חברים ברשותכם סקר קטן

zahike

New member
3 בכורים 1 יחיד 1 אמצע ו1 קטן רוב בכורים עדיי

עדיין.
ברור שיש עוד גורמים לחרדה חברתית, ותמיד יהיו חריגים.
איבוד תשומת הלב בגיל צעיר והטלת אחריות על ילד בגיל צעיר יוצור השפעה גדולה לטווח ארוך. יש כאלה יתמודדו או אפילו יגדלו מתוך המצב הזה, ויש אחרים שיסתגרו כתוצאה.
יש גם הרבה צורות של חרדה חברתית בעצם לכל אחד יש את שלו. אבל נראה לי שהשפעות בגיל צעיר הן גורם מאוד דומיננטי.
רוב מי שענה כאן גם ענה שהוא היחיד במשפחה עם ח"ח לעומתך שכתבת שאצלכם כולם מופנמים. אז יכול להיות שיש סיבה אחרת שלמרות שאתה קטן אתה אתנו בח"ח.
 

zahike

New member
חברים ברשותכם סקר קטן

יש לי שאלה שמעסיקה אותי בזמן האחרון:

לכמה אנשים כאן יש אחים ? ואיפה אתם ברשימה ?
בכורים ? אולי הקטנים ?
אני למשל הבכור במשפחה שלי. שתי האחיות שלי יותר קטנות ממני ואין אצלן שום זכר לחרדה חברתית.
מסכרן אותי כמה פה בכורים כמה קטנים וכמה ילדי סנדוויץ' (באמצע).
ואולי כמה פה בכלל ילדים יחידים ללא אחים/יות
אשמח לכל מי שיוכל לענות
 

zahike

New member
ראיתי את התגובה שלך רק אחרי שכתבתי

אז בינתיים אנחנו :
3 בכורים.
1 אמצעי
1 בן יחיד
ועדיין ללא קטנים.
יכול להיות קשר ???
 

דר שולץ

New member
ברור שיש

על הביכורים תמיד עושים את הניסוי הראשון,כך יוצא שהילד סופג את כל התסביכים תרצה או לא,רק אח"כ כשיש עוד ילדים ההורים יותר מנוסים ויודעים יותר אייך להתנהג מה לעשות ומה לא.

תקרא את הספר הגן האנוכי ותבין את האנוכיות בהבאת ילדים,סתם לא קשור אבל ספר מעניין.

בברכה,
דר שולץ
 

zahike

New member
לא ענית על שאלת הסקר

אתה בכור ? אמצעי ? קטן ? או בן יחיד
 

zahike

New member
אני חושב שיש יותר ח"חים שהם בכורים במשפחה

הסיבה שאני שואל היא כי אני חושב שחרדה חברתית יותר נפוצה בקרב בכורים במשפחה.
ידוע שהופעת ילד נוסף במשפחה משפעה קשות על הילד ה'גדול' פתאום תשומת הלב נלקחת ממנו, והוא נדרש להתבגר מהר יותר.
חלק נדרשים להיות ה'גדולים' והאחראיים, לעזור לאימא ולוותר ל'קטנים'. לפעמים אתה מוותר כל כך הרבה שאתה מוותר על עצמך.
כאשר אתה ה'גדול', ואתה בן 12, אתה כבר אמור לעזור לאימא שעסוקה עם ה'קטן', אבל כאשר ה'קטן' בן 12 הוא עדיין 'קטן' וצריך לוותר לו כי הוא קטן.
כרגע בסקר שלי יש שני בכורים ילד 'סנדווץ'' אחד ובן יחיד אחד כלומר אנחנו הבכורים הרוב ואין בכלל 'קטנים'. ואני מכיר עוד משפחות שיש בכור ח"ח והשאר ללא זכר לח"ח.
מה דעתכם?
 

