חברים..
שלום לכולם, מה שלומכם?
אני בן 28, ורק רציתי לשתף / להתייעץ, התקציר הוא כזה,
בנעוריי הייתי נער מאוד מאוד ביישן ומאוד מאוד חסר ביטחון, כשהצלחתי לכבוש את ליבה של החברה הראשונה שלי בזמנו, כל כך הסתנוורתי מזה, כילד שהייתי אז, וכ"כ הייתי חסר ביטחון - שרציתי כל רגע של היום להיות איתה, מה שהביא לאט לאט להתרופפות הקשרים החברתיים שלי באותו זמן, שהייתה תקופה די קריטית - בין התיכון לצבא, ובאיזשהו שלב החברות שלה נהיו גם החבר'ה שלי. בנקודה מסוימת, שזה באמת היה גורל כלשהו, הכרתי חברים מהתיכון שלא בדיוק הייתי בקשר איתם ונכנסתי לחבר'ה שלהם, אנחנו סה"כ 3 עם עוד אחד שפעם כן פעם לא. במהלך השנים האחרונות עבדתי כמעט כל הזמן במקומות שהייתה אווירה טובה ומהר מאוד נוצרו קשרים חברתיים טובים שכללו יציאות וערבי צוות משותפים, אבל ברגע שכל אחד המשיך לדרכו זה התפוגג.
שורה תחתונה - נותרתי בעיקר עם שלושת החברים הללו, שהם מאוד סגורים, מאוד לא יוזמים, מבחינתם מפגש פעם בשבוע ביום שישי בערב כמו בתקופת הצבא זה מעל ומעבר, בדרך כלל, וגם זה לא הכי לחוץ להם. כמעט כל ניסיון של גיוון או של יציאה אחרת / נוספת זה פרויקט שגורר כבדות, ותחושה אישית שלי ש"עוד פעם אני מציק להם" ואני אקדים ואומר שזה לא נובע מאילוצי לו"ז או מעומס רב (בוודאות), כי גם ניסיתי לדבר איתם על זה, ובשורה התחתונה "ככה הם". ואני באמת אוהב אותם למרות הכל, אבל אני מרגיש שחסר לי בחיים איזה חבר'ה טובים, איזה קשר חברי טוב ועמוק. אני לפעמים מסתכל הצידה על החברים של בנות הזוג שלי במשך השנים או על חבר'ה אחרים שאני נתקל במרוץ השנים, ופשוט מקנא. אין לזה פתרון, אלא פשוט לנסות להכניס את עצמי לחבורה כזו או אחרת, בפועל זה לא קורה. בעיה נורא מוזרה בעיני, לא חשבתי מעולם שתהיה לי בעיה כזו, החלטתי לשתף, אולי פעם מישהו חווה, או סתם לקבל איזה פידבק כזה או אחר.
שיהיה לנו אחלה שבוע
שלום לכולם, מה שלומכם?
אני בן 28, ורק רציתי לשתף / להתייעץ, התקציר הוא כזה,
בנעוריי הייתי נער מאוד מאוד ביישן ומאוד מאוד חסר ביטחון, כשהצלחתי לכבוש את ליבה של החברה הראשונה שלי בזמנו, כל כך הסתנוורתי מזה, כילד שהייתי אז, וכ"כ הייתי חסר ביטחון - שרציתי כל רגע של היום להיות איתה, מה שהביא לאט לאט להתרופפות הקשרים החברתיים שלי באותו זמן, שהייתה תקופה די קריטית - בין התיכון לצבא, ובאיזשהו שלב החברות שלה נהיו גם החבר'ה שלי. בנקודה מסוימת, שזה באמת היה גורל כלשהו, הכרתי חברים מהתיכון שלא בדיוק הייתי בקשר איתם ונכנסתי לחבר'ה שלהם, אנחנו סה"כ 3 עם עוד אחד שפעם כן פעם לא. במהלך השנים האחרונות עבדתי כמעט כל הזמן במקומות שהייתה אווירה טובה ומהר מאוד נוצרו קשרים חברתיים טובים שכללו יציאות וערבי צוות משותפים, אבל ברגע שכל אחד המשיך לדרכו זה התפוגג.
שורה תחתונה - נותרתי בעיקר עם שלושת החברים הללו, שהם מאוד סגורים, מאוד לא יוזמים, מבחינתם מפגש פעם בשבוע ביום שישי בערב כמו בתקופת הצבא זה מעל ומעבר, בדרך כלל, וגם זה לא הכי לחוץ להם. כמעט כל ניסיון של גיוון או של יציאה אחרת / נוספת זה פרויקט שגורר כבדות, ותחושה אישית שלי ש"עוד פעם אני מציק להם" ואני אקדים ואומר שזה לא נובע מאילוצי לו"ז או מעומס רב (בוודאות), כי גם ניסיתי לדבר איתם על זה, ובשורה התחתונה "ככה הם". ואני באמת אוהב אותם למרות הכל, אבל אני מרגיש שחסר לי בחיים איזה חבר'ה טובים, איזה קשר חברי טוב ועמוק. אני לפעמים מסתכל הצידה על החברים של בנות הזוג שלי במשך השנים או על חבר'ה אחרים שאני נתקל במרוץ השנים, ופשוט מקנא. אין לזה פתרון, אלא פשוט לנסות להכניס את עצמי לחבורה כזו או אחרת, בפועל זה לא קורה. בעיה נורא מוזרה בעיני, לא חשבתי מעולם שתהיה לי בעיה כזו, החלטתי לשתף, אולי פעם מישהו חווה, או סתם לקבל איזה פידבק כזה או אחר.
שיהיה לנו אחלה שבוע