שלילד לא יהיה אבא מצד אחד. מאד רוצה להיות אמא מצד שני. פעם אחת אמרתי לה שהגיל לא לטובתה ושאם היא תמשיך להתלבט אולי לא תהיה אמא. בשאר הזמן אני אומרת לה שהיא תגיע לאן שמתאים לה.

 

[אמא לבונבון 1]

הערה קטנה

אם היא "שבורה" שלילד לא יהיה אבא.. כדאי שתחשוב פעמיים על הנושא כי להעביר לילד את התחושה הזאת זה פשוט נורא לדעתי. היא צריכה להיות מאוד מאוד שלמה עם ההחלטה להביא ילד לבד כדי שהשנים שיבואו אח"כ יהיו בריאות לה ולילד מבחינה נפשית. לא לכל אחד מתאים להיות יחידנית.. יש אופציות נוספות שאולי כדאי לה לבדוק.

 

[איןאריותכאלה]

אני לגמרי מסכימה

היא כבר המון שנים על הגדר, בעצם לאורך כל הקשר הזה. והמחשבה על לגדל ילד בלי אבא מייסרת אותה וגם הפחדים והחששות גדולים. מצד שני, היא בדקה לעומק את ההורות המשותפת (עמדה לפני חתימה על חוזה) ואז נסוגה. אולי היא תמשיך להתלבט עד שיהיה מאוחר, אני לא יודעת. אף פעם לא עמדתי במקום שלה. אולי בשבילה לא להיות אמא בכלל עדיף על להיות יחידנית. אז אני משתדלת רק לשקף לה את הדברים שהיא עצמה אומרת (שכרגע נוגעים בעיקר לצלע הגברית ופחות לעצמה) ומקווה שתהיה שלמה עם מה שלא תבחר בסופו של דבר.

 

[מימי מייאו 1]

הייתי המון שנים על הגדר, טיפלתי בילדים וידעתי כמה כוחות

נפשיים וכלכליים זה דורש.
אני נתתי לעצמי את גיל 40 כדד ליין להחליט ואצלי אז אובחנתי על הספקטרום האוטיסטי ואז הבנתי שאני עלולה להביא לעולם ילד עם מוגבלות וזה גרם לרדת מהגדר ולהבין שלי לחלוטין זה לא מתאים.

 

[אמאנחל]

נראה לי שעשית את שלך

ועכשיו היא תחליט את החלטותיה.
לא הייתי מעלה יותר את הנושא אם היא לא מעלה אותו.

 

[שלגיה73]

איך היא בקבלת החלטות בחיים?

אם היא מאלו שקשה להן לקבל החלטות (בלי קשר לילדים), הייתי מוצאת הזדמנות לשקף לה את זה ואולי להציע לה לגשת לאימון על העניין הזה
אם היא אחת שבדכ יודעת לקבל החלטות, אז לגיטימי שתחליט שהיא לא רוצה ילד בלי אבא.
בעיני- כחברה- כל החלטה היא לגיטימית כל עוד היא החלטה במודע ולא מתוך חוסר יכולת להחליט

 

[איןאריותכאלה]

תודה על התובנה בסוף דברייך

במובן מסוים היא מרגישה שהיא 'נגררת' או בעמדת המתנה או ב'זרימה' עם החיים. בתחומים מסויימים (למשל בקריירה, למשל במגוון הרחב של החברים שלה) זה עובד יותר. בתחום הזוגי האסטרטגיה הזו לא הוכיחה את עצמה עבורה.

 

[שלגיה73]

זה מאוד רגיש

אבל אם היא חברה קרובה הייתי מחפשת דרך להציע לה לפנות לאימון בנושא.
לא כי אני חושבת שחייבים ילדים כדי להיות מאושרים בחיים, אלא כדי שלא תצטער בהמשך שהייתה הססנית ולא החליטה בזמן והחיים החליטו בשבילה.

 

[jiminit2]

לפעמים "לשבת על הגדר" זו גם החלטה

יש לי שתי חברות כאלו שהחליטו לא להחליט. היה שלב שאמרתי להן כשהגיעו לגיל 43-44 שבעצם הן החליטו רק לא רוצות לחשוב על זה יותר מידי או מנסות להדחיק. יכול להיות שזה באמת לא מתאים לה - לא פשוט להיות יחידנית ולא כולן מסוגלות לזה נפשית. במיוחד כשאין משפחה קרובה להסתמך עליה (נפשית, יותר מכל דבר אחר). יכול להיות שהיא כל כך אמביוולנטית שאין לה כוח להחליט בנושא ומעדיפה "לזרום" עם החיים ולרואת מה יקרה. אני חושבת שאם את משוחחת איתה על הנושא את צריכה ל"אשר" לה שזה לגיטימי להחליט שלא רוצה ילדים (זה עדיין טאבו בארץ ולהרבה נשים קשה לומר את זה בקול רם או לא רוצות להתעסק עם הלחץ החברתי). ומצד שני שאם תחליט אי פעם שכן רוצה שתעזרי לה ליצור רשת תמיכה. מעבר לזה, ההחלטה כולה שלה כמובן.

 

[איןאריותכאלה]

תודה שדייקת לי

בעצם היא הרבה זמן 'צפה', כל האחריות על הצד השני (בגלל שהוא לא רוצה הפסדתי שנים פוריות). ואני מרגישה שהיא לא מסוגלת. יש המון בדידות בחיים שלה (משפחה ביבשת אחרת). פעם אמרתי לה שילד גם מקל על הבדידות, לא רק מעמיק אותה. זה באמת מקום מאד עדין ופרטי. אני בטוחה שמה שהיא תבחר יהיה הדבר הנכון ביותר עבורה ולא חושבת שכל אחת צריכה להיות אמא. היא מכירה את הביולוגיה, היא מכירה את עצמה, ונראה לי שזו החלטה שחייבת להתקבל ממקום של כוח.

 

[a morph]

אם היא שבורה מזה שלילד לא יהיה אבא, זה לא בשבילה

אמהות יחידנית היא משימה לא פשוטה, ודורשת לא מעט כוחות נפשיים, בטחון עצמי ובטחון בכך שקיבלת החלטה נכונה. אני לא רואה איך יכול לצאת מזה משהו טוב אם היא תתחיל מנקודת מוצא של שברון לב ומסכנות.