חברים חזרתי
- פותח הנושא jess ועוד
- פורסם בתאריך
היי ג´ס........../images/Emo95.gif
יופי שאת מוצאת זמן גם בשבילנו
אני מניחה שנסיכה כמו נסיכה יכולה להעסיק אותך יום שלם.... מאחלת לכם אין סוף של ימים מאושרים יחד כמשפחה
אוהבת
fila נ.ב אני לא מצליחה לפתוח את הקישור שהוספת אבל אני מניחה שהסיפור כבר באתר שלך אז אם תוכלי לצרף לי את הקישור אשמח....
יופי שאת מוצאת זמן גם בשבילנו
סיפור הלידה של ג´סיקה
מיקה שמיר נולדה ב-19.7.02 סיפור הלידה שלה קצת קשה... כמו שכונתה כל ההריון להלן "המנתנחלת" לא ביישה את השם ועמדה בהבטחה ולא יצא עד הרגע האחרון בו יכלה להמשיך ולהתנדנד על הצלעות של אמא של...(כמו שאמר אבא ...) לאחר שעברו 41 שבועות שלימים ועוד חמישה ימים התייצבנו בבית חולים "ליס" איכילוב כדי לפגוש את האוצר הזה . התאשפזנו ב-17.7.02 יום רביעי וחיכינו לפקודה להגיע לחדר הליה לקבל זריקת פיטוצין – זירוז אבל בגלל עומס בחדר הלידה באותו יום (5 לידות קיסרי של תאומים חוץ מלידות רגילות) נאלצנו לחכות ליום למחרת. כך יצא שביום חמישי 18 לחודש בשעה 12 בצהרים נשלחנו לחדר לידה . כשהגענו מיד חיברו אותי למוניטור ולאינפוזיה ולמכשיר הפיטוצין .שעה לאחר חיבור הפיטוצין אחת האחיות שבאה לבדוק אותי תלשה את הצינור של העירוי פיטוצין וחיכינו עד השעה 17:45 להגעת רופא לאישור מחדש של הזירוז. החל משעה 18:00 שוב החל הפיטוצין לזרום במינון הנמוך ביותר 0.4 מ"ג אחרי כחצי שעה העלו את המינון ל-2 ואחריו החלו החגיגות כן כן הילדה לא אוהבת פיטוצין .... והיא מורידה דופק ל-78 הרופאים לא אהבו את זה והפסיקו את זרימת הזרז. אחרי מנוחה של שעה וייצוב הדופק של העוברית המתנחלת החלנו שוב במתן זירוז . אבל אז כשעברנו את המינון של 1 שוב החל לצנוח ושוב נותקנו . בינתיים התחלפה עוד משמרת של מילדות ולילה הגיע לקראת השעה 4 בבוקר החלה פתיחה וצירים קצת יותר משמעותיים, בפתיחה של 3.5 כשהשעה 5:30 לפנות בוקר, הגיע הגואל- אפידורל. אחרי שהוא הוזרק לא הרגשתי כלום ונרדמתי כשהתעוררתי היתה היתה השעה כמעט 7:30 בבוקר הצירים כבר התגברו והפתיחה גדלה ל-4 . ואז ביקשתי תוספת לחומר המדהים אבל השכיבו אותי על הצד ולכן רק הוא נרדם וכל הצירים בצד ימין חוגגים .... ב- live צעקות התרגשות וקצת דמעות הביאו את המרדים שוב למלא חומר גם לצד השני. המיילדת המדהימה שלי (מינדי) החליטה לפקוע את המיים על מנת לזרז תהליכים וברגע שהיא פקעה אותם חיברה את העוברית לניתור תוך ריחמי דרך הראש ואז התברר שהדופק של מדהים לא יורד מ-130 למרות שהפיטוצין החל לעבור את ה-2 לאחר פקיעת המיים תהליך הפתיחה נהיה מהיר וקפץ ל-7 ס"מ לקראת השעה 12 בצהרים המחיקה כבר היתה