חברה שייצרה תוכנה שרטוט מוכרת את התוכנה

משה1221

New member
חברה שייצרה תוכנה שרטוט מוכרת את התוכנה

לחברות הנדסיות , מהנדסים שרטטים וכו...

התנאי של החברה היא כי התוכנה תהיה רק של אדם אחד (או יישות משפטית אחת ) , והתוכנה

לא יכולה לעבור מיד ליד , כאילו מוצר יד שניה.

האם זה לא תנאי מקפח בחוזה אחיד שיש בו לפגוע באזרח?

כמו כן אסור לאותו שרטט להשכיר את התוכנה או לתת לאחר להשתמש איתה.

אשמח לשמוע דעות.

תודה רבה מראש.
 
שאלה טובה


כעיקרון, הסכם השימוש בין בעל זכויות יוצרים למשתמש (EULA) איננו חוזה רגיל, אלא חוזה -רשיון. על פני הדברים הוא חוזה אחיד ועד כאן כמובן אין שום פסול.
האם התנאים שאתה תארת מקפחים? איני יכול לקבוע וגם אין לי מספיק מידע כדי לתת אפילו דעה כללית.
ההסכם הוא לא הסכם מכר. מה שנמכר זה רשיון, במקרה הזה, רשיון להתקין (ולפי הפסיקה, התקנה היא סוג של העתקה, אפילו שהקבצים שבמחשב אינם זהים לקוד המקור).
האינטרס של בעל הזכויות ברור, למכור כמה שיותר רשיונות. בשביל זה, הוא צריך שלא יוכל להיות מצב שעל רשיון אחד משתמשים כמה משתמשים, בעיקר בו זמנית.
בשביל שהעניין יהיה יותר קל להבנה, נניח ששני מהנדסים שונים הולכים ביחד וקונים את ערכת ההתקנה עם רשיון אחד. נניח שאין מניעה טכנולוגית להתקין את התוכנה מאותה ערכה (דיסק או קובץ שהורד מהאינטרנט) וכל אחד מתקין את זה על המחשב שלו.
נניח עכשיו שעל יסוד בקשה של בעל הזכויות בית המשפט נתן צווי כינוס נכסים על התוכנה הזאת אצל שניהם. כונס הנכסים מגיע למשרדו של השני, בודק את המחשב, מוצא את התוכנהמותקנת ומבקש להציג לו רשיון תוך חודש. אחרי זה, אותו דבר אצל השני. שניהם מגישים את אותו הרשיון.
אם שניים יכולים, למה לא כולם? למה שלא נהיה "מדינה של דיסקט אחד". כמו שקוראים לנו?
מי כאן ייצא מקופח?

לגבי מכירת תוכנה יד שניה, הנושא הזה מאד בעייתי. בארה"ב ניתן לאחרונה פסק דין שמכונה על ידי המומחים "לא שפוי" בנושא, פסק דין שמאשר את איסור המכירה ביד שניה באופן מוחלט. זה מאד בעייתי כי היום יש הרבה מאד מכשירים והתקנים ביתיים שיש בהם תוכנות, ויוצא שלפי הדוקטרינה הזאת כפי שפורשה שם, לא ניתן למכור גם מטלטלין ביד שניה. למשל מכוניות. וזאת תוצאה באמת לא שפויה.
במקרה כזה, אני נוטה לחשוב שאכן תנאי כזה מקפח את הלקוח.
 

משה1221

New member
כמו כן שאלתי --כך

כמו כן אסור לאותו שרטט להשכיר את התוכנה או לתת לאחר להשתמש איתה.

או לתת לאחר להשתמש איתה.


מה אסור לתת למישהוא אחר להשתמש איתה? ואם בעל התוכנה שרכש את הרשיון

יעסיק עובד אז גם לעובד אסור להשתמש?

בעל הרשיון יכול "להעסיק" משתמש חוץ בשכר ולהגיד שהוא עובד --או לחילופין בעל הרשיון יכול

לקחת את עבודת השרטוט --אבל מי שיחתום עליה הוא המהנדס שאין לו רשיון --האם זה חוקי?

