חברות במבחן,,,מבקשת עזרה

[ר ו ת י ל ה]

חברות במבחן,,,מבקשת עזרה

שלום לכם!!! רוצה אני לשתף אתכם:נ ע ל ב תי,ומתלבטת איך להגיב!!! אני עובדת על עצמי,ובוחרת לא להעלב ולהפגע-אך הפעם סיפור המעשה.. יש לנו זוג חברים טובים,אנחנו מזמינים אותם לטיולים אתנו בשבתות,לארוחות חג,לימי הולדת,נוסעים גם לחו"ל יחד,הרבה לפני חג השבועות ,אמרה לי החברה(שעובדת אתי),,"את יודעת שבועות אצל -אני מזמינה אתכם-כמו כל שנה"-הדברים נאמרו בארוע שהזמנו אותם. והנה חג שבועות מגיע,אני פוגשת אותה בעבודה-והס מלהזכיר,אני מתביישת לשאול ובלב חושבת אולי עוד תזמין,בסוף,אולי ברגע האחרון,,,בערב החג היינו לבד,לא תכננו כי היינו בטוחים שנוזמן,למחורת אספנו את עצמינו בעלי ואני ונסענו לים המלח,כל הזמן כיננה בי התחושה שהחברים כן חגגו עם חברים אחרים---בעבודה פניתי לחברה משותפת,חייכתי ואמרתי"שמעתי שהפסדתי עוגות גבינה השנה,,איך היה?"והכל בנימה חיובית ומחוייכת,"היה נהדר"היתה התשובה,"את יודעת,תמיד בשבועות היא מכינה הרבה",,זהו נפל לי האסימון, פשוט לא הוזמנו,, לא מבינה למה? מה קרה? החברה ממשיכה להתייחס אלי מאוד יפה,היא לא יודעת שאני יודעת על ההזמנה הסודית שלה, אני מאוד פגועה,,,לא יכולה להיות מקורבת אליה כתמול שלשום,,מתלבטת מה עלי לעשות?איך להגיב? אני פגועה! מה עושים? מה אני צריכה להגיד? לעבור על סדר היום לא יכולה! להתרחק ממנה?,,מה?ממש מבולבלת ולא יודעת!!-עצתכם חשובה לי.תודה.

 

[הנחליאלי]

מה זה להיעלב?

ב"רשימת הרגשות" - יש רגש עלבון? ומכאן לשאלת הרגש ושמו של הרגש. הרגש הוא תופעה מסתורית, פיזיולוגית, לא-לוגית מן הסתם, משהו שמתרחש באזור הבלתי מילולי. כשאנו נותנים לרגש שם כבר עשינו פעולה של עיבוד. אבל מתוך כך דילגנו מעל משוכה מתוחכמת ומטעה. כביכול אם אמרתי "אני מרגיש כעס..." או "אני מרגיש עצב..." אז תחמתי את הרגש בתחום מוגדר, אז יצרתי בשדה התקשורת אובייקט שאין עליו ויכוח. "כביכול", אמרתי. כי יש הרבה סוגים של כעס, הרבה סוגים של עלבון. אז אולי ראוי להביא עוד פרוז'קטור לטובת תהליכי התקשורת, ולהאיר את עניין הרגש בתאורה נוספת. כשאני חש ברגש, בעצם אני חש ברצון לעשות משהו, ובעצם כמעט תמיד אני עושה משהו בהבעת הפנים, בשפת הגוף. כמעט תמיד קורה לי משהו פיזיולוגי: אני חש עייפות, או משנה מרץ, או סאון זרימת הדם באוזניי... ומכאן להבדל בין להרגיש ולחוש, אם אכן יש הבדל כזה, והוא שהרגש הוא עניין רוחני, נפשי, והתחושה היא עניין של חושים, של משהו שחשים בו, למשל העייפות או המרץ או המתח השרירי המתגבר, או הזעה הקרה על המצח... ואז, אם איננו מתרווחים מתוך תחושת (!) ודאות אחרי שהגדרנו את הרגש, אלא מרגישים את הבלבול המסוים הזה הקשור לבעבוע של הרגש, החומק מהמכלאות של המילים ושל ההתמצאות הפשוטה, אולי כדאי לנו ללכת שלב אחד הלאה ולשאול. אם את מרגישה עלבון, הבה נברר זאת, כי יש סוגים שונים של עלבון, ורק "עלבון" הוא לא מושג אינפורמטיבי במיוחד. אז, למשל, מה "בא לך" לעשות, שבגלל זה את יודעת שחשת עלבון. או במילים אחרות: איך את יודעת שחשת עלבון? האם את רוצה להיסגר בפינתך ולבכות לבדך? האם את רוצה ללכת למישהו שאת אוהבת ולהתנחם בחברתו? האם את רוצה ללכת למי שבגללה את חשה עלבון ולהגיד לה מילים פוגעות ונוקמניות? או להגיד לה מילות פיוס והפצרה? ואיפה את חשה את העלבון? בזוויות הפה המרמזות שאילו היית חופשייה לעשות זאת היית בעצם בוכה? או בגבות, המזעיפות? או בבטן, המתכווצת? או בכתפיים המתרוממות מאליהן? בקיצור, אני "משליך כפפה" ושואל אתכם - אולי מתאים להיכנס לשדה המוקשים הזה שנקרא "רגשות" ולפרק שם כמה מוקשים של עמימות? אולי הרשימה הנהדרת של הרגשות היא צעד גדול, אך לא הצעד האחרון בשכלול תודעתנו העצמית?