ב-90% וקצת יותר עם כל בדיקה שנעשתה הפתיחה גדלה ולקראת השעה 13:00 הגעתי לפתיחה מלאה והראש כמעט בסיפונות ... הוחלט להתחיל בדחיפות כדי לזרז את התהליך זה קשה... במיוחד שבדיוק אז החליט האפידורל להתפוגג לו ולא נתנו לי יותר כלום על מנת שאני אוכל להיות פעילה בלידה אז הכל היה בטיבעי... עם כל דחיפה הראש זז קצת קדימה ועם כל פעם שהפסקתי לדחוף היא חזרה אחורה. מה לא ניסו החזיקו לה את התוסיק בקו הבטן שלי כדי שישאר למטה אבל הוא שוב קפץ למעלה כשעזבו אותו. הסיפונות ניפתחו לגמרי והגב שלי כאב אבל הראש לא עובר מה עושים? כבר הסבירו לנו על קיסרי כבר הכינו טפסים כבר לקחו לי דם אבל לא ! מינדי החליטה שאין קיסרי פה במשמרת שלה אלא אני עושה את זה פה עכשיו ובדרך הרגילה אם לא היא, לא יודעת אם לא הייתי מגיעה לניתוח. וחזרה לחדר ההוא, שם כבר יש רופא בכיר ועוד אחד שני מילדות סייעת מילדת ניר ואני וכולם צועקים על כולם ואני עצבנית כועסת כואב ורוצה לסיים את התהליך הזה אחת מנגבת אותי בפד רטוב ואני צועקת עליה שאני לא אוהבת אחד בא לנסות לשחק איתי משחק סימולציות ואני צועקת עליו שלא באתי לשחק ואני רוצה כבר לסיים את הכל בינתיים בחדרים לידנו בנות יולדות תוך שעה שעתיים ואני ??? אני פה כבר 26 שעות רוצה להיות אחרי הכל בכל ציר דוחפים או לפחות מנסים ניר בצד אחד מיילדת בצד שני והם דוחפים לי את הרגלים למעלה לכיוון האזנים לקראת השעה 14:30 מינדי התחילה לצעוק זה הולך להיות "הפי" אלוהים יודע מה זה ההפי הזה או מי זה אבל אז ניר מספר שהכינו את ערכת המספרים לחיתוך בדחיפה הבאה יצא הראש ואז גם היה חיתוך מסתבר אבל אני לא הרגשתי אותו מאחורי המיילדת היתה טלויזיה כבויה ופתאום ראיתי בה כדור סגול מציץ לי בין הרגליים ... איזה דבר איזה יופי בדחיפה הבאה הגוף כולו בחוץ ואיתו כל המיים המקוניאלים שהיו לה למיטה בתשעה וחצי חודשים האחרונים.מיד החלו לשאוב לך נוזלים והתחלת לצייץ אני במין אפטיות או עייפות או כעס או לא יודעת מה לא בכיתי לא הגבתי סתם הייתי שם מנסה להבין מה עובר עלי בזמן שניר מתרגש בצד בודק את הבת החדשה שלו שנולדה בשעה טובה בשעה 14:40 יום שישי בצהרים 19.7.02 עטפו אותה ונתנו לניר להחזיק אותה אני שלא יכולתי להחזיק אותה בגלל רעידות מוגברות (תוצאה של התפוגגות האפידורל) ליטפתי אותה בעייפות והיא הועברה לחדר תינוקות במחלקה השיליה שלי גם היא קצת סוררת מסתבר ואני כבר אין לי כוח לדחוף אז המיילדת פשוט כיווצה אותי קפצה עלי הכל רק כדי להוציא אותה והיא אכן יצאה שלמה ומלאה ובזה נגמרה הלידה . חיכיתי לתופרת שעשתה אצלי עבודה .... מבפנים ומבחוץ והכל שוב... בלי הרדמה ובלי כלום .... מיקה נולדה במשקל 3.555 ק"ג .