תודה רבה מראש.
 
בשביל לרדת לרזולוציה גבוהה

ולקבוע מה חוקי ומה לא, צריך לקרוא את הרשיון בשלמותו.
ישנם בעלי זכויות שמציעים רשיונות שונים המותאמים לצרכים שונים. זה רלוונטי כי אם לצרכן יש את הבחירה לבחור בין רשיונות שונים, כל טענה בדבר קיפוח שמתייחסת לרשיון אחד, נחלשת אם רשיון אחר נותן מענה לבעיה שלו.
לגבי כל הנושא של מה מותר ומה אסור לעשות עם עותק של תוכנה ברשיון, דעתי היא שבית משפט צריך לבחון גם את האינטרס שבעל הזכויות מבקש להגן עליו. כל עוד בעל הזכויות מגן על האינטרס הכלכלי שלו, להערכתי בית המשפט לא יתערב ולא יקבע שיש קיפוח. זכותו של בעל הזכויות בשוק חפשי לקבוע את תנאיי הרשיון ואת מחירי הרשיונות השונים. אם למשל יש בשוק שתי תוכנות, אחת חינמית (קוד פתוח) והשניה בתשלום גבוהה (קוד סגור), אי אפשר לומר שקביעת מחיר גבוהה היא תנאי מקפח.
אם לעומת זאת, בעל הרשיון ינסה להגן על אינטרסים אחרים, למשל אינטרס פוליטי: (בעל רשיון שיש לו זכות בחירה חייב להצביע בבחירות הבאות עבור מפלגת "אין עבר"), או אינטרס דתי: (נניח איסור לעבוד בתוכנה בשבת).
בארה"ב (אנו מזכירים אותה כי היא מדינה דוברת אנגלית והיא די מובילה בתחום ומערכת המשפט שלנו נוהגת ללמוד ממדינות "בנות תרבות, במיוחד כשמבינים את שפתן) יש פסקי דין רבים שאישרו את חוזי הצלופן ואת חוזי הלחיצה (אני מסכים) אך מצד שני, התודעה הצרכנית שם יותר מפותחת וכשצצים תנאים דרקוניים ברשיונות, ציבור הצרכנים מתקומם והרבה פעמים בעל הזכויות מוותר וחוזר לרשיון יותר שפוי בלי צורך בהליכים משפטיים.
אם הנושא חשוב לך, מוצע כי תפנה ליעוץ משפטי פרטני אצל עו"ד שמתמחה בזכויות יוצרים ולייסנסינג.
 

Kiru

New member
אני מאוד מקווה

שאתה טועה בהערכתך לגבי הגדרת התנאים המקפחים. כל מטרתו של חוק החוזים האחידים היא לצמצם את חוסר האיזון בין הלקוח לספק. תנאים שמטרתם כלכלית הם בדיוק התנאים שנובעים מחוסר האיזון, כי בשוק משוכלל לא יכולים להיות תנאים כאלה. לעומתם תנאים דתיים או פוליטיים לא בהכרח נובעים מחוסר האיזון, כי אדם דתי (לדוגמא) לא ימכור תוכנה בקונסטלציה שאסורה ע"פ הדת גם אם זה יפגע באינטרס הכלכלי שלו.

לגבי מכירה ביד שניה, באמת פסיקה לא שפויה. אם זה היה תלוי בי הייתי מגדיר באופן גורף איסור על מכירה ביד שניה כתנאי מקפח, אבל ברור לי שזה לא יקרה.
 
