חברים וחברות - פרק 1 ../images/Emo13.gif
בתור אדם נאמן לעצמו הסיפור נפתח עם משפט מתוך שיר מפורסם של משינה
היה זה יום סגריר.... והקבוצה הפסידה כן, זה לא היה קל לראות את מכבי שכונת-הגבעה מפסידה להפועל הפיצוחיה של אבוטבול... היינו אני, אלה, שחר, שימי וקוקו במשחק הגרוע הזה שנגמר 5:0 למכבי שכונת הגבעה. דוגרי זה לא שאנחנו אוהדים את אחת הקבוצות העלובות האלו (אנחנו בכלל של מכבי שכונת-ז'אקלין), אבל אתם יודעים.... הימורים (זה שימי אשם...). רינת ושימי הצליחו לקמבן לנו מקומות טובים ביציע הכבוד (איפה יושב בעל הפיצוחיה וכל הג'מעה), אבל העסק כמעט הסתבך כי קוקו רצה לבוא בסוף ולא היה מקום... מזל שאלה הרימה כרטיס לאיזה אתיופי אחד ופילחה את קוקו. ההתחלה הייתה נחמדה, אבל כששרקו לסיום ועל לוח התוצאות היה 5:0 התחיל הבלאגן. אני ושימי היינו צריכים להרגיע את אלה ושחר, שחטפו ג'ננה מהתוצאה... איזה התפרעויות – שחר צרחה קללות וכמעט שרפה את כל המקום, אלה התחילה להתפרע ולזרוק דברים על השופט, הכל ! – בקבוקים, פחיות, את השעון שלה וכמעט זרקה את באסטל הקיפוד של שחר. אני ושימי הצלחנו להרגיע את שתי המשוגעות... כן.. יופי.... אבל בדיוק אז, בדיוקקקק אז, כשהתחיל לרדת גשם ובאנו להתחפף, קוקו נעלם. "לאן הוא ברח ?!?!!?!?" שחר צעקה. "צא החוצההההה יא ** **** !!!!" אלה צרחה לו. "שימי....", אמרתי לו, "זה קוקו אחי. בוא נלך שנינו... אתה יודע שהוא תמיד מסתבך בצרות..." "צודק.... אבל מה נעשה עם אלה ושחר ??" הוא שאל בדאגה. "מה שתמיד עושים עם אלה ושחר !!" נעלנו אותן באוטו ויצאנו לחפש את קוקו. "מעניין במה הוא הסתבך הפעם...." שימי דיבר לעצמו חיפשנו ביציעים, מאחורי המגרש, בשערים.... אבל לא היה קוקו... "תראה !!!", שימי סימן לי, "הביתן הזה שמה מעלה עשן !!!" רצנו לביתן, שהיה בעצם המחסן של האפסנאי... מצאנו את קוקו... אנחנו כולנו רטובים מהגשם, קרועים מהחיפושים, והוא יושב ומעשן סיגרים עם האפסנאי. "קוקו !!! תוציא את זה מהפה !!" שימי צעק לו "נו באמת.... !!! זה לא בריא לך !!!" אמרתי לו והוצאתי לו בתנועה מהירה את הסיגר מהפה. "פאק... אמרתי לך ימצאו אותי פה... היינו צריכים ללכת לביתן של המוכר כרטיסים" קוקו אמר לאפסנאי. הסתכלנו על קוקו במבט של 'חתיכת בן זונה הרי סיכמנו על משהו'. ".......נו חבר'ה אני עדיין בשלבים מתחילים !" הוא אמר בייאוש... לא הוספנו מילה, לקחנו אותו והלכנו לאוטו. חשבנו נגמרו הצרות... אבל אתם יודעים, "לחשוב" זה לא מספיק בחיים... החלונות של האוטו היו מנופצים, וכל האוטו היה מרוסס בכתובת באדום – CANT STOP US "קיבינימט... לעזאזל כססס אמק !!!" שימי צעק "כן.... עוד פעם חיפושים... הן ברחו..." אמרתי באכזבה "איזה חיפושים ואיזה זובי !!!! תראה מה עשו לי לאוטו !! הלך הטיפול עשרת אלפים בני זונות..." הוא בכה ונזרק על האוטו כאילו היה ארון קבורה של קרוב שנפטר. שמתי לב ששימי לא נמצא במצב נפשי מתאים לעזור לי לחפש את שחר ואלה, אז התחלתי לפעול לבד. נעלתי את קוקו בבגאז' ויצאתי לחיפושים יצאתי לרחוב מאיזור האיצטדיון, קורא להן בקול.... אבל אין עונה. הלכתי חצי רחוב... עד שהגעתי למראה המזעזע ולצעקות החזקות... כולי רעדתי... על המדרכה היו כתמי דם שהובילו לבית... השער של הבית היה פתוח, ומהקומה העליונה נשמעו צעקות חזקות וקולות בכי. על הגדר מעץ שהפרידה את הגינה מהרחוב הייתה הכתובת באדום RAPE ME Rape... לאנוס... כל העסק התחיל להפחיד אותי... אבל לפני שעיכלתי את המצב, ראיתי מרחוק דמות (זה היה לילה בואו לא נשכח) חוצה את הכביש לצד של המדרכה שבו אני הייתי... עשיתי צעד אחד מפוחד לכיוון הבית לראות מה קרה, ובאותו זמן נשמע קול מכה חזקה מכיוון האיצטדיון, כאילו מישהו מכה במשהו חזק ממתכת... הגשם ירד... הרוח נשבה... הדמות התקרבה... והצעקות התגברו... לאן לעזאזל נעלמו שחר ואלה ? מהי סיבת הצרחות והבכי מהבית המוזר ? מאיפה הגיעו כתמי הדם ? למה הקולות המוזרים מהאיצטדיון ? מי זאת הדמות ? האם קוקו יצליח להיגמל מסיגרים ? מה נסגר עם שימי ? למה קיבינימאט ירד גשם כשדני רופ אמר יום לפני שלמחרת יהיה בהיר ? כל זאת ועוד, בפרק הבא
בתור אדם נאמן לעצמו הסיפור נפתח עם משפט מתוך שיר מפורסם של משינה
