חברים, עזרתכם בבקשה!
היי לכולם
יש לי בעיה מאוד מטרידה, והיא הופכת מטרידה יותר ויותר מיום ליום.
אני בת 22 וחצי, עד היום אני לא יודעת מה זו אהבה.
לא היה לי חבר, כל הקשרים שנקלעתי לתוכם זה סתם תוצר לוואי של דייטים מוצלחים,
שהקשרים האלה בעצם ארכו אולי 4 או 5 פגישות ושם זה נגמר, אלוהים יודע למה. או שהבחור נעלם, או שנעשה אדיש.
או שהוא מתחיל להדליק לי נורות אדומות שהוא מכוון לסטוץ או משהו קטן ולא רציני. וזה כמובן לא מה שאני מחפשת.
לציין שמגיל 16 או 17 אני יוצאת לדייטים...לא באופן נואש או באופן מכוון ויזום שלי. אלא באופן מקרי, ברגע שיש אופציה כזו,
לא נראה לי שסירבתי, לפעמים גם עם סתם גברים שלא הייתה משיכה, רק כדי "להתפשר", ולנסות ולתת לזה צ'אנס.
אז מגיל 16 או 17, עד הלום, "סימנתי וי" על לפחות 40 דייטים, כן זה נשמע מטורף אבל זה לפחות 6 שנים, ובאופן די תדיר (לא כל שבועיים
או משהו כזה, היו גם תקופות יבשות, והיו תקופות יותר מלבלבות). הדייטים הם לא מהאינטרנט- ג'יי דייט ודברים כאלה- קצת זול לי
ולא נעים, אני לא איזה בחורה בת 30 שעובדת סביב השעון במשרד ואין לה זמן וצריכה את הפוש הזה של אתר הכרויות. אבל ממועדונים, פאבים,
מקומות עבודה, פייסבוק, חברים של חברים, שידוכונים של חברים, קניון...באמת כל וכל (שלא תחשבו שרק מועדונים ופאבים ואז
אולי זה יכל להיות קצת יותר ברור למה אני לבד).
בכל מקרה, הכי ארוך שהיה לי מבחינת קשר (שמבחינתי לא היה כל כך רציני, אני הייתי קצת ילדה בשירות צבאי- והוא היה בן 29.
יותר יצאנו לבלות יחד ושטויות כאלה, פחות השקענו בקשר שלנו. גם לא אהבתי אותו.) - הקשר הזה ארך חודש, נפרדנו ואז חזרנו
לעוד איזה שבועיים. ממש שטות. הוא היה המקעקע שלי, ככה הכרנו. אחרי תקופה רצינית של זמן שאלתי אותו למה הוא חתך.
והוא אמר שהייתי מתנשאת כלפיו. שוב, הייתי ילדה קצת, טיפה מושפעת, יצאנו יחד עם חברה שלי ובן זוגה, יכולה להיות שהייתי
קצת לא בשליטה ומתלהבת. אבל אני ממש לא מתנשאת כלפי גבר שאני יוצאת איתו, כפי שאני מכירה את עצמי.
לגבי מין, איתו זה לא קרה, זה קרה פעם ראשונה (ממש רק החדרה אחת ויחידה, כי נבהלתי) עם סטוץ ממועדון.
לא יודעת, אולי שתיתי יותר מדי, אולי הייתי תמימה כשחשבתי שהוא לוקח אותי אליו לדירה ונראה סרט או משהו כזה.
כי סטוצים זה לא אני. אני לא רוצה את זה, אני לא מחפשת את זה. פעם שנייה, עם מישהו שהכרתי בקטע רציני, אחרי כמה דייטים טובים,
וכל פעם שרצינו להיפגש הוא פשוט שאל אותי קודם לכן אם אני רוצה להגיע אליו, או אם יש לי רכב, ושהוא נענה בשלילה, הוא קצת היסס,
ואז אמר שהוא יבוא כבר לקחת אותי. איתו זה קרה יום אחד, שהוא בא אליי אחרי מועדון באיזה 2 בלילה,
הוא אמר שהוא עייף והוא בא לישון אצלי, אבל רק לישון, והוא בא עכשיו כי הוא לא ראה אותי כבר הרבה זמן והוא התגעגע.
