פלורה שם בדוי
New member
"חבריי" לעבודה דפקו לי קטע מסריח ביותר
עד יום שישי האחרון עבדתי בסניף של איזו רשת מסויימת בתור דיילת מכירות, הצלחתי למכור הרבה, והלקוחות הרעיפו אין סוף מחמאות עליי בפני וגם בפני הממונים, על השירות המצויין והאדיב שנתתי. בקיצור, הדברים הלכו לגמרי למישרין. לפחות כך חשבתי. מתברר שהיו מי שלא התאים להם שיש מישהי שמוכרת יותר מהם. שקינאו. הכל התחיל בישיבה שלא ידעתי על קיומה. ביום ראשון שעבר הייתה לכל העובדים ישיבה עם מנהלת המכירות, שהיא אפילו מעל מנהל הסניף שלנו, ואף אחד לא אמר לי בכלל שיש ישיבה, לא העובדים, לא מנהל הסניף, אף אחד. ביום שישי האחרון התברר לי שהנבלות שעבדו איתי תקעו לי סכין בגב. בשלב מסויים באותו ישיבה שלא הייתי נוכחת בה שלא באשמתי, שאלה מנהלת המכירות אם יש איזושהי בעייה שמישהו רוצה להעלות. אחד ה"תכשיטים", כנראה בגלל שלא היה לו שום דבר להגיד אבל הרגיש שהוא פשוט חייב לומר משהו, בחר לטעון ש"אני לא מחזירה קופסאות למקום". ושתבינו, אני תמיד, אבל תמיד סידרתי אחריי, כמעט אף פעם לא היה צורך לומר לי לסדר, סידרתי גם בלי שיגידו לי. וגם אם הייתי אחת שלא מסדרת, אז מקום לדבר איתי (ותאמינו לי, אני בנאדם פתוח לביקורת ותמיד אפשר לדבר אתי) לנצל את העובדה שאני איננה (שוב, שלא באשמתי) כדי לפתוח את הפה הגדול בפני מנהלת המכירות, שהיא אפילו מעל מנהל הסניף שלנו?! מה שנקרא "לישתנקר"?!! בקיצור, הדיבור של אותו מניאק הפך למקהלה, כי השאר הצטרפו אליו, וזה מה שהורס אותי כשאני חושבת על זה, לא היה אפילו "צדיק" אחד מביניהם שיגיד "חבר'ה, זה לא יפה, במקום לדבר איתה אנחנו אומרים למנהלת", כלומר מדובר בקנוניה. הזבלים האלה עשו יד אחת נגדי! קונספירציה! זאת ועוד, המקהלה שלהם הפכה לצעקות, עד כדי כך שאותה מנהלת אמרה למנהל הסניף שלנו "תישלח אותה הביתה"!! במשך כל השבוע בכלל לא ידעתי מזה, עד יום שישי האחרון. באתי מוקדם, לפני כולם, והיינו רק אני ומנהל הסניף. הוא ניצל את העובדה שהיינו לבד כדי לספר לי מה הלך באותה ישיבה. מסתבר שהמניפולציה המכוערת שלהם עבדה גם עליו, והוא אמר לי שהוא לא יפטר אותי, כי הוא ראה איך אני עובדת ואיך אני עם לקוחות והוא מאוד אוהב את זה. זה לא בדיוק עזר לי לא להיות בהלם ממה ששמעתי. ידעתי שהם מסוג האנשים שבמקום להגיד בפנים את מה שיש להם לומר, הולכים מאחורי הגב, אבל לא ידעתי שעד כדי כך. יותר מאוחר כשהגיעו השאר ניסיתי לדבר איתם על העניין הזה, אבל מרוב שהייתי בשוק ונסערת, לא הצלחתי להיות חריפה כמו שבדיעבד רציתי כשעיכלתי. אירוע נוסף שהיה עם אחת העובדות מאוחר יותר אותו יום, עובדת שלהגיד עליה פרחה כלבה זה אנדרסטייטמנט, כבר הגדיש את הסאה. גמרתי בלבי שאני בפרחיאדה כזו לא רוצה לעבוד יותר, ועזבתי אחרי בקושי חודש וחצי שעברתי שם. עוד משהו שהורס אותי זה שאין בהם אפילו טיפת חרטה על מה שעשו, שום נקיפות מצפון, כלום! מצפצפים, אני ואפסי ועוד ושום רגישות לאחר. אתמול בערב הלכתי לשם כדי להגיד להם את בדיוק את מה שאני חושבת עליהם. כשראיתי את העובד החדש שהם כבר הספיקו לקבל, אמרתי לו במילים האלו ממש: "שתדע שאתה עובד עם אנשים שתוקעים סכינים בגב, אתה לא רוצה לדעת איזה קטע מסריח הם עשו לי." זאת הנקמה המתוקה שלי, הצלחתי לתקוע תריז בינו לבין הנבלות האלו כבר ביומו הראשון. שיידע עם מי יש לו עסק ולא יתחבר איתם. תאמינו לי, שלא הוצאתי אפילו חמישית ממה שיש לי על הלב. תאמינו לי גם שאם מישהו אחר היה במקומי, כאפות היו עפות.