מיקה שמיר נולדה ב-19.7.02 סיפור הלידה שלה קצת קשה... כמו שכונתה כל ההריון להלן "המנתנחלת" לא ביישה את השם ועמדה בהבטחה ולא יצא עד הרגע האחרון בו יכלה להמשיך ולהתנדנד על הצלעות של אמא של...(כמו שאמר אבא ...) לאחר שעברו 41 שבועות שלימים ועוד חמישה ימים התייצבנו בבית חולים "ליס" איכילוב כדי לפגוש את האוצר הזה . התאשפזנו ב-17.7.02 יום רביעי וחיכינו לפקודה להגיע לחדר הליה לקבל זריקת פיטוצין – זירוז אבל בגלל עומס בחדר הלידה באותו יום (5 לידות קיסרי של תאומים חוץ מלידות רגילות) נאלצנו לחכות ליום למחרת. כך יצא שביום חמישי 18 לחודש בשעה 12 בצהרים נשלחנו לחדר לידה . כשהגענו מיד חיברו אותי למוניטור ולאינפוזיה ולמכשיר הפיטוצין .שעה לאחר חיבור הפיטוצין אחת האחיות שבאה לבדוק אותי תלשה את הצינור של העירוי פיטוצין וחיכינו עד השעה 17:45 להגעת רופא לאישור מחדש של הזירוז. החל משעה 18:00 שוב החל הפיטוצין לזרום במינון הנמוך ביותר 0.4 מ"ג אחרי כחצי שעה העלו את המינון ל-2 ואחריו החלו החגיגות כן כן הילדה לא אוהבת פיטוצין .... והיא מורידה דופק ל-78 הרופאים לא אהבו את זה והפסיקו את זרימת הזרז. אחרי מנוחה של שעה וייצוב הדופק של העוברית המתנחלת החלנו שוב במתן זירוז . אבל אז כשעברנו את המינון של 1 שוב החל לצנוח ושוב נותקנו . בינתיים התחלפה עוד משמרת של מילדות ולילה הגיע לקראת השעה 4 בבוקר החלה פתיחה וצירים קצת יותר משמעותיים, בפתיחה של 3.5 כשהשעה 5:30 לפנות בוקר, הגיע הגואל- אפידורל. אחרי שהוא הוזרק לא הרגשתי כלום ונרדמתי כשהתעוררתי היתה היתה השעה כמעט 7:30 בבוקר הצירים כבר התגברו והפתיחה גדלה ל-4 . ואז ביקשתי תוספת לחומר המדהים אבל השכיבו אותי על הצד ולכן רק הוא נרדם וכל הצירים בצד ימין חוגגים .... ב- live צעקות התרגשות וקצת דמעות הביאו את המרדים שוב למלא חומר גם לצד השני. המיילדת המדהימה שלי (מינדי) החליטה לפקוע את המיים על מנת לזרז תהליכים וברגע שהיא פקעה אותם חיברה את העוברית לניתור תוך ריחמי דרך הראש ואז התברר שהדופק של מדהים לא יורד מ-130 למרות שהפיטוצין החל לעבור את ה-2 לאחר פקיעת המיים תהליך הפתיחה נהיה מהיר וקפץ ל-7 ס"מ לקראת השעה 12 בצהרים המחיקה כבר היתה ב-90% וקצת יותר עם כל בדיקה שנעשתה הפתיחה גדלה ולקראת השעה 13:00 הגעתי לפתיחה מלאה והראש כמעט בסיפונות ... הוחלט להתחיל בדחיפות כדי לזרז את התהליך זה קשה... במיוחד שבדיוק אז החליט האפידורל להתפוגג