חברים צאו מהארון

[hunky@dory]

חברים צאו מהארון ../images/Emo24.gif

יש לכם מן ספרי סוד ? יענו בתור אוהבי ספרים "איכותיים" קרא לכם שנהנתם מספר שלא נחשב איכותי ואפילו נחשב לזבל - נהנתם כל כך ממנו אבל לא סיפרתם לחבר´ה שנהנתם- כי זה לא "איכותי"? לי יש את הסוד הקטן שלי קוראים לה וירג´ניה אנדרוס היא כתבה את פרחים בעלית הגג ועוד איזה 90 ספרים בסדרות על נערות מתבגרות עד להיותן נשים זקנות ( קרי בנות 35 - כלומר ספרות הקיטש מתייחסת לנשים רק בגיל הפוריות שלהן כי מה יהיה הנושא כאשר הן "תזדקנה"?) עכשיו- לנושא באיזה תירוצים תירצתם לעצמכם את אהבת ספרי הקיטש והזבל? האם כאשר התוודיתם לפני חבר/ה על קריאת הספר ה"לא איכותי" לגלגתם ביטלתם את הספר ומצאתם תירוץ ( השב"כ כלא אותי במתקן איום ונורא -הרעיבו אותי חמישה ימים ובסוף אמרו לי שרק אם אני אקרא ספר של ג´והן קולינס עד תומו יתנו לי פרוסת לחם שעכבר דרך עליה )? ענבל

 

[אלת הירח]

דווקא אני מעולם לא המצאתי תירוצים.

קראתי את הספרים של וי.סי אנדרוז בשקיקה. שתיתי בצמא את כל השמועות עליה (שהיה לה רומן עם אחיה. שהיא בעצם מאושפזת בביה"ח פסיכיאטרי וכותבת את ספריה שם וכו´). עכשיו אין לי סבלנות אליה כי כל הגיבורות שלה, כך אני מרגישה, הן בעצם אותה אחת, ואפילו העלילות תמיד אותן עלילות - סודות אפלים מהעבר, בני משפחה אמיתיים או חורגים מתעללים והתאהבות במישהו שהוא אח/חצי אח שלך. אבל הייתי בת 13-15 כשקראתי את הספרים ההם (אחד מהם אפילו קראתי באנגלית. תראי איזו השקעה מצידי). היום אני מניחה שהייתי מוצאת תירוץ בסגנון מה שהבאת בסוף עם השב"כ. אחרי הכל, אני לומדת ספרות אנגלית, אז אני אמורה להעריץ את צ´וסר, פוקנר וחבריהם.

 

[שרה נ]

כמו שכתבתי היום אלו ספרים שלא ארצה

שבתי תראה ותקרא אותם.. בעיני אלו ספרים שפלים ונוראים מספר לספר הטמטום עולה.. רק שבגיל הבגרות לא שמים לב וקוראים דווקא כי כל החבר´ה קראו אותה אז.. אחרי שקראתי ספר נוסף שלה החלטתי שזהו אני לא קוראת שום ספר שלה

לגבי ספרים נסתרים אז יש כמה שאני חושבת שבחברה שלנו לא היו מקובלים ובכל זאת נקראו אבל רק בחדרי חדרים.. (בגיל 13-14) כל מיני רומנים של הרומן הרומנטי... שתמיד הכל נגמר שם אותו דבר..

 

[אלת הירח]

פעם אחת בחיים שלי קראתי רומן רומנטי

הייתי בת קרוב ל-13 והיה לי חום גבוה. לא הצלחתי להתרכז בכלום והייתי חייבת לעשות משהו, אז שלחתי את ההורים או האח אל שכנה שלי שתביא לי משהו לקרוא. לא התפעלתי במיוחד. אפילו ירדתי על הספר קצת על זה שהוא עד כדי כך סתם שאני יכולה לקרוא אותו גם קודחת מחום.

 

[חנה בית הלחמי]

קראתי הרבה כאלה...

אבל זה היה בשנים בהן עדיין קראתי 6-8 ספרים בשבוע אז זה לא בא על חשבון הקולטורה האמיתית

מאז היו שנים שלא הצלחתי (בעיקר בשל קריירה וחומר מקצועי שלקחו זמן) אפילו 8 ספרים בשנה

התאזנתי עם השנים, מזל...

