חברים - עזרה!

[החטא והשופטת]

חברים - עזרה! ../images/Emo53.gif

כאן

 

[גנגי]

כירורגיית-שירה זה לא התחום שלי,

ובכל זאת בכל פעם שאני רואה את השיר הזה אני מצטמררת מהאינפנטיליות שמאפיינת פתאום את השורות האלה "ואז באנו העירה. חבצלת אותי הכירה. ובבוקר אותי העירה" ותקועה בתוך השיר כנטע זר. אני משערת שיש לזה תפקיד בשיר. אולי להראות עד כמה העניין בנאלי? עד כמה זה צפוי מראש שגבר לא ייקח על עצמו את האשמה (כי חבצלת אותי הכירה, לא אני אותה, זה לא אני, זאת היא) ויתנהג כמו ילד קטן ויצהיר שהוא בוגד לא באשמתו ורק כי הנסיבות כפו עליו? לא יודעת. בכל אופן זה מה שצועק לי לעיניים במבט ראשון, ממש אסוציאציה, כמו שהגדרת את זה. השיר מתחיל במין חנק, נחנקתי מרוב שאהבתי, נעתקו לי המילים, לא יכולתי לומר לך מרוב ש. הוא ממשיך בשמש שהשחירה - אין לי מושג למה זה נמשל (חוץ מאשר לפנתר שחור), אבל אני משערת שיש כאן הן סכנה נחבאת, אות אזהרה, (אולי בגלל ההיבלעות המוחלטת שהשחור מסמל) מצד אחד, וחושך, כלומר, עיוורון לכל דבר אחר, מצד שני. ואולי בעצם אין הרבה הבדל בין השניים. כי האור שבא אח"כ הוא בוהק, ומסנוור, ולא מותיר מקום לאשליות - הוא פשוט מכאיב מרוב שרואים צלול שהכול הבל הבלים ושאין רומנטיקה עוד. יש עובדות יבשות וקשות, החיים עירומים מחן ומעדנה, יש בהם רק זוויות קשות וצבעים מוחלטים. לבן מכיל את כל הצבעים, אבל כולם חוזרים. רואים הכול, את כל הפרטים הקטנים והלא-נעימים, את כל האמת העירומה, בלי צללים שירככו. שום דבר לא נשאר. בניגוד משווע לשחור הקודם, שגם הוא טוטאלי והוא בליעה של הכול. מסקנה שלי: מוטב לא להיבלע ולא לִירוק. לא רומנטיקה מוגזמת ולא יובשנות וציניות. ופה אין באמצע. יש או חנק והיבלעות מוחלטת או שחרור שכרוך באיבוד כל הטעם. נשמע לי שיר מאוד עצוב ומיואש.

 

[החטא והשופטת]

../images/Emo51.gif ושלוש שאלות, ברשותך:

ראשית, כירוגיית השיר זה התחום שלי ואם זה אני אסתדר לבד. מה שאני מנסה לבדוק זה איך השיר עובד עליך חוויתית מבחינה לשונית. תחושבת האינפנטיליות שציינת היא תשובה מצויינת. שאלותי: א. מה גורם לך לחוש שזה אינפנטילי? ב. איך האינפנטיליות הזאת משפיעה על הקריאה שלך את השיר (אם את מסוגלת להגיד. אם לא, לא נורא). ג. מה עושה לך השמש השחורה? לא ניתוחית. חוויתית. את קוראת את השיר, נתקלת ב"השמש הלכה והשחירה", ו...? ושוב -

.

 

[גנגי]

אהמממ..

אמרתי - המשקל השונה והפשוט כל כך, החריזה המפגרת, העיוות הדקדוקי-ילדותי של "וחבצלת אותי הכירה" במקום "חבצלת הכירה אותי" (ילדים תמיד כותבים ככה כשהם מנסים לכתוב שיר ולחרוז חרוזים מאולצים) - זה מה שנותן הרגשה אינפנטילית. השמש השחורה היא מבחינה לשונית מיסתר, כמובן (וכשאת כותבת עבודה חסר לך שתכתבי "אוקסימורון" במקום "מיסתר"!), והמיסתר, כמו מיסתרים אחרים, תמיד מגרה להמשיך הלאה ולבדוק, כי הוא מסתורי מעצם טיבו. מבחינה חווייתית אני מרגישה היבלעות בשחור, אימה מסוימת, משהו כמו ליקוי חמה גדול, מוזר, לא-טבעי, מאיים, מסתורי, מפחיד.

 

[ספלינטור]

רק לי

החריזה המפגרת מזכירה את "סוף עונת התפוזים"? ניצה בחלון חדרי הציצה את חושי הקיצה ופתאום זרועות וצאוורים

 

[גנגי]

קשה להשוות

שיר מתחום השירה לשיר מתחום הפזמונאות. הפזמון מולחן, ולכן מחייב משקל מסוים וחריזה מסוימת לפעמים. השיר (הלא-מולחן) נוהג על פי כללים אחרים לגמרי. המטרות הן שונות, אני לא חושבת שניתן להשוות בין השניים. שלילנד, מה את אומרת?

 

[shellyland]

אני אומרת

שזה לא ההבדל היחיד בינהם ושישנם פזמונים לא שקולים וחרוזים ממש כמו שישנם שירים שקולים וחרוזים. אבל בגדול את צודקת. אם לנסח את ההבדל בצורה טיפה יותר מדוייקת: בשיר (בעיקר המודרני), אם את נתקלת פתאום במשקל וחריזה, צריכה להיות לזה סיבה מספיק טובה. בפזמון לא.

 

[ספלינטור]

אני אמרתי להשוות?

רק אמרתי שזה מזכיר לי, ושאלתי אם אני היחיד. ואם כבר עסוקים בדברים שמזכירים לי, ובנימוס ובזמן, יש מצב שדודאבידן הכיר את הפזמון של מאיר ושלום?

 

[shellyland]

לא סביר

שכן אבידן פרסם את השיר למעלה מעשור לפניהם.

 

[shellyland]

ז"א - סביר שהוא הכיר

לא סביר שלפני שכתב את השיר.

 

[גנגי]

תמיד תהיתי גם

אם זה שכתב את התנ"ך הכיר את השיר של הגששים על מים לדוד המלך.

 

[shellyland]

לא סביר

אבל הוא הכיר את השיר על אבשלום, אבשלום, בני אבשלום, כי הוא מביא ממנו ציטוטים. אגב, לפעמים גם במקרא וגם בגמרא אפשר למצוא התייסויות לביאליק ולעגנון. אין ספק שחז"ל שאבו מן הרפרטואר של ארון הספרים היהודי.

 

[גנגי]

וטוב שכך,

אחרת היו מאבדים את הקשר לשורשי-האוויר שלהם ליהדות, רחמנא ליצלן.

 

[עִידן]

../images/Emo6.gif

 

[שירה בלטר]

כירורגיית שירה זה התחום שלך?../images/Emo2.gif

אז איפה היית אתמול בהדסה עין כרם?!

__________________ בצהריים השתחררתי ממחלקה כירורגית. עכשיו בסדר.