חברים

[eastcoast]

חברים

יש כאן מישהו שעבר דכאון אחרי המעבר? כולם כאן מדברים על סידורים ותהליכים, מה עם איך שאתם באמת מרגישים? או שמרוב טירוף מערכות כולל אין זמן להרגיש בכלל? רק נהיה עסוקים וטרודים בחוק האמריקאי, באיך פותחים, שומרים וסוגרים חשבונות ואיך עושים רשיונות ואיל קונים אוטו, ואיך עושים ביטוח. ומה עם ההרגשה האמיתית? אני קצת עצובה, הרבה בודדה וקצת תוהה. ואתם?

 

[saritoosh22]

אני עברתי דיכאון קל אחרי המעבר

לא מייד, זה הגיע אחרי חודש. הייתי בוכה המון והיה לי מאוד קשה ורציתי הבייתה לאמא כל הזמן. זה עבר דיי מהר. עצתי, ככל שתבני לך כאן חיים פעילים מהר יותר, ככה תתרגלי מהר יותר והדכאון יתחלף בתחושות אחרות, שמחה אולי, תקווה, לא יודעת איך זה יהיה אצלך.

 

[ניתושית]

אני חושבת שלכולם יש את../images/Emo68.gif

הרגעים, הימים ואף התקופות היותר טעונות רגשית. אני כאן כבר חצי שנה ורק עכשיו מתחילה להתעשת.... בואי לפורום השכן, "ישראלים בחו"ל", רובנו שם מארה"ב. תתפלאי, אך מתפתחות מתוך הפורום חברויות ובעיקר יש המון תמיכה גם אם לא תמיד זה נראה כך ממבט ראשון. אם את הורה בחו"ל יש גם את הפורום "להיות הורים בחו"ל" ששם נעים לא פחות. לשני הפורומים תוכלי להיכנס מתוך הלינקים המופיעים בראש העמוד. היכן את גרה? עם מי את כאן?

 

[17205]

אצלי הדכאון התחיל אחרי החזרה

 

[liat129]

גמני בעצובות ../images/Emo8.gif ../images/Emo4.gif

ואני בכלל מסין

אני יכולה לאשר לך שתיאורטית זה מצב טבעי

ותיכף תביני למה: במסגרת התואר שלי למדתי קורס שנקרא "פסיכולוגיה בין תרבותית" שעוסקים בו בין השאר על ההשפעה של המעבר למדינה זרה.. בקיצור רב מסתבר שיש ממש תיאוריות שלמות בנושא, ואחת התיאוריות ה"חזקות" אומרת שאחרי תקופת ה"הי" שנמשכת כמה שבועות בגלל המעבר והתתרגשות מהמצב החדש, יש ממש נפילת מתח, בגלל ההבנה שעברנו למקום חדש וזה כמובן גורם לכמה וכמה משברים. כרגע את כנראה בשלב הזה

(ואני בכלל תקועה בו כבר מעל לשנה..

). תאורטית, השלב הזה אמור להימשך כמה חודשים (וזה תלוי בכמה גורמים כמו-עד כמה רצית במעבר, עד כמה התרבות החדשה קרובה אלייך בערכיה וכו'), אבל מה שחשוב הוא שאחרי השלב הזה, יגיע שלב ההתסגלות, ההשלמה ואז (תיאורטית

)את תרגישי טוב יותר. בקיצור, אחרי ההתפלספות שלי

אני רוצה לומר שזה טבעי, אבל לא מצב קבוע.. מה שעוזר לי (מלבד התפלסופיות בפורומים

) זה פשוט לשמור על קשר הדוק עם המשפחה (ותודה לאלוהי המסנג'ר..). בהצלחה

 

[shellyavi]

גם אני מדי פעם בדכאון..

ואני נמצאת כבר מעל שנה וחצי באפריקה. בהתחלה היו הרבה רגעים של בכי ודכאון, עד שמתרגלים. מאז מדי פעם יש לי כמה ימים שאני בדכאון ורק רוצה הביתה. אצלנו בכלל גם האינטרנט בקושי מתפקד, דקת שיחה לארץ עולה 7 דולר ויש כאן אולי 5 ישראלים... בקיצור- מה שחשוב זה, אחרי שמוציאים את הדמעות, פשוט למצוא לעצמך כל מני פעילויות- ובעיקר אם את בארה"ב- אז בטח שלא חסר מה לעשות, בבית ומחוץ. והכי הכי חשוב- לזכור: הדכאון עובר!!

 

[עדי בשמיים]

הסיבה שכאן לא מדברים על זה

היא שהפורום הזה לא מיועד לדיונים האלה. זה פורום של שאלות ותשובות, פורום של מידע בלבד, ולא פורום קהילתי. ישנם כמה וכמה פורומים קהילתיים שבהחלט ממלאים את התפקיד הזה, ואני מזמינה אותך להשתתף גם בהם. אני בטוחה שתוכלי למצוא בהם בית חם. בהגדרתו, הפורום הזה נועד להיות פורום למידע ולא פורום תמיכה ולכן לא תראי כאן דיונים כאלה. פורום ישראלים בחו"ל פורום להיות הורים בחו"ל ובינתיים קבלי

לחיזוק.

 

[lake]

גם אני

כן כן חודש וחצי שאני פה והעננה שרובצת עלי יושבת טוב טוב גם אני קצת עצובה ובודדה ולא יודעת מה לעשות עם עצמי ואם הצעד היה נכון מלאה פחדים ושאלות ומחכה לרגע שתעבור לה כבר התחושה הזאת של זר ומוזר

 

[טל ר]

עצה - חפשי חברים ישראלים באזורך

 

[wdaldal]

you are so right

In Israel I had so many friends from all over the country & here after almost 2 years it is very hard from me without all the friends that I had. About the family, my perants & brothers are not here but I have my husbend family that they are like my own brothers & perants. The best thing is to go to the JCC or go & learn something after work in the collge so you will meet new fiends.