חברים יקרים!

[נמלולה]

חברים יקרים!

מזמן לא כתבתי, אבל דעו שאני עוקבת. רציתי לספר שאמא סוף סוף יצאה פחות או יותר מהדכאון אז עכשיו הרופא מנסה לשכנע אותה לעשות גם כימו לפני ההקרנות למרות שהגידול כולו הוסר והבלוטות היו נקיות. מיותר לציין שעם כימו אמא תחזור למצב המחורבן שהיא הייתה בו עד עכשיו, ובל נשכח שגם אבא עובר טיפולים כימותרפים- המסכן. הקיצר הולך להיות בלאגן, אני מקווה שהפסיכאטר של אמא יבין שהיא לא מסוגלת לעבור טיפולים- אחרת יהיה קשה! אבל אתם תעזרו לי, נכון?

 

[ihovav]

קודם כל בהצלחה...

לטיפולים של אמא שלך יש הפסד ורווח, לא הבנתי אם את בעד או נגד הטיפולים שלה? ומה עם אבא שלך? איך הספירות דם? ממשיכים לו את הטיפולים או שהוא עדיין מחכה? המון הצלחה ואנחנו כרגיל כאן (ובמסנג'ר...)

 

[דגנילי]

טוב לשמוע ממך..

למרות שקשה לשמוע אותך.. כמה קשה שאת עוברת.. אני מניחה שיקחו את כל השיקולים. לא הבנתי למה זה בעייתי.. כי קשה לה נפשית או בגלל המצב הגופני? בכל מקרה אני כאן בשבילך. מנסה לחזק אותך.

 

[מיליתו]

אני לא מבינה משהו...

מה הקשר של הפסיכיאטר להחלטה אם היא צריכה לעבור טיפולים כימיים? נראה לי גם שהפסיכיאטר לא יעז להמליץ על המנעות מכימותרפיה - זה לא תחום ההתמחות שלו. אבל חשוב לשמור גם על מצב נפשי תקין, ולקחת כדורים נגד דיכאון (אפילו קראתי פעם שיש לפרוזק השפעה נוגדת סרטן).

 

[נמלולה]

אכן את צודקת

באמת הפסיכאטר לא העיז לקחת אחריות על העניין. אבל אבא שלי מה זה בלחץ, ואמא שלי החליטה לוותר עכשיו כי אין לה כוח להתווכח עם אבא שלי. אני לא יודעת מה יהיה...

 

[ihovav]

לא הבנתי

אבא שלך בלחץ מההשפעה של הטיפולים על הדיכאון או מזה שהיא לא תקבל טיפול?

 

[מיליתו]

הפסיכיאטר יכול לעזור לה

אתם לא צריכים המלצה על הפסקת הכימו, אתם צריכים תמיכה כדי להתגבר על הדיכאון. למיטב ידיעתי אין מניעה לקחת כדורים נגד דיכאון וחרדה. במחלקות נותנים המון ואליום, ואבן, פרוזק, ציפרלקס, ציפרמיל... כל אלה תרופות מצויינות שעוזרות להעביר את התקופה הקשה, גם אם אין זמן וסבלות לפסיכותרפיה שלוקחת הרבה זמן. משום מה אנשים נורא נרתעים מתרופות פסיכיאטריות כי הם חושבים שזו הגדרת הגבול ללהיות פסיכים, אבל נראה לי הרבה יותר פסיכי לסבול ולא להיעזר בטיפול אפשרי ויעיל. לא לקחת נוגדי דיכאון זה מבחינתי כמו לעבור ניתוח בלי הרדמה, ולהימנע ממשככי כאבים. למה לסבול ולהישבר כשאפשר לטפל? תרופות אנטי דכאוניות מתחילות להשפיע לאחר שבוע-שבועיים של נטילה רצופה. למה שלא תנסו? מומלץ לפנות בכל זאת גם לפסיכולוג לתמיכה נפשית..

 

[דגנילי]

אני בטוחה שחוות דעת פסיכיאטרית

לא תוכל לקבוע שלא לקבל טיפולים.. אבל זכור לי שבפעם השניה שחליתי ההמטולוג שלי ביקש להתייעץ עם פסיכיאטרית לגבי המוכנות שלי לעבור את התהליך.. כי בפעם הראשונה נשברתי באמצע הטיפולים (אפרופו גיבורה גדולה), וסרבתי לקבל אותם. ובעצם באיזשהו שלב קיבלתי את הטיפול בכפיה ובהמשך בהרדמה מלאה. אבל כבר היה לי ילד (שהוסיף לי אחריות לא רק לעצמי..), וגם כנראה התבגרתי קצת..(בכל זאת 6 שנים).. וגם הזופרן השפיע עלי טוב, כך שקיבלתי את הטיפול + ההשתלה כמו גדולה. וזה אגב מה שהפסיכיאטרית צפתה בחוות דעת שלה. אז פסיכיאטר לא ישלול טיפול.. אבל יוכל להעריך באיזה מצב נפשי נמצא המטופל.. ואיזו עזרה יוכל לקבל כדי לעבור את התהליך הפיזי-נפשי הקשה הזה. חבל לי שאמא שלך החליטה ביינתים לא להמשיך. לי בזמנו לא הייתה ברירה כי עוד לא הייתי בת 18 וההורים שלי היו אחראיים עלי - והם קבעו שלא משנה מה, אני אעבור את הטיפול..גם אם בכפייה.

 

[נמלולה]

אני מצטערת אם..

לא הייתי ברורה. לשם הבהרת המצב אסביר: אמא שלי הייתה מאושפזת השנה במשך חודש במחלקה הפסיכיאטרית בגלל דכאון ממנו סבלה. היא יצאה מזה, אך לאחר שני הניתוחים שעברה לאחרונה (2 תוך 3 שבועות). היא חזרה למצב הדיכאוני, ולקח לה הרבה זמן ורק בעזרת עובדת סוציאלית היא הצליחה בקושי לחזור למוטב, למרות שעדיין אין לה כוח לראות אפילו את הנכדים שלה... ועל כן אבא שלי וגם אני מודאגים מהכימותרפיה. אנחנו יודעים בוודאות שזה יחמיר את מצבה הנפשי, ולא בטוחים שהיא תעמוד בזה. היום היינו אצל הרופא המשפחתי והוא אמר שלא יוותרו לה על הכימותרפיה. אבל הוא אמור להתייעץ עם כל מי שקשור לאמא שלי ואז נחליט. אבא שלי מפחד ממצב שבו שניהם יהיו חולים בבית...

 

[ציפורלילה]

משהו אחר אבל דומה..

בזמן הטיפולים קיבלתי תרופות שגרמו לי לדיכאון, ואחרי שיחה עם הפסיכואונקולוגית החליפו לי את הפרוטוקול והפסיקו עם התרופות המדכאות. אז אולי המלצה של פסיכיאטר לא יכולה לעזור, אבל המלצה של פסיכואונקולוג אולי כן. שווה לנסות להגיע לשיחה עם אחד כזה ולראות. בהצלחה

 

[נמלולה]

לא ידעתי שיש כזה...

איפה אפשר למצוא מישהו כזה?