 

[hunky@dory]

../images/Emo6.gif

 

[המוזרה]

יו.. בדיוק לפני כמה ימים

דיברנו על זה בחבר´ה.. הצחיק אותנו איך התרגשנו ובכינו מספרי דבורה עומר שהסוף שלהם היה תמיד כל כך צפוי.. בעניין "הרומן הרומנטי" דיברנו כך ואני נזכרתי שמתישהו עליתי על הנוסחה של הכותבים שלהם : בחורה נוסעת לעבוד במקום מרוחק, גם כדי לברוח מאהבה נכזבת, במקום החדש היא פוגשת גבר (תמיד הוא יהיה נאה, חזק, מוקף עדת מעריצים) שתהיה לו השפעה ישירה על חייה (בוס, בעל-בית, רופא), היא תמיד מתחילה בלשנוא אותו, לכעוס עליו, להיכנס למאבק כוחות איתו. אח"כ יש נשיקה בינהם. שניהם מתנצלים מאד וממש ברור להם שהסיבה לזה היא חיצונית וזה היה רק במקרה.. באיזשהו שלב הם יוצאים לאיזושהי נסיעה, טיול, סיור, משהו כזה, בשלב זה היא כבר מבינה שהיא מאוהבת בו אבל שאין לה כל סיכוי (תמיד צמודה אליו איזו "מושלמת" עשירה וראויה) במהלך הסיור ההוא, הגיבורה העדינה והשברירית נפצעת (נקע בקרסול היא הפגיעה הפופולרית), היא מתעלפת, וכשמתעוררת מהעילפון היא מודיעה בקול חלש שהיא חוזרת למקום ממנו באה, וכמובן שברגע האחרון הגיבור שלנו מתוודה על אהבתו אליה והם חיים באושר ועושר עד עצם היום הזה. אךךך.. בכינו בכינו, כל כך נהנינו

 

[ליהי רוטשילד]

גם אני קראתי את אנדרוס.

התאהבתי בפרחים בעלית הגג. כ"כ בכיתי בספר הזה וכמובן שקראתי את כל ההמשכים ועוד המון ספרים שלה ואף פעם לא תרצתי את האהבה שלי אליה. אמנם יש אצלה מוטיבים חוזרים בהרבה מהספרים, אבל היא לא רם אורן או משהו נורא כזה. יש לה כמה ספרים ממש טובים.

 

[hunky@dory]

רובי , אה ? ../images/Emo13.gif

 

[עט ציפורן]

ז´אנר הרומן הרומנטי -לטעמי לפחות,

מתאים לגיל מסויים מאוד- הוא היה נכון לי בגיל 14 כשקראתי אותו - זה היה להיט סוחף, הספר היה קריא , מושך והייתי רתוקה - עד שסיימתי, היום - כמה עשרות שנים אחרי,- זה השתנה זה ברור,אבל הזכרון של הקריאה בו היה מאוד מאוד חזק. וי,אס, אנדריוס עשתה לספרים מה שהטלנובלות עושות לטלויזיה ולצופים - צופות אולי, בו היום. אני מניחה, העבירי את הספר - הסידרה של "פרחים בעליית גג" לטלויזיה - תקבלי, "הרבה" מכל דבר - הרבה קיטש, רוע, אכזריות, דימיון,מלבד אולי השפה הירודה והרדודה - שבזה לפחות הז´אנר ההוא היה יותר "משובח".

 

[ציפי ג]

איך קראו לסבתא של ליידי D?

ברברה קרטלנד? האם היא ראויה להכלל בסופרות שהשאירו חותמן בסגנונן המיוחד על פני המאה הקודמת? וגם לי היו שנות הרומן הרומנטי, מזל שהן חלפו. זה זן ספרים שכמעט רק נשים ונערות קוראות, לא? הגברים שבינינו יעידו.

