חבריה - שעת סיפור
ובכן כולכם ודאי שמעתם על הפיגועה היום באדורה והנה סיפורי האישי: אני ישן לי והנה טלפון מידידנו ברלה "דני יש פח"ע תגיע לתחנה". תוך חמש דקות אני מתייצב בתחנה שם נשאר רק אמבולנס ונט"ן (כל השאר כבר נסעו למקום) ואף אחד לא יודע מה קורה. המוקד לא הוציא הודעה מסודרת שיש פיגוע/אר"ן נא להגיע לתחנה, כלום. בקיצור אחרי שהגיע עוד נהג יצאנו למקום. מדובר בכביש מאוד מפותל... (אם אתם מבינים למה אני מתכוון). איך שהגענו למקום פתחנו את הדלת החלו להגיע פצועים (שפונו מאדורה עצמה ע"י אמבולנסים ממוגנים). קיבלנו שני פצועים אחד פגוע ירי בישבן (ללא פצע יציאה) והשני עם פצע כניסה בבטן (ULQ) ופצע יציאה מקביל מהצד השני. לאחר בדיקה קצרה התחלנו פינוי. ואותה דרך מפותלת שוב(כחצי שעה פינוי)... אחד על המיטה שני על הספסל אני באמצע כל הדרך. הבחור עם הפצע בבטן לא דימם חיצונית כלל ואילו השני עם הפצע בישבן לא הפסיק כך שכל הדרך הייתי עם היד על הישבן שלו (הפעלתי לחץ עם תחבושת כמובן). אנחנו מגיעים למיון שם השומרים כרגיל פותחים את הדלת מיד כשעצרנו והצלמים מתנפלים ולא נותנים לך לצאת (ישראלים במלוא הדרם) ועד שאני לא נקטתי באלימות מתונה הם לא זזו. המיון לא נערך כרגיל (אחד מאותם בתי חולים) ולא חיכו בחוץ עם מיטה אפילו. גם לא טרחו לברר מה עם הפצועים כך שזה עם הפצע בישבן הגיע לחדר הלם וזה עם הפגיעת בטן למיון כירורגי (לא שהמרחק ביניהם גדול, אבל בכל זאת). וזהו לבינתיים איחולי החלמה לכל הפצועים דני
ובכן כולכם ודאי שמעתם על הפיגועה היום באדורה והנה סיפורי האישי: אני ישן לי והנה טלפון מידידנו ברלה "דני יש פח"ע תגיע לתחנה". תוך חמש דקות אני מתייצב בתחנה שם נשאר רק אמבולנס ונט"ן (כל השאר כבר נסעו למקום) ואף אחד לא יודע מה קורה. המוקד לא הוציא הודעה מסודרת שיש פיגוע/אר"ן נא להגיע לתחנה, כלום. בקיצור אחרי שהגיע עוד נהג יצאנו למקום. מדובר בכביש מאוד מפותל... (אם אתם מבינים למה אני מתכוון). איך שהגענו למקום פתחנו את הדלת החלו להגיע פצועים (שפונו מאדורה עצמה ע"י אמבולנסים ממוגנים). קיבלנו שני פצועים אחד פגוע ירי בישבן (ללא פצע יציאה) והשני עם פצע כניסה בבטן (ULQ) ופצע יציאה מקביל מהצד השני. לאחר בדיקה קצרה התחלנו פינוי. ואותה דרך מפותלת שוב(כחצי שעה פינוי)... אחד על המיטה שני על הספסל אני באמצע כל הדרך. הבחור עם הפצע בבטן לא דימם חיצונית כלל ואילו השני עם הפצע בישבן לא הפסיק כך שכל הדרך הייתי עם היד על הישבן שלו (הפעלתי לחץ עם תחבושת כמובן). אנחנו מגיעים למיון שם השומרים כרגיל פותחים את הדלת מיד כשעצרנו והצלמים מתנפלים ולא נותנים לך לצאת (ישראלים במלוא הדרם) ועד שאני לא נקטתי באלימות מתונה הם לא זזו. המיון לא נערך כרגיל (אחד מאותם בתי חולים) ולא חיכו בחוץ עם מיטה אפילו. גם לא טרחו לברר מה עם הפצועים כך שזה עם הפצע בישבן הגיע לחדר הלם וזה עם הפגיעת בטן למיון כירורגי (לא שהמרחק ביניהם גדול, אבל בכל זאת). וזהו לבינתיים איחולי החלמה לכל הפצועים דני