חברים דמיונים

[א ו ר ל י ט]

חברים דמיונים

אני בטוחה שלכולנו היו חברים דמיונים. אני עצמי זוכרת שבהשראת הספר "כל מה שקרה לקרשינדו ולי", היה לי חבר דמיוני. אימצתי את הרעיון של הספר בשעתו

אני זוכרת שלילדתי היה חבר כזה וכעת אני מקשיבה מדי פעם לשיחות שמנהל האחיין שלי עם שני חברים שונים. כל אחד מהם מכיר אותו אבל הם לא מכירים זה את זה. מדוע ילדים זקוקים לחברים דמיונים? מאין בעצם זה מגיע? מדמיון מפותח או מפתיחות וכנות?

 

[א ו ה ב ת את עצמי]

חבר דמיוני או מדריך רוחני??

אני תוהה במה באמת מדובר כאשר ילדים מספרים על "חבר" שנמצא איתם. אני זוכרת שביתי היתה מספרת לי שהיא "רואה" דמות מסויימת בלילה שהיא מתעוררת ואז עדין לא הייתי ממש עמוק בתוך הרוחניות וחשבתי שהיא רואה "צל" של בובות ודובים שנמצאו בחדר. החלטתי לילה אחד להוציא את כולם ועדין היא חזרה על אותו הסיפור. הדבר המדהים היה שהיא אמרה שהוא נחמד, שזה לא מפחיד אותה והנחתי לזה ממקום של "חבר דמיוני". היום אני מבינה שבעצם הנוכחות היתה ככל הנראה של מדריך רוחני ואם היא חשה נינוחות ולא חששה מכך כניראה שיש צורך לילדים לתחושת הביטחון הזו. אין ספק שילדים עם דמיון מפותח יחושו נוח בנוכחות כזו לעומת ילדים שלא ניחנו בכך שזה יעורר אצלם פחדים ותגובות קיצוניות.

 

[d s d s]

אני חושבת

שכולנו זקוקים לחבר כזה שרק מקשיב לנו שתמיד חושב שאנחנו צודקים שתמיד רוצה לבלות איתנו שלא שופט, שמקבל ואוהב אותנו תמיד ואין ברירה אלא להמציא אחד כזה

והילדים עם הרבה מעוף ועדיין באמונה שהכל באמת אפשרי ממש משתמשים באפשרות הזו