חברים אני מחפשת מונולוגים של אביב

[לילה טוב לך ליאור]

חברים אני מחפשת מונולוגים של אביב

כלומר מילים של קטעים שהם לא שירים,שאביב כתב...מלבד מילה למאזינים... היה פעם קטע מפורסם הוא דיבר שם על פעולת ההנפה הזולה למיטה וכו'...על הגניבה מהמכולת...על זה שפעם היו לו אלף חברים היום יש לו רק שניים... אם יש למישהו את המילים של הקטע הזה אני אשמח וגם עוד קטעים...זה יעזור לי ליאורנר ? (הדפוק הזה..)....

 

[TairAtias]

פלוגת הצער ומשל נחשב?

 

[ליאורנר]

מונולוג של אביב....

מונולוג זה נכתב ב 1997 והוא נקרא: מלאו 17 שנה __________________________________________ הגשם הפך למטר של ברד שהרעידו את גג הפח בדירתי השכורה ששוכנת בכפר שצץ בתוך שדה אינסופי של מריחואנה לבין עיר של אנשים בה מידי עייפים להיות עירוניים אבל אני ער ומחכה לזריחה כמו חייל בשמירה שמת לחטוף תנומה אבל לא מעז. היום מלאו 17 שנה למותו של ג´ון לנון למה תמיד הורגים את האנשים הלא נכונים כל הגיבורים שלי מתו והמעטים שנשארו מכורים לדברים שעושים להם חשק למות. את ישנה בחדר ליד כשאת ישנה נופלת בינינו אהבה טהורה אין סיכוי לריב או לצעוק ואני יכול להסתכל על פנייך שנרגעות מכל ההתעללויות שעברת מאנשים שאמרו לך שהם אוהבים וקפצו לך עם סכין על הגב, העולם הזה לא נועד למלאכים כמוך לכל חיוך שנפתח לפנייך ישנה משאלה שתמותי בקרוב אבל לפחות הלילה אני שומר עלייך ואת יכולה להמשיך לישון. החיים הם רצף ארוך ומייגע של סלקציה בטעם הטוב ובמינון הנכון היו לי פעם אלף חברים היום רק שניים נשארו לי פעם היו לי אלף רומנים והיום אני נגעל מפעולת הענפה למיטות שנוטפות ריח של בושם חריף וזול שבא לך להקיא אחרי דקה פעם בשבילי לגנוב לחם מהמכולת היה שיא הריגוש כי כשאתה צעיר חסר ניסיון ללא חרדות ללא מחשבות על עתיד ללא פסיכולוגיה פילוסופיה מניעות לתוצאות רק אז יש לך זמן להיות נאיבי, להתרגש מכל דבר שזז והיום אתה צרך לזוז הרבה עד שאתה מתרגש. רציתי פעם להיות זמר היום אני רוצה למות למרות אי שירותי הצבאי ראיתי איך יורים בבן אדם איך מאבדים חבר על הכביש הישן וגם עישנתי תותח פרחים שפוצץ לי את המוח לחתיכות קטנות שעד היום אני לא מוצא אותם כן זה היה חומר חזק ופתאום נשמעה צפירה מטוסים אמריקאיים נכנסו בעיראק הצפירה התחזקה כשנכנסתי לחדר של אימי שאבא בלונדון ואחותי בצבא ואני ואימי שוכבים במיטה מסתכלים אחד על השני זו הייתה הפעם הראשונה שעשיתי במכנסיים מרוב פחד וחוסר אונים למראה אימי זו שהובילה אותי לעולם עם עיניים אדומות מלחץ וטילים מעל ראשה אבא הגיע שבוע אח"כ לתוך המלחמה כשהיינו בתוך החדר האטום כשכולם חיכו בתקווה שהטילים לא יפלו עלינו אני רק רציתי שהם יתנשקו אך בסוף הם לא התנשקו הטילים נפלו ליד סבתא ברמת גן. אחד מתחביבי השונים זה לזרוק על רן כמו פאזל את הבעיות שלי ולראות איך הוא מסדר אותם כשהוא שומר על הבעה של חוסר עניין אבל אוי כמה שהוא אוהב את זה אחרי שהוא התייאש מלפתור את הבעיות שלו הוא ישמח לפתור למישהו אחר את בעיותיו וכשהוא שוכב במיטתו כמו זקנה מקומטת הוא ממלמל משפטים שהוא המציא וזה נשמע כ"כ טוב ומנומק ובהיר הוא יודע בדיוק מה הוא הולך להגיד אבל משחיל בכוונה בין משפט למשפט שתיקות ארוכות שמוסיפות לדבריו טעם של הערצה ורמת הקשבה גבוהה מצד השומע ואני עוצם את עיניי ושוכח בעצם שרן בגילי ועם כל הכבוד לדבריו אנחנו נמצאים בקומת מרתף בירושלים ואני אוהב אותו והוא אותי ובסוף נתחתן (אם רן יסכים) ואני מבקש ממנו אישור לעלות לצפון כדי לראות אתא אבנר ואז הוא מדליק סיגריה מהנהן בראשו כמו מתייעץ עם איזו דמות מסתורית ועונה לי "ללא גיטרות ושמיכות וזמן בלתי מוגבל אין אישור נסיעה" אבל בסוף נוסעים אבנר כרגיל עוזר לאחרים חוץ מלעצמו הוא עלה להר בצפון לפני שנה אביו עלה על מוקש במלחמה ומאז הוא גדל להיות עצמאי ועצוב לאבנר יש ידיים טובות ולב זהב אני רן ואבנר זו חבורה ותיקה יש לו הומור משלנו ומוסיקה משלנו וטיולים למקומות סודיים משלנו ועם כל הרוח ההיפית הזו אנחנו מה זה סנובים רן ואבנר מסמלים עבורי את כל מה שרציתי להיות אבל אני לא, הם יכולים להיות עצמם ימים שלמים ועוד להנות מזה אמנם יש לי רק את הלוק הבודד אבל להם את האמת. ואיך תסבירו לעבדכם הנאמן מנהיג דור שהפך אומה שלמה למשוגעת איך הוא לא יכול להיות דקה אחת לבד ואיך הוא חייב את המגע שלה כדי להעביר את הלילה שמאיים

 

[שדות הבתולים]

*ושוב עולה השאלה למה תמיד הורגים...