מבחינתי

זה לא המקום לויקוחים בענייני דת, לפיכך אני רק אציין שני דברים:
1. אני נגד הכללות, כולל הכללה שכל הדתיים הם ככה או ככה. מה שכתבת על אדם דתי זה אולי הרצוי מנקודת המבט של הדת היהודית, זה כמו שתכתוב שאדם דתי לא ישכיר מכונית לנסיעה בשבת או מצלמת וידאו לצילום בשבת, או לא יקח ריבית, זה לא בהכרח המציאות הכללית.
2. הנושאים האלה הם נושאים בויקוח, שחלקו שייך למישור הציבורי, כמו למשל הגבלות שימוש מטעמי דת בספריות וידאו לרבות VOD.
 

Kiru

New member
הטענה שלי כלל לא דתית

אלא משפטית נטו. לדעתי, הזכות לחופש דת כוללת את זכותו של בעל עסק להימנע מלספק שירות שנוגד את אמונתו הדתית. אתה אומר שבפועל לא כל אדם דתי ינצל את הזכות הזאת ואתה צודק, אבל זה לא רלוונטי. הזכות לא מתבטלת כי פרט זה או אחר לא מנצל אותה.
 
גם הטענה שלי לא דתית ולא אנטי דתית

הנושא של התניית מתן רשות בקידום אינטרסים לא כלכליים, זו השאלה.
בכל מקרה, לדעתי, האמירה שלך היא מאד גורפת. אני משוכנע שחופש הדת אינו כולל את הזכות לשלול את חופש הדת של האחר.
מכירת רשיון אינו מתן שירות. האם חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א-2000 מוכר לך? יתכן והרשיון הוא מוצר.
 

dani666

New member
אתה בטוח בפסקה האחרונה ? אני מניח ...

.. שאתה מתכוון לפסיקה בנושא ה First Sale Doctrine של בית המשפט העליון בארה'ב, כאשר השאלה שעלתה לדיון היתה לגבי ספרים שנקנו בחו'ל ונמכרו "יד שניה" בארה'ב (סטודנט תאילנדי מימן את לימודיו באוניברסיטת יוקרה על ידי ספרים שנרכשו על ידי משפחתו בתאילנד בזול ונמכרו על ידו בארה'ב).

התובעת כמובן היתה הוצאת הספרים. הטענה שלה היתה שהדוקטרינה המרשה זאת (חלק מתקנות זכויות היוצרים) מתיחסת רק למוצרים המיוצרים בארה'ב עצמה.

הדיון הגיע בסופו של דבר לביהמ'ש העליון.

בניגוד לדבריו של עו'ד זיסו, ביהמ'ש העליון של ארה'ב קבע שהדוקטרינה חלה גם על מוצרים שאינם מיוצרים בארה'ב (ליתר דיוק הוא קבע שאין בה כל הגבלה גיאוגרפית).

אפשר להריץ בגוגל "first sale doctrine supreme court" ולקבל את כל המידע.
 

John the Savage

New member
אתה מדבר על פסק דין אחר

פסק הדין שאתה מדבר עליו אכן מאשר את ההחלה של ה-First Sale Doctrine על ספרים, ובאופן כללי יותר עותק פיזי של יצירות, שיוצרו מחוץ לארה"ב.

העניין הוא שתוקף הפסיקה היא כאמור לגבי עותקים פיזיים של יצירה, ולא לגבי תוכנות ומדיה דיגיטלית. אני משער שהפסיקה שדורון מתייחס אליה זו הפסיקה של המעגל התשיעי של בית המשפט לערעורים ב-Vernor v. Autodesk, בה אוטודסק טענו שהם בעצם לא מוכרים את התוכנה אלא רק מעניקים רישיון שימוש עבורה, והעותק למעשה נשאר בבעלות אוטודסק עצמה, ומכיוון שהתוכנה אינה בבעלות המשתמש דוקטרינת המכירה הראשונה לא חלה כאן. בית המשפט לערעורים קיבל את טענתה של אוטודסק ובכך בעצם פסל את תוקף דוקטרינת המכירה הראשונה בנוגע לתוכנות. במקרה הזה, בית המשפט העליון סירב לדון בפסיקה כך שפסיקת בית המשפט לערעורים נותרה תקפה.
 
למעלה