לו ולא נתנו לי יותר כלום על מנת שאני אוכל להיות פעילה בלידה אז הכל היה בטיבעי... עם כל דחיפה הראש זז קצת קדימה ועם כל פעם שהפסקתי לדחוף היא חזרה אחורה. מה לא ניסו החזיקו לה את התוסיק בקו הבטן שלי כדי שישאר למטה אבל הוא שוב קפץ למעלה כשעזבו אותו. הסיפונות ניפתחו לגמרי והגב שלי כאב אבל הראש לא עובר מה עושים? כבר הסבירו לנו על קיסרי כבר הכינו טפסים כבר לקחו לי דם אבל לא ! מינדי החליטה שאין קיסרי פה במשמרת שלה אלא אני עושה את זה פה עכשיו ובדרך הרגילה אם לא היא, לא יודעת אם לא הייתי מגיעה לניתוח. וחזרה לחדר ההוא, שם כבר יש רופא בכיר ועוד אחד שני מילדות סייעת מילדת ניר ואני וכולם צועקים על כולם ואני עצבנית כועסת כואב ורוצה לסיים את התהליך הזה אחת מנגבת אותי בפד רטוב ואני צועקת עליה שאני לא אוהבת אחד בא לנסות לשחק איתי משחק סימולציות ואני צועקת עליו שלא באתי לשחק ואני רוצה כבר לסיים את הכל בינתיים בחדרים לידנו בנות יולדות תוך שעה שעתיים ואני ??? אני פה כבר 26 שעות רוצה להיות אחרי הכל בכל ציר דוחפים או לפחות מנסים ניר בצד אחד מיילדת בצד שני והם דוחפים לי את הרגלים למעלה לכיוון האזנים לקראת השעה 14:30 מינדי התחילה לצעוק זה הולך להיות "הפי" אלוהים יודע מה זה ההפי הזה או מי זה אבל אז ניר מספר שהכינו את ערכת המספרים לחיתוך בדחיפה הבאה יצא הראש ואז גם היה חיתוך מסתבר אבל אני לא הרגשתי אותו מאחורי המיילדת היתה טלויזיה כבויה ופתאום ראיתי בה כדור סגול מציץ לי בין הרגליים ... איזה דבר איזה יופי בדחיפה הבאה הגוף כולו בחוץ ואיתו כל המיים המקוניאלים שהיו לה למיטה בתשעה וחצי חודשים האחרונים.מיד החלו לשאוב לך נוזלים והתחלת לצייץ אני במין אפטיות או עייפות או כעס או לא יודעת מה לא בכיתי לא הגבתי סתם הייתי שם מנסה להבין מה עובר עלי בזמן שניר מתרגש בצד בודק את הבת החדשה שלו שנולדה בשעה טובה בשעה 14:40 יום שישי בצהרים 19.7.02 עטפו אותה ונתנו לניר להחזיק אותה אני שלא יכולתי להחזיק אותה בגלל רעידות מוגברות (תוצאה של התפוגגות האפידורל) ליטפתי אותה בעייפות והיא הועברה לחדר תינוקות במחלקה השיליה שלי גם היא קצת סוררת מסתבר ואני כבר אין לי כוח לדחוף אז המיילדת פשוט כיווצה אותי קפצה עלי הכל רק כדי להוציא אותה והיא אכן יצאה שלמה ומלאה ובזה נגמרה הלידה . חיכיתי לתופרת שעשתה אצלי עבודה .... מבפנים ומבחוץ והכל שוב... בלי הרדמה ובלי כלום .... מיקה נולדה במשקל 3.555 ק"ג .