 

[ליאורנר]

עוד מונולוג, ליאורנר בא לעזרה.....

הגיבור העצוב שלי-אביב כותב על יהונתן המילה גיבור מתקשרת לרוב (לצערי) עם המילים: דם, דרגות, קרבות,אש , מצואיזם, קור רוח ונחישות אבל לא אצלי, לא אצל הגיבור שלי. הגיבור שלי פוחד מדם הגיבור שלי לא נזקק לדרגות הגיבור שלי נגד קרבות הגיבור שלי מתרחק מאש הגיבור שלי עדין הגיבור שלי רגיש הגיבור שלי מבולבל אני קורא לו הגיבור העצוב שלי. הוא נתן בי את חוש הצדק, השלום, הרגש את שנות הפרחים והחופש, יותר לשאול ופחות לענות, ולומר לי בגאווה את המשפט החשוב- "אני לא יודע"!!! עוד כשהייתי קטן, שכולם שמעו את מייק בורשטיין וציפי שביט הוא היה שם לי באוזניות את גון לנון, בוב דילן ו"פינק פלויד". כשכולם עלו לכתה א', הוא היה יורד איתי לאילת, לשמוע שיעורים מפי רפי נלסון ז"ל על ים , בירות ונודיסטים. כשכולם התחילו בכתה להתעניין בהאבקות ואגרוף- הוא נתן לי לשמוע את המצע של לובה אליאב בחצר. כשההורים של כולם היו קונים לכולם אופנוע- הוא קנה לי גיטרה דף ועט. הוא נתן לי את הכח לומר אני חלש הוא נתן לי לבכות מבלי להתבייש הוא גילה לי שהעולם עומד על 3 דברים: אספרסו, מרלבורו ובירה... ועד עכשיו נראה שהוא צודק. כל חינוך הורג את הילד כך אני חוש, עוד לא נולד הגאון שיוציא ספר שכתוב באותיות עבות מזהב על כריכתו:"איך להיות אבא טוב"? כי ילדים הם כמו פרחים צריך להשקות אותם בכל יום וקרה כבר פעם שהושקתי במים קרים מידי או חמים מידי, או שהיו ימים שלא הושקתי כלל. אני גאה לומר שאולי משפחתי לא היתה מאושרת כל הזמן, אך היא תמיד היתה כנה. הפרידה של הורייהיתה מחברת השירים הראשונה שלי ולא אעמיק בנושא על גבי דפי עיתון זה.... אני ילד פרחים מורעל את הפרחים הביא אבא את ההרעלה הבאתי אני. באהבה, אביב גפן...

 

[לילה טוב לך ליאור]

כפרה עלייך ,ידעתי שתעזור לי../images/Emo24.gif

 

[ליאורנר]

בשבילך הכל

 

[ליאורנר]

אל תחליפו את נרות השלום....

אל תחליפו את נרות השלום בנרות המלחמה – אביב גפן אל תחליפו את נרות השלום בנרות מלחמה למרות שעוד מפלס ירד בנחל החלום וקוצי שנאה וזעם מכסים את גדותיו למרות שהילדים עולים בתחנה ויורדים בגן עדן למרות שהליצנים בוכים למרות שהמסכות עפות למרות שהשעה קשה לכולנו והימים ארוכים וכבדים הסבלנות נראית בלתי אפשרית והעיניים שורפות משתתף בצערן המשפחות שהתרוקנו ביום אחד יודע אני ששום מילה לא תביא נחמה מתפלל למותו של הטרור הנפשע והאכזר הזה גם אני כמו כולם רעב לנקמה אך אל נא נלך אחרי הרגש כי לא תהייה שום דרך חזרה זה לא הזמן לריב בינינו זה רק מחליש יותר בואו ניתן כתף אחד לשני נאחז ידיים במעלה הר העצבות אלי אלי שזה כבר ייגמר לעולם ובוקר שקט.

 

[Inbarush91]

באיזה שנים

אביב כתב את שני המונולוגים האחרונים?

 

[InfectedM]

תנועות החושך

תנועות החושך קראתי את מכתבן של תנועות הנוער שמכריזות חרם על מי שחושב אחרת מהן, ופתאום דאגתי שחינוך להחרמה יכול להביא לאסון בעתיד. כי תתארו לכם שילד אחד שגדל בכזו תנועת נוער יבין שזה בסדר להחרים דעה שמנוגדת לשלו והוא ממש ישנא מישהו שלא חושב כמוהו ונגיד שהוא יראה בטלוויזיה מישהו שחושב אחרת ויתעצבן נורא ונגיד שמי שמדבר בטלוויזיה הוא ראש הממשלה ונגיד שקוראים לו יצחק ונגיד שהוא יורה בו לא, לא יכול להיות כולה תנועת נוער שטויות.