עדידוש, דבר קטן וחשוב:
יש אימרה שאומרת (!): "דווקא ברגעים הכי קשים בחיים, צריך להיות חזקים, ולהוכיח לקב"ה שאנחנו מסוגלים לעמוד בכל לחץ, וככה הוא יעזור לנו!"... ועוד שיר שאני מאוד אוהב, אומר: "אל תאבד תקווה, גם כשהכל נראה אבוד, תמיד למעלה התשובה... ובטח באלוהים...". (מתוך "האהבה שלי היא לא האהבה שלו", למי שלא זיהה), מסכנה - את צריכה להיות חזקה, ולהאמין בקב"ה, שהוא יידאג דרך שליחיו על פני האדמה, להפסיק את המלחמה הטיפשית הזאת, ושיהיה לנו יותר טוב, ויותר נוח וכייף לחיות בארץ ישראל, מדינת היהודים, והמקום היחיד שבו יהודים יכולים לדעת שיש מקום שבו כולם יהיו איתם... וכמו שאמרתי לך היום, דוד אמר: "הגוף והלב שלי בישראל!", כי הוא הבין שהוא יהודי, וכמו שאומר השיר שחיבר מורי ורבי, עליו השלום: "אין לי ארץ אחרת, גם אם אדמתי בוערת, רק מילה בעברית חודרת אל עורקי, אל נשמתי...". זאת הארץ שלנו, והם צריכים להבין שזה ככה, ולוותר, כי אותנו אף אחד לא יישבור, ואף אחד לא ינצח!, אנחנו העם הנבחר של הקב"ה, והוא יודע, שלמרות שביום-יום, אנחנו נלחמים נגד עצמנו, אנחנו עם מאוחד, ועם חזק, שיודע לתמוך כשצריך... אוואה... בחיים לא הרגשתי ככה אחרי שכתבתי משהו (אפילו לא אחרי שסיימתי את אחד השירים שלי...). זהו, אמרתי את שיושב לי בלב, ואני מקווה שכל מי שקרא, יפנים!