חברים יקרים

[Sigal H]

חברים יקרים

הו, סופסוף אני מצליחה לכתוב לכם (החורף הזה, יימח שמו...). כפי שראיתם, הגיע זמני להחזיר את המפתחות. המצב לא קל ועליי לרכז עכשיו את כל השמחה, הסבלנות וכוח הרצון בלתמוך במשפחה ברגעים קשים ובלתחזק את הגוף ולהאט כמיטב יכולתי את דעיכתו החוזרת (לפחות עד שאמצא נס חדש

). נו, עברנו את פרעה, נעבור גם את זה

גם הפורום ידע ימים טובים יותר מאלה. סליחה שלא הצלחתי לשמר אותם עד הסוף. סליחה ממי שלא הגעתי לענות לו או לה. ניסיתי, עשיתי כמיטב יכולתי והחיים התגלגלו לאן שהתגלגלו. תודה לכם הגולשים וגם להנהלת תפוז שנתתם לי את ההזדמנות לעשות למען, תודה שהאמנתם בי ובפורום.

ומה עוד אפשר לומר.
במילותיו של נתן יונתן (מתוך אמא יועצת לבן):

״כל מה שלא אמרתי
ישאר בלתי אמור ומה שלא גמרתי -
לא גמור. מה שהמוח לא מבין
יבין הלב,
רק הוא יודע והולם.
לא כל שתיקה היא אין-דיבור
ולא כל אלם הוא סימן של אין-כאב״​

אוהבת ומאחלת לכל אחד ואחת בריאות, שלווה ואינספור חיוכים. שמרו על עצמכם

סיגל

 

[ו אולי]

 

[Sigal H]

 

[ויויאן טאץווד]

תודה על הכל. והשיר הזה

גוזרת ושומרת. סוף סוף יש מילים לאין מילים.

מחזירה אלייך את כל הברכות שהיטיבת לכתוב ולכל שאר חברי הפורום.

 

[Sigal H]