חברות וחברים - חומר למחשבה...
בימים האחרונים אני מתקשה מאד לכתוב בפורום. אני נכנסת מדי יום, לפעמים גם כמה פעמים ביום. קוראת את כל ההודעות בשקיקה - אבל לא מצליחה להביא עצמי לכלל תגובה. מלבד הבעיות האישיות שלי, נראה לי שיש כאן גם משהו רחב יותר. התקופה היא קשה מאד. אנשים כועסים, דואגים ובעיקר מבוהלים. משום מה יש רבים בנינו החושבים כי יש לכתוב בפורום רק דברים המתקשרים עם השואה ועם היותנו בני הדור השני. אני חושבת כי זוהי טעות. הפורום הזה מוגדר בראש ובראשונה כקבוצת תמיכה. ככזו, עליה לקבל ולהכיל את מגוון הרגשות והדעות של אנשי הקבוצה. בזמנו קיבלנו על עצמנו שלא לדון בפורום הזה בעניינים פוליטיים. זה אינו תקנון הפורום, אלא מגבלה שקיבלנו על עצמנו מרצון. נראה לי כעת שהגזמנו בפירושה הנרחב של אותה מגבלה. אנחנו כאמור חווים רגשות קשים מאד ומבולבלים מאד ובכך איננו נבדלים מכל אחד אחר בארץ הזו. לדעתי היותנו בני הדור השני אך מגבירה ומעצימה את רגשותינו, כמו שכתבו כאן מיכל ושושו: אנחנו בעודף של רגשות חרדה, בעודף של רגישות, בעודף.... משפחתי היקרה, בואו נפתח את הרגשות האלה ונדון בהם כאן. אין הכוונה לויכוח פוליטי, אבל מטבע הדברים תהיינה גם אמירות פוליטיות. אני מקווה שנוכל לקבל את כל הדיעות ולהכיל את כל הרגשות. כרגע, על רקע המאורעות הקשים - המגבלה שהיטלנו על עצמנו היא בחזקת גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה, ולכן (לדעתי) גם מיעוט ההודעות בימים האחרונים.
בימים האחרונים אני מתקשה מאד לכתוב בפורום. אני נכנסת מדי יום, לפעמים גם כמה פעמים ביום. קוראת את כל ההודעות בשקיקה - אבל לא מצליחה להביא עצמי לכלל תגובה. מלבד הבעיות האישיות שלי, נראה לי שיש כאן גם משהו רחב יותר. התקופה היא קשה מאד. אנשים כועסים, דואגים ובעיקר מבוהלים. משום מה יש רבים בנינו החושבים כי יש לכתוב בפורום רק דברים המתקשרים עם השואה ועם היותנו בני הדור השני. אני חושבת כי זוהי טעות. הפורום הזה מוגדר בראש ובראשונה כקבוצת תמיכה. ככזו, עליה לקבל ולהכיל את מגוון הרגשות והדעות של אנשי הקבוצה. בזמנו קיבלנו על עצמנו שלא לדון בפורום הזה בעניינים פוליטיים. זה אינו תקנון הפורום, אלא מגבלה שקיבלנו על עצמנו מרצון. נראה לי כעת שהגזמנו בפירושה הנרחב של אותה מגבלה. אנחנו כאמור חווים רגשות קשים מאד ומבולבלים מאד ובכך איננו נבדלים מכל אחד אחר בארץ הזו. לדעתי היותנו בני הדור השני אך מגבירה ומעצימה את רגשותינו, כמו שכתבו כאן מיכל ושושו: אנחנו בעודף של רגשות חרדה, בעודף של רגישות, בעודף.... משפחתי היקרה, בואו נפתח את הרגשות האלה ונדון בהם כאן. אין הכוונה לויכוח פוליטי, אבל מטבע הדברים תהיינה גם אמירות פוליטיות. אני מקווה שנוכל לקבל את כל הדיעות ולהכיל את כל הרגשות. כרגע, על רקע המאורעות הקשים - המגבלה שהיטלנו על עצמנו היא בחזקת גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה, ולכן (לדעתי) גם מיעוט ההודעות בימים האחרונים.