h1a2i3a4

New member
יש הבדל של שנה וארבע ביני לבין אחותי

אז ככה שלא היה אצלי הקטע של תשומת לב שנלקחת ממני.החרדה התחילה אצלי בגיל 12 13 בערך ,בתקופת בית ספר היסודי,
ולא נראה לי שיש קשר לאחותי,אבל בהחלט מצאתי קשר בין החרדה שלי לאימא שלי.היא ביקורתית ברמות קשות ביותר.ונראה לי שחלק גדול מהחרדה שלי זה "בזכותה " ובזכות הביקורתיות המוגזמת שלה.
 

h1a2i3a4

New member
בנוסף,תמיד היא העדיפה את אחותי

ואני הייתי הכבשה השחורה במשפחה.
 

zahike

New member
אי אפשר להאשים מישהו בזה שהוא נולד.

אני גם לא חושב שאת יכולה לזכור מה הרגשת או חשבת בגיל שנה וארבע.
ואני לא מחפש אשמים!
אבל עובדה שילד בגיל קטן (שנה וארבע אצלך שנה וחצי אצלי) צריך להסתדר לבד כי אימא עסוקה עם אח/ות קטן, בעוד האח הקטן באותו גיל הוא עדיין מרכז העולם של אימא.
בהמשך גם הילד הגדול צריך לרוב לוותר לקטן וככה גדול לומד לוותר בעוד הקטן לומד לדרוש (ולקבל).
ההשפעות שאנחנו סופגים בגילאים האלה, למרות שבבגרות אנחנו לא זוכרים אותן, בהחלט משפיעות עלינו כל החיים.
והטענה שלי היא שההתייחסות השונה אלינו הבכורים - שוב לרוב גורמת לנו סיכוי גדול יותר לחרדה חברתית מאשר לילדים יותר קטנים במשפחה.
 

h1a2i3a4

New member
לא הבנת למה התכוונתי .לא האשמתי את אחותי

אמרתי שביני לבין אחותי יש שנה וארבע הפרש ,זה בערך בסביבות אותו הגיל ,לא הפרש גדול בכלל .ולא הייתי צריכה להסתדר לבד כי בגיל הזה לא מסתדרים לבד.וגם לא היה צריך לוותר על כלום כי אמא שלי התייחסה אלינו שווה בשווה.מה שנתנה לי ,נתנה גם לאחותי ולהיפך.
החרדה התחילה אצלי בגיל 12,13 ולא בגלל אחותי,אלא בגלל אמא שלי והביקורתיות המוגזמת שלה בעיקר כלפיי.
 

h1a2i3a4

New member
ודרך אגב,עם אחותי אני מסתדרת מצויין .

אנחנו חברות הכי טובות שיש.זה היה כך מאז שאני זוכרת את עצמי.
אף פעם לא רבנו ,ולא היה מצב שנהיה ברוגז ולא נדבר.
 

h1a2i3a4

New member
אני דווקא כן מחפשת אשמים.

והאשמה בחרדה שלי היא אמא שלי.אם לא הייתה ביקורתית בכזאת צורה כלפיי, יכול להיות שלא הייתה לי חרדה בכלל ,או לפחות חרדה קלה יותר.
היא גם לא הבחינה במצוקה שלי .כשהייתי מסתגרת בבית ולא רוצה לצאת ,היא אף פעם לא טרחה לבוא אליי ולשאול אותי מה מציק לי.וזה דבר שרק לחשוב עליו ,מחרפן אותי עד עצם היום הזה.
 

Lichy87

New member
אצלי ההרגשה היתה כזו

שכבכורה אני נאלצת להתמודד ראשונה עם דברים חדשים ויחד עם הרגישות יתר שלי, בום! חרדה חברתית. אחיות שלי גם רגישות בדרכיהן אבל לא פיתחו חרדה חברתית, אולי בגלל הנוחות והביטחון שיש מישהי גדולה מהן שכבר היתה שם וגם רוצות לנהוג אחרת.
 
למעלה