חברים ....שאלה רצינית

[keren1]

חברים ....שאלה רצינית

בפורום של חינוך לגיל הרך הועלתה שאלה חשובה (ואני לא מצליחה להגיב שם) מה דעתכם על הנושא של להגיד לילד על מעשה שעשה "ילד טוב" או להפך "ילד רע" האם בכך שאנחנו חוזרים על רצף מילים אלו כל כך הרבה אנחנו בעצם מפספסים את המומנטום של מילים אלו. האם בכלל כדי להשתמש במילים אלו, או אולי לשבח את המעשה:, תודה שעזרת להרים את הצעצעוים ולא ילד טוב.

 

[טל של 4]

מעולם לא אמרתי "ילד/ה רעה"...

אני לא אוהבת את הביטוי הזה. אני משתדלת לשבח וכן לומר לפעמים ילד/ה טוב כשמגיע אבל בעיקר סתם ללא קשר לפעילות מסוימת. לא עובר יום שהם לא מקבלים ממני מחמאה אחת לפחות. ולא חשוב באיזה נושא, איזה ציור יפה, כמה את יפה היום, תודה שעזרתה לי כל כך יפה...וכו, לגבי ביקורת אני יודעת לכעוס, ולהעיר הערות אבל הביטוי ילד רע פשוט לא מקובל עלי!!! הילדים שלי לא רעים, הם עושים טעויות אבל הם לא רעים.

 

[יושב על הגדר]

חס וחלילה../images/Emo10.gif

אסור להגיד לילד שהוא לא טוב צריך להסביר לו שהמעשה שעשה הוא לא טוב אבל אסור לו לחשוש שהוא ילד לא טוב ושלא יאהבו אותו הוא צריך להבין שלא אוהבים את המעשה את הטעות יושב על הגדר

 

[keren1]

זהו שמתן לפעמים מרביץ לשני

ואני מאד כועסת עליו. ודניאל שואלת "נכון שמתן ילד רע?" אני עונה לה לא הוא ילד טוב שעושה מעשה רע. אני מאד משתדלת לא להדביק להם תויות. ילד שובב ילדה טובה. אני לא רוצה שאני או הסביבה תקטלג אותם. את דניאל הגדולה לימדתי משפט (עכשיו היא מדקלמת אותו ביחד איתי) אמא אולי כועסת אמא אולי צועקת אבל אמא תמיד תמיד אוהבת (ופה בא החיבוק והנישוק). המעבר בין זוג וילדה למשפחה עם 3 ילדים הוא הלם לכל תא משפחתי. מאז תחילת ספטמבר שחזרתי לעבוד משרה מלאה והזמן עם הילדים התקצר לשלוש שעות ביום אני מאד משתדלת לא לצעוק עליהם. להפך אני כן מנסה להיות סובלנית (למרות שאני ערה מ 5:30 הם הרי לא אשמים שאנחנו לא עשירים) ולתת לכל אחד מחמאה ולפנות לכל אחד קצת תשומת לב. זה קשה. אבל זאת המציאות שלי.

 

[טל של 4]

אני ממש מבינה אותך..

גם לעבור משנים לארבע זה הלם, גם לי יש רק כ-3 שעות ביום איתם (בינתיים

) , וגם אצלי אחד הפחדים הגדולים זה הקיטלוג. פחות מטריד אותי הקיטלוג הסביבתי אני פוחדת שהם יאמצו ויאמינו בזה. הבעיה (מנסיון) קימת גם בין אחים לא רק תאומים. הבן הגדול שלי בא אלי לפני כמה שנים ואמר לי "אמא אני החכם ונועם היפה, נכון"

(ותאמיני לי שניהם יפים וחכמים) מאז אני מאוד נזהרת ומקפידה להחמיא לו המון על יופיו ולה המון על חוכמתה. עם התאומות אני כבר מרגישה קיטלוגים כמו רוני ילדה קלה וטובה עומר קשה!!! זה קשה כי כרגע זה נכון אבל אני יודעת שיש תקופות שזה יהיה הפוך ולכן אני משתדלת לשים את הדגש על הטוב ולא על השלילי. למשל רוני כל כך טובה (וזה נכון). עומר כל כך חברותית ושמחה (זה גם נכון). זה קשה זה דורש מחשבה אבל לדעתי זה אפשרי. מה דעתך???

 

[keren1]

אני מוכנה לאמץ את השיטה של

שיבוח החלק הטוב בכל אחד בואי ננסה: דניאל: החכמה ויפה שני: אדיבה וטובת לב מתן: ידידותי ושובה לב. זה במחשבה ראשונה. עכשיו אני אעשה חושבים עם עצמי ונראה בעוד קצת זמן אם זה מה שאני עדין אחשוב וארצה להעביר אליהם. את יודעת המטפלת במשפחתון שלהם שמעה אותי אומרת לאחד מהם (לא זוכרת מה היתה הסיטואציה) מסכן.... היא תפסה אותי בצד ואמרה לי הוא/היא לא מסכן. אל תכניסי להם לראש שטויות וגם לראש שלך. תפסיקי לראות אותם כמסכנים והם לא יהיו מסכנים. צודקת. ואימצתי. בזמן האחרון אימצתי לעצמי הרגל חדש. אני המון מקשיבה בפורום הזה וגם בחינוך לגיל הרך. אני שומעת חושבת אם זה מתאים לי ומנסה לייסם. אני חושבת שממש עברתי מהפך בגישה שלי תוך זמן מאד קצר.

 

[rotrot]

טוב אז עכשיו תורי...