 

[ר ו ת י ל ה]

נחליאלי-מ ר ת ק

הרגשתי נבגדת!!! הרגשתי מבולבלת-כי הוזמנתי ולא הוזמנתי, הרגשתי בחג לבד, עדיין מחפשת דרך להגיב בהומור ולברר מה קרה?

 

[הנחליאלי]

תיקון קטן אך חשוב!

נא לבקש מהמושג "נבגדת" לצאת מלקסיקון הרגשות ולא לבלבל אותנו. פורום תקשורת מקרבת ישמח לתת לו כרטיס הזמנה לבילוי סופשבוע על חוף ים אילת, במיוחד כשהטמפרטורה מעל 40 מעלות. המילה "נבגדת" היא דוגמה מצוינת לגבולות הבהירות הרבה שאנו נדרשים לה במערכת המילונית של "רגשות" "צרכים" "תצפית" "בקשות". לכאורה "הרגשתי נבגדת" נשמע די בסדר. אבל למעשה יש לזה שלוש משמעויות שאינן תורמות לקירוב: 1. הרובד הלשוני: "נבגדת" זה שם תואר, לא שם עצם. שמות הרגשות הם שמות עצם, דוגמת עצבות, כעס, שמחה, התרגשות. ומן הסתם שמות העצם הקשורים כאן, למשל "בגידה" הם לא שמות של רגשות. 2. הרובד האנליטי-תקשורתי: "הרגשתי נבגדת" בעצם, בעצם, מרמז שבגדו בך. כלומר "הרגשתי משהו, ובעקבות זאת הבנתי שנעשה משהו (=תצפית), והמעשה הזה היה בגידה. זה טשטוש שכיח בין הרובד של הרגשות (מה שקורה בלבב פנימה, האירוע הפנימי) ובין התצפיות (מה שקרה במציאות החיצונית, הפעולות שמישהו עשה). וחשוב לשמור על ההבחנה הזאת. זה אחד מהעקרונות המרכזיים. 3. הרובד הסמנטי בגידה היא לא פעולה חד-משמעית, אלא טענה שיפוטית על הערך המוסרי של המעשה. למשל: "אודי ישב בבית קפה עם אחמד וסיפר לו חוויות מהטירונות" = פעולה, שכל תצפית הייתה מאשרת שהתרחשה. אבל: "הנתבע יצר קשר עם האויב וגילה לו סודות מדינה בעלי אופי צבאי, אי לכך ובאשר לזאת התביעה דורשת להאשימו בבגידה ולהטיל עליו עונש מוות", זה כבר השיפוט המוסרי על התנהגותו של אודי במסגרת כללי הנאמנות, הפרת הנאמנות והבגידה של החברה. כלומר, אם את מרגישה נבגדת, בעצם את אומרת שחברתך בגדה בך, ומכניסה את האפיזודה להיכל המאורעות המכוננים את יחסי החברה שביניכן, ובמקרה כזה את מן הסתם עושה דרכך לקראת עימות סוחט דמעות. "בגידה" היא לא מילה טריוויאלית. יש לה תהודה עמוקה. אם את נבגדת אז את בעין הסערה של אירוע חברתי בלתי מוסרי בעליל שגרם לך נזק בל יתוקן, וחברתך מושלכת ללב המאפלייה של עושי העוול החברתי שלא יסולח להם. דרמה טורקית שיש בה כדי להלהיב, אך ספק אם היא תתרום לאיזון הצרכים שלך ולקירוב לבבות. (ביקשת הומור?) אבל "הרגשתי מבוכה ובדידות" זה טוב הרבה יותר! זה אומר שיש לך צורך בבהירות ובחברה. זה אומר שאפשר לנסח בקשה להבהרה. זה אומר שאת יכולה לעשות מה שצריך לעשות כדי לא להיות לבד בחג כדי שהצורך שלך בחברה ייענה. זה אומר שהפרדת את הצורך שלך מחברתך הספציפית, ולהבא, אם היא לא תזמין אותך, תעשי מה שצריך שמישהו אחר יזמין אותך או שאת תזמיני מישהי אלייך. ובקשר להומור, אני מסכים עם אפרת בדייקנות הנדרשת... גם אני חושב שהומור ממש הוא דרך מצוינת לתקשורת וכו', ולמותר להרחיב. אבל אם הרגשות האמתיים שלך הם עצבות, מתח, חרדה, דיס-אוריינטציה חברתית, אז כשאת מנסחת את בקשתך לחברתך עלייך להישאר קרוב ללבך, ולא לטשטש את השיח בעזרת הומור מסיט. אם את יכולה להשתמש בהומור ולהישאר בלב הדיון -- מה טוב. אבל כאמור, שההומור לא ישמש לך לרדת לשוליים של הדבר האמתי שכדאי לדבר עליו. וחוץ מזה, אני חושב שאפרת יצאה לדרך יפה, ומשאיר לכן את פינת הקפה הזאת להמשך השיחה!