רויטל ולירון
New member
ג´ס יקירתי המון מזל טוב
היא מתוקה כ"כ - טוב מה הפלא,עם הורים שכאלה.... הרבה אושר לכולכם אוהבת
היא מתוקה כ"כ - טוב מה הפלא,עם הורים שכאלה.... הרבה אושר לכולכם אוהבת
הילה_והגבר
New member
אני, אישית, נקרעתי מהתרגשות
אורלי, ניר - המון המון המון ברכות להרחבת המשפחה ! - זה שינוי אדיר ומהמם וכבר מהתמונות הראשונות רואים שיש לכם ילדה משגעת. באמת, רק אושר... למרות שאנחנו מכירות רק דרך הפורום (ופעם אחת ראיתי אותך בעזריאלי, לפני קצת יותר מחודש, אבל לא אמרתי שלום כי מיהרתי לרכבת) אני חייבת להגיד לך שבשבועות האחרונים של ההריון עקבתי- כמו כולן- אחרי מה שקורה, ועכשיו, כשקראתי את סיפור הלידה... וואי, התרגשתי... כבר מישהי הסבירה פה על ´אפי´ אז אני לא אפרט, אבל תדעי שזה טוב שבזמן אמת לא ידעת מה זה... זה יכול נורא להלחיץ, וחבל. הגבר טוען שמהרגע שנשים התחילו לשתף אחת את השנייה בחווייות הלידה ולחשוף פרטים כאלה, נעשה לרופאים הרבה יותר קשה... אני אישית טוענת שהרופאים צריכים לרדת מהאולימפוס ולנסות ללדת בעצמם פעם אחת, או לפחות לעבור ´אפי´ קטן וחמוד, אבל זה כבר לא קשור... בקיצור, אורלי, המון חיבוקים ואהבה... מעומק הלב... ואנחנו כולנו כאן מחכים לשמוע עוד, לעקוב אחרי כל שלב ושלב בהתפתחות - ולהתרגש איתכם !
אורלי, ניר - המון המון המון ברכות להרחבת המשפחה ! - זה שינוי אדיר ומהמם וכבר מהתמונות הראשונות רואים שיש לכם ילדה משגעת. באמת, רק אושר... למרות שאנחנו מכירות רק דרך הפורום (ופעם אחת ראיתי אותך בעזריאלי, לפני קצת יותר מחודש, אבל לא אמרתי שלום כי מיהרתי לרכבת) אני חייבת להגיד לך שבשבועות האחרונים של ההריון עקבתי- כמו כולן- אחרי מה שקורה, ועכשיו, כשקראתי את סיפור הלידה... וואי, התרגשתי... כבר מישהי הסבירה פה על ´אפי´ אז אני לא אפרט, אבל תדעי שזה טוב שבזמן אמת לא ידעת מה זה... זה יכול נורא להלחיץ, וחבל. הגבר טוען שמהרגע שנשים התחילו לשתף אחת את השנייה בחווייות הלידה ולחשוף פרטים כאלה, נעשה לרופאים הרבה יותר קשה... אני אישית טוענת שהרופאים צריכים לרדת מהאולימפוס ולנסות ללדת בעצמם פעם אחת, או לפחות לעבור ´אפי´ קטן וחמוד, אבל זה כבר לא קשור... בקיצור, אורלי, המון חיבוקים ואהבה... מעומק הלב... ואנחנו כולנו כאן מחכים לשמוע עוד, לעקוב אחרי כל שלב ושלב בהתפתחות - ולהתרגש איתכם !
ברוכה השבה- אמא של מיקה !
וברוכה הבאה למיקה ! סיפור הלידה שלך והכתיבה שלך הם משהו שלא מהעולם הזה. דרך אגב ביום שישי הייתי במחלקת יולדות (הלכתי לבקר את שירלי...) וחיפשתי אותך (אפילו היה לי משהו בשבילך) וכשלא ראיתי את שמך ברשימה הבנתי שאת עדיין בחדר לידה שיהיה לכם המון מזל טוב והרבה אושר מהנסיכה הקטנה והמתוקה !
וברוכה הבאה למיקה ! סיפור הלידה שלך והכתיבה שלך הם משהו שלא מהעולם הזה. דרך אגב ביום שישי הייתי במחלקת יולדות (הלכתי לבקר את שירלי...) וחיפשתי אותך (אפילו היה לי משהו בשבילך) וכשלא ראיתי את שמך ברשימה הבנתי שאת עדיין בחדר לידה שיהיה לכם המון מזל טוב והרבה אושר מהנסיכה הקטנה והמתוקה !
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.