אז הוא בא, נשכב על המיטה וכביכול עצם עיניים. ואני פשוט סוג של נתתי לו נשיקה על השפתיים (יכול להיות שזה הפור שהוא חיכה לו)
ומשם זה התגלגל לסקס של כמה דק', לאחר שסירבתי 10 פעמים לפחות שאני לא רוצה, ואני לא רוצה, הוא פשוט התחנן שיכאב לו אחר כך
והוא רק רוצה לגמור, והנה רק 3 דקות ובבקשה בבקשה. אז תחת כל הלחץ הנוראי הזה, נתתי לו לצערי המאוד רב.
עוד קשר קטן לאחר מכן- הוא ראה אותי במועדון, והוסיף אותי לפייס, יצאנו לכמה דייטים מדהימים, הוא נראה מאוד מתלהב
ולא הפסיק להצהיר בפניי כמה שהוא מתלהב ממני, זה נראה לכיוון מאוד מאוד מאוד מאוד רציני, לא חשבתי לרגע
שזה יכול להיות משהו אחר ואף עד עכשיו איני יודעת מה לחשוב.
זה נגמר כשיום שישי אחד לאחר 4 דייטים הוא ביקש ממני לבוא אליו לסרט ולישון. ולא רציתי (כי אני יודעת מה זה סרט ו"לישון")
הוא נעלב, נפגע, התרחק מאוד, וככה בעצם כל זה התפוגג.
להפתעתכם, וגם להפתעתי, הפעם השלישית הייתה עם מישהו מאוד אטרקטיבי שידוע כאליל בנות במועדון מסוים, והוא גם רודף שמלות
מכובד, הכרנו שנה רק מהמועדון, כל פעם שהוא ראה אותי.. הוא היה מחייך וקורץ ועניינים. והייתי מחזירה לו.
יום אחד אמרתי לעצמי שאני לא אחכה עד גיל 73 שאני אמצא את הזיווג האמיתי שלי כדי "לתת לו". וזה לא כזה נורא,
וכולם כבר יודעים מה זה סקס. ורק אני לא בדיוק יודעת. אז ערב אחד, שהתראינו במועדון, הוא לקח את המספר שלי, ובמודעות
מלאה שהבחור הזה סטוציונר אמיתי, נענתי לו לבקשתו להיפגש לאחר כמה ימים, הוא לקח אותי אליו לדירה.
הייתי במודעות מלאה, ידעתי את זה. רציתי את זה. וזה קרה. ברור שאני לא איזה לוליינית שמה בכל העסק, לא ביצעתי
איזה מופע אקרובטיקה משוכלל, כי בתכלס, אין לי כזה מושג שמה מה עושים ולמה. אבל חוויתי מה זה כזה, סתם לסגירת מעגל
אצלי ובשבילי. קצת להירגע. וזהו. מהיום שאני זוכרת את עצמי, אני בודדה. אני שואלת את עצמי למה.
אני מאוד לוקחת ברצינות גברים פוטנציאליים, דייטים, ודברים כאלה. אני פשוט לא מבינה למה זה לא מגיע.
וכשאני חושבת שזה כ-ן מגיע, זה מתברר שזה לא זה. כי או שהוא הופך כוונותיו כלפיי, או שכוונותיו האמיתיות מתגלות כלפיי.
וזה מדהים, כי זה באמת לא אני, זה לא משהו בי שלא בסדר. כי כל אלה שאני לא מעוניינת בהם, וזה אחרי שיצאתי איתם לדייט אחד או שניים
מאוד נקשרים אליי ומאוד רוצים משהו רציני. אולי אני צריכה להתייחס בקרירות לאלה שאני כן רוצה? וזה מה שמעורר אותם
לא לקח אותי כמובן מאליו וכמעונייינת מהמניין? מה אני עושה? אני נורא מאוכזבת, נטולת תקווה, וכואבת כל פעם שאני פותחת
סרט בטלויזיה עם פופקורן, לבד. או מתכרבלת במיטה, עם הכרית שלי, במקום עם איזה. מישהו. שאני רוצה. והוא רוצה אותי.
אולי לדעתכם זה איזשהו דפוס אצלי שחוזר ונשנה? משהו לא טוב ולא רציני שאני משדרת?
אני בן אדם מאוד ריאליסטי ומחובר לקרקע, בן אדם שחושב בנעליים של האחר שעומד מולו, ומודע לעצמו ולהשלכות של מילותיו
ומעשיו. לא התאפרתי יותר מדי לכל דייט, לא התלבשתי חשוף מדי. הכל במקום.
הייתם מציעים לי לתחקר אולי אחד מהגברים האלו, ולראות למה חתכת ולמה עזבת ומה לא היה טוב?