 

[עינת]

בטח שיש והם בכלל לא סודיים../images/Emo6.gif

נורא נהנתי מפרחים בעליית הגג (השניים הראשונים אח"כ זה נמאס) צבוטותי של לימור נחמיאס וסיפור אהבה של אריך סגל שקראתי את הספר אחרי שצפיתי בסרט 20 פעם(ועוד העזתי לבכות בכל פעם מחדש). רופאים גם הוא של אריך סגל בכלל יש תקופות שנורא נחמד לקרוא ספרים קלילים ובכלל איני מחפשת תרוצים... גם לא כשבמהלך שבוע שלם קראתי 10 מספרי הרומן הרומנטי

 

[hunky@dory]

אווווווווווווו

לספרי ורג´יניה אנדוס יש נטיה של לקרוא אותם ביום אחד

 

[ליהי רוטשילד]

love story

קראתי אותו בפעם הראשונה בכיתה ה´, והוא בהחלט גרם לי לבכות. חוץ מזה הוא ספר שיש בו כמה משפטים נהדרים: קודם כל יש את הפתיחה המקסימה. חוץ מזה - love means that you never need to say i´m sorry part of being a big winner is the ability to ne a great loser. ועוד רבים וטובים. לגבי רופאים גם נורא אהבתי אותו מאחר ובמקביל לקטע הרומנטי הוא גם ספר שמתעד תקופה.

 

[נטע....]

זה קרה לי בפורום הזה

זמן קצר אחרי שנכנסתי לפורום הזה, התברר לי שאני היחידה פה (לפחות בינתיים) שאוהבת את הספרים של פאולו קואלו, הספרים של גבי ניצן (בדולינה ופרא) וספרים בסגנון הזה. ואחרי שרשור ארוך של השמצות על ספרים מהז´אנר הזה הוספתי דעה מנוגדת לחלוטין כמובן. וזה בלי תירוצים ובלי התנצלויות. אז מה אם רוב האנשים כאן לפחות, יש להם טעם שונה משלי? זה אומר שלטעם שלי אין זכות קיום? אגב: בנעוריי ממש בלעתי את הספרים של וירג´יניה אנדרוס. למרות שאני חושבת (וגם חשבתי אז) שהם די חולניים. יכול להיות שאותה סופרת עברה התעללות מינית או משהו כזה בילדותה ובמשפחתה, אחרת אין לי הסבר אחר למה בכל ספר שלה חייב להיות אונס וגילוי עריות. אבל אין ספק שהספרים שלה בהחלט מרתקים.

 

[byron]

לא ידעתי שצריך להתנצל

אני מאלה שתקפו את באדולינה ובכל זאת אני קורא אותו פעם שניה בעיקר בגלל שהוא כתוב נחמד. נראה לי שההתקפות היו על הרעיון ולא על הספר. את פאולו קואלו אני אוהב. ספרי ה"זבל" שאני קורא נחשבים בעיני לאומנות מעולה --קומיקסים כמובן שאני קורא גם פנטזיה ומד"ב שמשום מה נכללים בפורומים אחרים למרות שחלק לא קטן מהם כתובים יותר טוב מ"ספרות יפה" בפועל אם זה מודפס אני אקרא ולרב גם אהנה

 

[אלת הירח]

אתה אוהב קומיקסים??? איזה?

 

[byron]

הרשימה../images/Emo11.gif

אני אוהב את משפחת ה-X-MEN jla titans ariya האומנות הכי יפה כיום avengers captain america יש כאן פורום מעולה לקומיקסים אבל העיקר אליו התכוונתי בהודעה הם ספרי הפנטזיה שנחשבים לקצת פחות איכותיים ולא מוערכים. בעיקר ע"י מורים לספרות

 

[*GormE*]

ספרי הסופרת ג´ודי בלום

הייתי קוראת אותם בגיל 11-12, והם היו די מוצלחים, האמת. ספר אחד שזכור לי הוא "שמנונית", על ילדה לא מקובלת. אני זוכרת עד היום מני תיאורים מזעזעים. ספר ממש טוב לילדים בגיל הזה, רק שהעותק שהיה לי התפרק כולו מלבד זאת, קראתי את כל סדרת קומיקסי אסטריקס ואני עד היום נהנית מהם! אני רק מחכה שיביאו עוד כמה כאלו

 

[אלת הירח]

אני חושבת שספרי ג´ודי בלום

הם טובים מאד. הגיבורים שלה לא שטחיים והבעיות הכי גדולות שלהם זה לא חצ´קון במצח ביום של המסיבה הגדולה. גם הכתיבה הרבה יותר טובה מרבים מהספרים לגיל הזה. היא במידה רבה ה-role model שלי לאיך כותבים ספרי נוער. "שמנונית" הוא נהדר. הוא בדיוק על האכזריות של ילדים בני 10-11.