שאלה טובה
כעיקרון, הסכם השימוש בין בעל זכויות יוצרים למשתמש (EULA) איננו חוזה רגיל, אלא חוזה -רשיון. על פני הדברים הוא חוזה אחיד ועד כאן כמובן אין שום פסול.
האם התנאים שאתה תארת מקפחים? איני יכול לקבוע וגם אין לי מספיק מידע כדי לתת אפילו דעה כללית.
ההסכם הוא לא הסכם מכר. מה שנמכר זה רשיון, במקרה הזה, רשיון להתקין (ולפי הפסיקה, התקנה היא סוג של העתקה, אפילו שהקבצים שבמחשב אינם זהים לקוד המקור).
האינטרס של בעל הזכויות ברור, למכור כמה שיותר רשיונות. בשביל זה, הוא צריך שלא יוכל להיות מצב שעל רשיון אחד משתמשים כמה משתמשים, בעיקר בו זמנית.
בשביל שהעניין יהיה יותר קל להבנה, נניח ששני מהנדסים שונים הולכים ביחד וקונים את ערכת ההתקנה עם רשיון אחד. נניח שאין מניעה טכנולוגית להתקין את התוכנה מאותה ערכה (דיסק או קובץ שהורד מהאינטרנט) וכל אחד מתקין את זה על המחשב שלו.
נניח עכשיו שעל יסוד בקשה של בעל הזכויות בית המשפט נתן צווי כינוס נכסים על התוכנה הזאת אצל שניהם. כונס הנכסים מגיע למשרדו של השני, בודק את המחשב, מוצא את התוכנהמותקנת ומבקש להציג לו רשיון תוך חודש. אחרי זה, אותו דבר אצל השני. שניהם מגישים את אותו הרשיון.
אם שניים יכולים, למה לא כולם? למה שלא נהיה "מדינה של דיסקט אחד". כמו שקוראים לנו?
מי כאן ייצא מקופח?
לגבי מכירת תוכנה יד שניה, הנושא הזה מאד בעייתי. בארה"ב ניתן לאחרונה פסק דין שמכונה על ידי המומחים "לא שפוי" בנושא, פסק דין שמאשר את איסור המכירה ביד שניה באופן מוחלט. זה מאד בעייתי כי היום יש הרבה מאד מכשירים והתקנים ביתיים שיש בהם תוכנות, ויוצא שלפי הדוקטרינה הזאת כפי שפורשה שם, לא ניתן למכור גם מטלטלין ביד שניה. למשל מכוניות. וזאת תוצאה באמת לא שפויה.
במקרה כזה, אני נוטה לחשוב שאכן תנאי כזה מקפח את הלקוח.