היי לכולם
יש לי בעיה מאוד מטרידה, והיא הופכת מטרידה יותר ויותר מיום ליום.
אני בת 22 וחצי, עד היום אני לא יודעת מה זו אהבה.
לא היה לי חבר, כל הקשרים שנקלעתי לתוכם זה סתם תוצר לוואי של דייטים מוצלחים,
שהקשרים האלה בעצם ארכו אולי 4 או 5 פגישות ושם זה נגמר, אלוהים יודע למה. או שהבחור נעלם, או שנעשה אדיש.
או שהוא מתחיל להדליק לי נורות אדומות שהוא מכוון לסטוץ או משהו קטן ולא רציני. וזה כמובן לא מה שאני מחפשת.
לציין שמגיל 16 או 17 אני יוצאת לדייטים...לא באופן נואש או באופן מכוון ויזום שלי. אלא באופן מקרי, ברגע שיש אופציה כזו,
לא נראה לי שסירבתי, לפעמים גם עם סתם גברים שלא הייתה משיכה, רק כדי "להתפשר", ולנסות ולתת לזה צ'אנס.
אז מגיל 16 או 17, עד הלום, "סימנתי וי" על לפחות 40 דייטים, כן זה נשמע מטורף אבל זה לפחות 6 שנים, ובאופן די תדיר (לא כל שבועיים
או משהו כזה, היו גם תקופות יבשות, והיו תקופות יותר מלבלבות). הדייטים הם לא מהאינטרנט- ג'יי דייט ודברים כאלה- קצת זול לי
ולא נעים, אני לא איזה בחורה בת 30 שעובדת סביב השעון במשרד ואין לה זמן וצריכה את הפוש הזה של אתר הכרויות. אבל ממועדונים, פאבים,
מקומות עבודה, פייסבוק, חברים של חברים, שידוכונים של חברים, קניון...באמת כל וכל (שלא תחשבו שרק מועדונים ופאבים ואז
אולי זה יכל להיות קצת יותר ברור למה אני לבד).
בכל מקרה, הכי ארוך שהיה לי מבחינת קשר (שמבחינתי לא היה כל כך רציני, אני הייתי קצת ילדה בשירות צבאי- והוא היה בן 29.
יותר יצאנו לבלות יחד ושטויות כאלה, פחות השקענו בקשר שלנו. גם לא אהבתי אותו.) - הקשר הזה ארך חודש, נפרדנו ואז חזרנו
לעוד איזה שבועיים. ממש שטות. הוא היה המקעקע שלי, ככה הכרנו. אחרי תקופה רצינית של זמן שאלתי אותו למה הוא חתך.
והוא אמר שהייתי מתנשאת כלפיו. שוב, הייתי ילדה קצת, טיפה מושפעת, יצאנו יחד עם חברה שלי ובן זוגה, יכולה להיות שהייתי
קצת לא בשליטה ומתלהבת. אבל אני ממש לא מתנשאת כלפי גבר שאני יוצאת איתו, כפי שאני מכירה את עצמי.
לגבי מין, איתו זה לא קרה, זה קרה פעם ראשונה (ממש רק החדרה אחת ויחידה, כי נבהלתי) עם סטוץ ממועדון.
לא יודעת, אולי שתיתי יותר מדי, אולי הייתי תמימה כשחשבתי שהוא לוקח אותי אליו לדירה ונראה סרט או משהו כזה.
כי סטוצים זה לא אני. אני לא רוצה את זה, אני לא מחפשת את זה. פעם שנייה, עם מישהו שהכרתי בקטע רציני, אחרי כמה דייטים טובים,
וכל פעם שרצינו להיפגש הוא פשוט שאל אותי קודם לכן אם אני רוצה להגיע אליו, או אם יש לי רכב, ושהוא נענה בשלילה, הוא קצת היסס,
ואז אמר שהוא יבוא כבר לקחת אותי. איתו זה קרה יום אחד, שהוא בא אליי אחרי מועדון באיזה 2 בלילה,
הוא אמר שהוא עייף והוא בא לישון אצלי, אבל רק לישון, והוא בא עכשיו כי הוא לא ראה אותי כבר הרבה זמן והוא התגעגע.