הקדמה: אין לי שמץ של מושג בגידול ילדים ועל אחת כמה וכמה תאומות. הסיטואציה של הקיטלוג העלתה בי פעם משפט שאחותי אמרה לי פעם באמצע מריבה ולא שכחתי אותה: "טוב מה את רוצה, את תמיד היית האחות החכמה ואני הטיפשה". דבר שלא נכון בעליל!!!! ומשום מה היא הרגישה שמקטלגים אותה בצורה הזו, וההורים שלי תמיד נמנעו מלעשות את זה... יכול להיות שגם בתוך הדינמיקה של התאומים הם מקטלגים את עצמם ככה? (לא יודעת, אבל אולי??)

 

[keren1]

רוטרוט ....תודה תודה תודה

אני כל כך שמחה שישנם משתתפים בפורום הזה שהם בעצם תאומים. זאת ממש דוגמא קלאסית. את אומרת שהוריכם נמנעו מלקטלג אתכם, אולי הסביבה דאגה לכך (איזה מורה בבי"ס). אני משתדלת לא לעשות הפליות בין אחד לשני אבל אני יודעת שאין מה לעשות הסביבה תראה אותם וכן תעשה זאת. זה מאד מרגיז. ואולי פה באמת נכנס אלמנט שלהפריד תאומים בגנים וכיתות שונות על מנת למנוע בעיה זאת. העיקרון שאני מנסה לפעול לפיו (וגם הורי עד היום עושים זאת) שכולם מקבלים שווה בשווה. אין הפליה. וואו איזו בעיה.

 

[rotrot]

נכון - את צודקת

ההורים לא עשו זאת אלא הסביבה. אני זוכרת שתמיד כאשר הכרתי חברות חדשות שהכירו רק אותי וסיפרתי שיש לי אחות תאומה, הם שאלו אותי - "מי יותר יפה מביניכן"? (מה הקשר בכלל???). כאילו מי יותר מוצלחת.. וזה מעצבן נורא! וזה חלק בלתי נמנע, לצערי - מה שיש לעשות זה רק לנסות להפחית את זה..

 

[טל של 4]

השאלה היא האם זו בעיה של ..

תאומים בפרט או אחים בכלל. לדעתי בכל משפחה עושים השוואות גם חיוביות וגם שליליות, זה מתחיל בשטויות כמו מי זחל ראשון וממשיך לכל אורך חיי הילדים. אני גם חושבת שזה בעיקר הסביבה והפיתרון הוא תמיד להדגיש את המיוחד החיובי ולא ע"ח השלילי. ושוב תודה לרוטרוט, נקודת ההיסתכלות שלך תורמת המון!!!!!

 

[קרנושה]

הנה דוגמא למורה בביה"ס...

עם אחותי שהיא גדולה ממני בשנתיים....עברתי לתיכון והייתי בכיתה ז´ והיא בט´ הבוגרות כביכול.....היום הראשון ללימודים ורק הכרנו את המורה וההיפך....ואז כשהמורה הגיע אלי וראתה קרן גולדשטיין היא מיד שאלה....את אחותה של ריקי? ואני בביישנות אמרתי שכן...והיא החמיצה פרצוף ומיד אמרה משהו כמו...אוחחח מה מצפה לי....אני בכיתי חבלז וכשחזרתי הביתה סיפרתי לאמא שלי....הפואנטה היא שדברים כאלה קורים!! ואסור שיקרו..

 

[nonana]

זה לא המחשב של הבית אז כל הזמן

השרת דוחה את תפוז ומוריד אותו מהמסך. כזה מעצבןןןןןןןןןןן. טוב בגן שנה שעברה קיטלגו לי את הילדים באלבום של סוף השנה נדב קיבל- לנדב השובב ואילו נעמה- לנעמה החרוצה. אני לא אהבתי את זה. אני משתדלת מאד לא לקטלג. למרות שבמשפחה כולם מופעמים מנעמה. אספר מהבית לפני שהמסך יעלם שוב

 

[יוטל]

האם זה רק אצל משפ´ עם תאומים או

שבכול משפחה? לדעתי זה בכול משפ´ אבל, כאן אבל גדול, זה מתעצם בין תאומים. ההשוואה ממש מול העיניים ממש כמעט מתבקשת. אני מאוד מודעת לעיניין ואף פעם לא נתתי להצמיד תויות של "הביישנית", "הפילפלית" וכיוצ´ במיוחד לכאלה שנפגשו עימן לעשר דקות וכבר עשו עליהן ניתוח אופי. יש משהו בהכרה שאחד מיוחד התחום מסויים(כמובן שהשני מיוחד בדברים אחרים), אבל איכשהו זה כאילו על חשבון השני. אני מקווה שאני מובנת כראוי. ברציונאל אנחנו רוצים שכול אחד יהיה מיוחד ואחר מהתאום, אבל אני מוצאת שכאשר אחרים (הדגש על אחרים) עושים זאת הם כאילו פוגעים בשניה, אפילו שהחמיאו גם לה על משהו אחר. לגבי ילד רע/טוב וכו´. אף פעם לא השתמשתי במושגים האלו. הם יודעות שאמא כועסת כי... ושאני נותנת מחמאה היא תמיד ספציפית ולא סתם "יופי". הציור יפה, כול כך הרבה צבעים, ואיך השתדלת לא לצאת מהקוים וכו´. יום אחד אחת מהן כעסה עליי כי, לא זוכרת למה, אחרי כמה דקות שהעיניינים נרגעו אמרתי לה שלא נעים לי שהיא כועסת עליי אבל..... ואז היא אמרה את יודעת שאפילו שאני כועסת אני אוהבת אותך....