 

[אפרת ארנון]

רק לחדד -

רגש הוא תגובה נפשית ותחושה היא תגובה גופנית כמו בחילה, צמרמורת וכד'.

 

[ר ו ת י ל ה]

אפרת ארנון -יש לך עצה\רעיון

איך לתקשר עם החברה? אולי בהומור?

 

[אפרת ארנון]

שימוש בהומור

הוא בדרך כלל רעיון מצוין. השאלה היא האם עם העלבון שאת מרגישה כרגע, את מסוגלת להשתמש בהומור אמיתי? או שתהיה זו רק הצגה על מנת להשיג תוצאות? אני חושבת שהדרך של התקשורת כאן תעבוד מצוין. אמרי לי האם את מסכימה, ואסביר לך איך לעבוד עם התקשורת המקרבת.

 

[ר ו ת י ל ה]

אפרת ארנון יקירה בשביל זה נכנסתי ל

לפורום אני מסכימה, שתסבירי לי איך לעבוד עם התקשורת המקרבת.

 

[אפרת ארנון]

רותי -

קראתי את כל מה שכתבת והנה ההסבר. התקשורת המקרבת בנויה מ- 4 שלבים: תצפית, רגש, צורך ובקשה. תצפית - מה שעשית קודם כשכתבת את תאור המקרה. רצוי מאוד שתצפיות תהינה כמה שניתן ללא פרשנויות ושיפוטים. רגש - רגש מסוים עולה בנו כאשר צורך מסוים מתמלא או לא מתמלא. למשל, את מרגישה שמחה כאשר את מוזמנת לארוחה אצל חברים. כי הצורך שלך בשיתוף ושייכות מתמלא. את נעלבת כשאת לא מוזמנת לארוחה אצל חברים כי הצורך שלך באמון, בשיתוף, בשיכות, בכנות וכד' לא מתמלא. צורך - בחלקו כבר הסברתי את הצורך. אוסיף ואומר, שלכולנו יש צרכים אשר מִלוּיָים מנהל אותנו בחיים. לא בכל סיטואציה יש לכולנו אותם צרכים. בקשה - אנו מבקשים בקשה ממי שיכול למלא לנו את הצורך שלא התמלא ולפעמים הבקשה היא מעצמנו. לדוגמה - הייתה ארוחת ערב אצל חברים. את נעלבת ואולי התאכזבת, כי הצורך שלך בכנות, באמון, בשיתוף, בהבנה להתנהגות שלה (תוסיפי כאן מה שמתאים לך) לא התמלא.מה גם, שנאמר לך לפני כן על הארוחה. בקשי מחברתך, שתסביר לך למה לא הזמינה אותך ומה בעצם קרה, כך יתמלאו כמעט כל הצרכים שלך שלא התמלאו קודם לכן. זכרי, שלה יש צרכים בדיוק כמו שלך יש צרכים. באותה סיטואציה היו לה כנראה צרכים אחרים לגמרי. לכן, הסבירי את רגשותיך וצרכיך שלך שלא התמלאו, ובקשי ממנה להסביר. שאלי אותה מה היו רגשותיה וצרכיה שלה באותה סיטואציה, והשתדלי לא להאשים אותה אלא לתת לה לבטא את אשר הרגישה ורצתה. כך, את מבטאת את עצמך ואת עלבונך, ובמקביל, נותנת לה את האפשרות לבטא את עצמה. בכך את פותחת פתח לדיאלוג שאינו משולב בהאשמות, ואף יכול להביא להבנה. מה דעתך על הדברים?