עד יום שישי האחרון עבדתי בסניף של איזו רשת מסויימת בתור דיילת מכירות, הצלחתי למכור הרבה, והלקוחות הרעיפו אין סוף מחמאות עליי בפני וגם בפני הממונים, על השירות המצויין והאדיב שנתתי. בקיצור, הדברים הלכו לגמרי למישרין. לפחות כך חשבתי. מתברר שהיו מי שלא התאים להם שיש מישהי שמוכרת יותר מהם. שקינאו. הכל התחיל בישיבה שלא ידעתי על קיומה. ביום ראשון שעבר הייתה לכל העובדים ישיבה עם מנהלת המכירות, שהיא אפילו מעל מנהל הסניף שלנו, ואף אחד לא אמר לי בכלל שיש ישיבה, לא העובדים, לא מנהל הסניף, אף אחד. ביום שישי האחרון התברר לי שהנבלות שעבדו איתי תקעו לי סכין בגב. בשלב מסויים באותו ישיבה שלא הייתי נוכחת בה שלא באשמתי, שאלה מנהלת המכירות אם יש איזושהי בעייה שמישהו רוצה להעלות. אחד ה"תכשיטים", כנראה בגלל שלא היה לו שום דבר להגיד אבל הרגיש שהוא פשוט חייב לומר משהו, בחר לטעון ש"אני לא מחזירה קופסאות למקום". ושתבינו, אני תמיד, אבל תמיד סידרתי אחריי, כמעט אף פעם לא היה צורך לומר לי לסדר, סידרתי גם בלי שיגידו לי. וגם אם הייתי אחת שלא מסדרת, אז מקום לדבר איתי (ותאמינו לי, אני בנאדם פתוח לביקורת ותמיד אפשר לדבר אתי) לנצל את העובדה שאני איננה (שוב, שלא באשמתי) כדי לפתוח את הפה הגדול בפני מנהלת המכירות, שהיא אפילו מעל מנהל הסניף שלנו?! מה שנקרא "לישתנקר"?!! בקיצור, הדיבור של אותו מניאק הפך למקהלה, כי השאר הצטרפו אליו, וזה מה שהורס אותי כשאני חושבת על זה, לא היה אפילו "צדיק" אחד מביניהם שיגיד "חבר'ה, זה לא יפה, במקום לדבר איתה אנחנו אומרים למנהלת", כלומר מדובר בקנוניה. הזבלים האלה עשו יד אחת נגדי! קונספירציה! זאת ועוד, המקהלה שלהם הפכה לצעקות, עד כדי כך שאותה מנהלת אמרה למנהל הסניף שלנו "תישלח אותה הביתה"!! במשך כל השבוע בכלל לא ידעתי מזה, עד יום שישי האחרון. באתי מוקדם, לפני כולם, והיינו רק אני ומנהל הסניף. הוא ניצל את העובדה שהיינו לבד כדי לספר לי מה הלך באותה ישיבה. מסתבר שהמניפולציה המכוערת שלהם עבדה גם עליו, והוא אמר לי שהוא לא יפטר אותי, כי הוא ראה איך אני עובדת ואיך אני עם לקוחות והוא מאוד אוהב את זה. זה לא בדיוק עזר לי לא להיות בהלם ממה ששמעתי. ידעתי שהם מסוג האנשים שבמקום להגיד בפנים את מה שיש להם לומר, הולכים מאחורי הגב, אבל לא ידעתי שעד כדי כך. יותר מאוחר כשהגיעו השאר ניסיתי לדבר איתם על העניין הזה, אבל מרוב שהייתי בשוק ונסערת, לא הצלחתי להיות חריפה כמו שבדיעבד רציתי כשעיכלתי. אירוע נוסף שהיה עם אחת העובדות מאוחר יותר אותו יום, עובדת שלהגיד עליה פרחה כלבה זה אנדרסטייטמנט, כבר הגדיש את הסאה. גמרתי בלבי שאני בפרחיאדה כזו לא רוצה לעבוד יותר, ועזבתי אחרי בקושי חודש וחצי שעברתי שם. עוד משהו שהורס אותי זה שאין בהם אפילו טיפת חרטה על מה שעשו, שום נקיפות מצפון, כלום! מצפצפים, אני ואפסי ועוד ושום רגישות לאחר. אתמול בערב הלכתי לשם כדי להגיד להם את בדיוק את מה שאני חושבת עליהם. כשראיתי את העובד החדש שהם כבר הספיקו לקבל, אמרתי לו במילים האלו ממש: "שתדע שאתה עובד עם אנשים שתוקעים סכינים בגב, אתה לא רוצה לדעת איזה קטע מסריח הם עשו לי." זאת הנקמה המתוקה שלי, הצלחתי לתקוע תריז בינו לבין הנבלות האלו כבר ביומו הראשון. שיידע עם מי יש לו עסק ולא יתחבר איתם. תאמינו לי, שלא הוצאתי אפילו חמישית ממה שיש לי על הלב. תאמינו לי גם שאם מישהו אחר היה במקומי, כאפות היו עפות.