אז הוא בא, נשכב על המיטה וכביכול עצם עיניים. ואני פשוט סוג של נתתי לו נשיקה על השפתיים (יכול להיות שזה הפור שהוא חיכה לו)
ומשם זה התגלגל לסקס של כמה דק', לאחר שסירבתי 10 פעמים לפחות שאני לא רוצה, ואני לא רוצה, הוא פשוט התחנן שיכאב לו אחר כך
והוא רק רוצה לגמור, והנה רק 3 דקות ובבקשה בבקשה. אז תחת כל הלחץ הנוראי הזה, נתתי לו לצערי המאוד רב.
עוד קשר קטן לאחר מכן- הוא ראה אותי במועדון, והוסיף אותי לפייס, יצאנו לכמה דייטים מדהימים, הוא נראה מאוד מתלהב
ולא הפסיק להצהיר בפניי כמה שהוא מתלהב ממני, זה נראה לכיוון מאוד מאוד מאוד מאוד רציני, לא חשבתי לרגע
שזה יכול להיות משהו אחר ואף עד עכשיו איני יודעת מה לחשוב.
זה נגמר כשיום שישי אחד לאחר 4 דייטים הוא ביקש ממני לבוא אליו לסרט ולישון. ולא רציתי (כי אני יודעת מה זה סרט ו"לישון")
הוא נעלב, נפגע, התרחק מאוד, וככה בעצם כל זה התפוגג.
להפתעתכם, וגם להפתעתי, הפעם השלישית הייתה עם מישהו מאוד אטרקטיבי שידוע כאליל בנות במועדון מסוים, והוא גם רודף שמלות
מכובד, הכרנו שנה רק מהמועדון, כל פעם שהוא ראה אותי.. הוא היה מחייך וקורץ ועניינים. והייתי מחזירה לו.
יום אחד אמרתי לעצמי שאני לא אחכה עד גיל 73 שאני אמצא את הזיווג האמיתי שלי כדי "לתת לו". וזה לא כזה נורא,
וכולם כבר יודעים מה זה סקס. ורק אני לא בדיוק יודעת. אז ערב אחד, שהתראינו במועדון, הוא לקח את המספר שלי, ובמודעות
מלאה שהבחור הזה סטוציונר אמיתי, נענתי לו לבקשתו להיפגש לאחר כמה ימים, הוא לקח אותי אליו לדירה.
הייתי במודעות מלאה, ידעתי את זה. רציתי את זה. וזה קרה. ברור שאני לא איזה לוליינית שמה בכל העסק, לא ביצעתי
איזה מופע אקרובטיקה משוכלל, כי בתכלס, אין לי כזה מושג שמה מה עושים ולמה. אבל חוויתי מה זה כזה, סתם לסגירת מעגל
אצלי ובשבילי. קצת להירגע. וזהו. מהיום שאני זוכרת את עצמי, אני בודדה. אני שואלת את עצמי למה.
אני מאוד לוקחת ברצינות גברים פוטנציאליים, דייטים, ודברים כאלה. אני פשוט לא מבינה למה זה לא מגיע.
וכשאני חושבת שזה כ-ן מגיע, זה מתברר שזה לא זה. כי או שהוא הופך כוונותיו כלפיי, או שכוונותיו האמיתיות מתגלות כלפיי.
וזה מדהים, כי זה באמת לא אני, זה לא משהו בי שלא בסדר. כי כל אלה שאני לא מעוניינת בהם, וזה אחרי שיצאתי איתם לדייט אחד או שניים
מאוד נקשרים אליי ומאוד רוצים משהו רציני. אולי אני צריכה להתייחס בקרירות לאלה שאני כן רוצה? וזה מה שמעורר אותם
לא לקח אותי כמובן מאליו וכמעונייינת מהמניין? מה אני עושה? אני נורא מאוכזבת, נטולת תקווה, וכואבת כל פעם שאני פותחת
סרט בטלויזיה עם פופקורן, לבד. או מתכרבלת במיטה, עם הכרית שלי, במקום עם איזה. מישהו. שאני רוצה. והוא רוצה אותי.
אולי לדעתכם זה איזשהו דפוס אצלי שחוזר ונשנה? משהו לא טוב ולא רציני שאני משדרת?
אני בן אדם מאוד ריאליסטי ומחובר לקרקע, בן אדם שחושב בנעליים של האחר שעומד מולו, ומודע לעצמו ולהשלכות של מילותיו
ומעשיו. לא התאפרתי יותר מדי לכל דייט, לא התלבשתי חשוף מדי. הכל במקום.
הייתם מציעים לי לתחקר אולי אחד מהגברים האלו, ולראות למה חתכת ולמה עזבת ומה לא היה טוב?