../images/Emo7.gif
המשפט הראשון שעלה לי בראש היה: אין לי בכלל חברים. אז טוב, אני יודעת שזה לא נכון. אבל החברים שלי כל כך בעיתיים לי עכשו. אף פעם לא באמת הייתי טובה בזה כנראה. תמיד היו לי חברים, אבל גם תמיד לא באמת. ככה הרגשתי. ואני יודעת שאוהבים אותי ובכל זאת.. משהו בכל זה מרגיש עקום נורא לא באמת יודעת לתקשר לעומק נשארת על פני השטח תמיד וזו הסיבה שהביאה אותי לטיפול מלכתחילה (ואחר כך התגלו עוד מיליון.) בדיוק זה עלה לי היום. יום העצמאות - מה אני אעשה ביום העצמאות? איזו שאלה מעצבנת. חברה אחת שאלה אותי אם נעשה משהו, ומסיבות שונות (לא בגלל שאני לא אוהבת אותה) לא רציתי וזה לא מסתדר טוב. דיברתי עם חברה אחרת היום, וההצעות שלה לא נשמעות לי מפתות בכלל. ובכלל, אני מחפשת מה לעשות ביום העצמאות, רק בשביל שאני אוכל להגיד לעצמי שעשיתי משהו (מכירים את זה?). ובעצם הכי בא לי לא לעשות כלום ולהישאר בבית, ואולי לבטל את החג הזה מהלקסיקון שלי בכלל. ללכת לישון בערב לפני יום העצמאות ולקום בבוקר למחרת. אבל אני אומרת לעצמי:לא, אל תעשי את זה לעצמך. זה רק יעשה לך רע להתעלם מהחג. את תעשי משהו ותיהני ממנו בסוף הרי, לפחות במידת האפשר. למה זה קשור לחברים? זה קשור. כי אם לא הייתי מרגישה בודדה כל כך, זה לא היה מהווה בעיה - לא הייתי מרגישה שאני צריכה לחפש את עצמי כל החיים. אז הייתי רוצה שהחבירם שלי ימוקמו קרוב יותר למרכז החיים שלי, אבל הם לא. קו אדום? שהקשר לא יהיה הדדי, ואני ארגיש שאני רוצה בו יותר מאשר האחר.(נו, זה די נובע מכל שאר מה שכתבתי, לא?)
איפה ממוקמים החברים בחיים שלכם