 

[הנחליאלי]

חידוד החידוד

עד כמה שאני יודע אין תגובה רגשית שאינה מלווה בתגובה גופנית. ולעניין זה היה מי שחשב (ו' ג'יימס) שמה שקורה בתחילה זה תמיד תגובה גופנית והדיבור על הרגש הוא הפירוש שלנו לחוויית התגובה הזאת. והיו גם ניסויים שבהם עוררו תגובה גופנית כמו דופק והזעה, ונמצא שהנבדקים מיהרו לפרש זאת כאילו קרה להם משהו רגשי. ופעם הייתי בסדנה שעבדה סביב הדבר הזה והיה שם מין דיאלוג כזה: -מה אתה מרגיש? -אני מרגיש כעס. -מה אתה מרגיש בגופך, שבגללו אתה יודע שאתה כועס? -אני מרגיש את האגרוף שלי נקמץ. ואחרי זה המטפל עבד בערך חצי שעה סביב הקטע של האגרוף הקמוץ, והיו שם תוצאות שלא ייאמנו. אני חושב שהרגש והתחושה אינם שתי תגובות שונות ביסודן, אלא שהם שני מסלולי פירוש והבחנה שונים שאנו בוחרים ביניהם להתייחס למה שקורה לנו. דוגמה אתמול אחר הצהריים נסעתי עם הבת שלי ולפנינו נסע קטנוע. פתאום הוא איבד שליטה, עשה כמה זיגזגים מדהימים והשתטח על הכביש. למזלו הנהגים משני הכיוונים לא נסעו מהר והספיקו לבלום, וגם למזלו הוא לא נפגע פגיעה רצינית, וקם על רגליו, וחזר בצליעה קלה לקטנוע ועלה עליו והמשיך לנסוע. התמונה הייתה די מזעזעת. כמה דקות אחרי שחזרנו הביתה הבת שלי נרדמה וישנה שעה וחצי, וזה די נדיר אצלה. בערב היא אמרה לי: אתה יודע למה הייתי עייפה כל כך? נדמה לי שכשראיתי את התאונה קרה לי בפנים משהו. הכול התמוטט כמו דומינו. ובגלל זה הייתי עייפה כל כך וישנת כל כך הרבה. זו דוגמה טובה. בתחילה היא לא הגיבה בפירוש של חוויה רגשית. היא זיהתה עייפות עמוקה, השתרעה על מיטתה ונרדמה. רק אחרי זה היא קישרה את ההלם הפיזיולוגי עם הבהלה הרגשית, וכו'.

 

[akazw]

אני לא מבינה

רותילה, אתן חברות כל כך קרובות, נוסעות בשבתות, טיולים לחו"ל, בעבודה ביחד,חוגגות כל שנה שבועות ביחד, מה מנע ממך השנה לשאול אותה, לפני שבועות, על האירוע, ביחוד לאחר שכבר הוזמנת אליו, בין הראשונים, מדוע לא שאלת האם צריכה עזרה? האם ההזמנה עדיין בתוקף? או רמזת לה באיזו שהיא צורה שאת במצב של חוסר ודאות. אני לא יודעת למה, אבל יש לי תחושה שכמו שכתבת " חברות במבחן", בחרת לבחון אותה, ולא ניסית לעזור לה בשאלות. מה שאני שואלת את עצמי, למה? מה רצית להשיג, מה היה הצורך שלך? האם חיפשת אישור לאהבה שלה? לבחון את חוזק החברות שבינכם? אני חושבת שאחרי שתבדקי את עצמך, ותנתחי את המצב שלך לפני האירוע, תלכי ותדברי איתה. כמובן במודל של התקשורת המקרבת. שלך אקא

 

[ר ו ת י ל ה]

פניתי אליה-להלן תגובת

זה היה בהפסקה,היא אצה רצה אחרי ,בקריאת התלהבות:"היי,מה קורה?אני כבר לא רואה אותך,בקושי מדברות,,את נראת נפלא, מה חדש אצלכם?" בבת אחת סובבתי רואשי אליה,היישרתי מבט לתוך עיניה ואמרתי:"תגידי,מה קרה לך בשבועות?ממש תקעת אותנו.."היא התפתלה,"תראי השנה היו שיפוצים בגינה,והחלטתי לחגוג בבית,ואת יודעת -אין לי מספיק מקום בבית,ובכלל חיפפתי השנה.לא עשיתי כמו כל שנה,," "לו רק היית מודיעה לי,זכותך לא להזמין,או להגיד לא מתאים לי-אבל את זוכרת שאמרת-השבועות אצלי,,"מה קרה היית רק מודיעה לי "בכלל שכחתי שהזמנתי.."וגם חברים טובים של הבעל לא הזמנתי-ואני עוד אזמין-זה היה חג שממש לא טרחתי" ואני דוקא שמעתי שהיה מאוד מוצלח,היית צריכה להודיע לנו!!! אני שלמה שפתחתי אתה את הדברים-הרי אנו עובדות יחד, אך נראה לי שדי לי מלשלם"מס חבר"-היחסים משנים כיוון.