חברים

וואוו !!!

לא אמרתי דבר על סוגי החברים שלי! רק על מהו חבר בעיני ... ובעניין "זריקות ובעיטות" - יש לנו כנראה פרשנות שונה גם לעניין הזה... וזה נראה שלא רק לזה. לא נורא. כל אחד ודעתו הוא !
 

seaגל

New member
לא נראה

לי שאתה יכול ממש להחליט מי מבין מה ואיך וכמה.... מה שבאמת לא ברור לי זה איך משווים אנשים לאוכל ועוד חברים.... חבר יש רק אחד -חבר איכותי כל השאר הם לא ממש חברים במיוחד אם הם גורמים לך אלרגיה או להקיא...
 

Deerest

New member
סיגל

כן, חברים איכותיים אפשר לספור על כף יד אחת. זה מצד אחד, מצד שני יש כאלו כמו היחצ"ן רני רהב שטוען לחברות אמיתית עם כ 4000 (ארבעת אלפים) חברים. וגם אם אני לא זוכר היטב ומדובר ב 1000 או 400 עדיין זה סדר גודל בלתי נתפס, מבחינתי בכל אופן. בין כל שני חברים - איכותיים, אמיתיים תקראי לזה איך שמתאים לך, מגיע היום בו החברות עומדת למבחן. אחד מהצדדים נדרש ל"קבל החלטה", או אני או הוא. זה לוקח שבריר שניה או ימים שלמים, לעניות דעתי כל החלטה שמתקבלת כואבת לצד המחליט לא פחות מלשני. יחסי החברות לא חוזרים לקדמותם. פעם דברנו כאן על משקעים. הנה אחד הגורמים למשקע דביק ביותר. ובהתייחס לתחילת השרשור, אני מקווה בשבילך ומאחל לך שההתפכחות, כשתבוא, אם תבוא, תהיה כמה שפחות כואבת. סיגל, לוקח זמן להשיג חבר איכותי אחד, מה את עושה בינתיים, עד אז?
 

seaגל

New member
אתה יודע

חשבתי אם להגיב לך ואני בוחרת שלא.... רק דע לך שבתור מנהל עתידי של הפורום הזה ממליצה לך על שינוי בגישה לאנשים שמנסים לקחת חלק בדיונים שלך/כם , קצת רגש לא יזיק בין כל פילוסופיות החיים האלה.... בהצלחה לך .
 

Deerest

New member
חבל

אני חושב שאת מפספסת משהו בזה שבחרת לא להגיב. אין בי כוונה לפגוע בך לא באופן כללי ולא באופן אישי, אם ראית משהו בדברי שנראה לך ככזה, אז ראשית, מוגשת לך כאן קבל עם ועדה התנצלותי הכנה, שנית, זה יכול לחזור אם לא אדע. דבר נוסף, סיגל, כל מה שנכתב על ידי מראשית השרשור הזה היה עם המון המון רגש... תודה.
 
???

"לקבל החלטה" ? "או אני או הוא"? החלטות מהסוג הזה קיבלתי כשנשאתי לאחד והיחיד... מה הקשר בין זה לבין חברים ??? נכון. חברים איכותיים יש מעט. למה "לאמץ" משקעים דביקים בגלל "מבחנים" שאיש לא יכול לעמוד בהם ??? גם לא מי שלכאורה דורש ממך לקחת את ההחלטה ... למה לאבד חבר מסיבות של "או אני או הוא"? למה אי אפשר שניהם גם יחד ???
 
לא מבינה...

באמת לא מצליחה להבין אותך !!! חברות היא משהו ביני לבין מישהו. תמיד זוג. מה עניין המשולש ?
 

Deerest

New member
הבנת הנקרא או הבנת הנכתב

יש בדברייך שני משפטים, השני והאחרון שגרמו לי לחשוב שאת מדברת על שלישיה. גם כשאני קורא אותם שוב ושוב התחושה הראשונית היא שאת מדברת על שלישיה. ואני אסביר מה הקשר בין מבחנים וחברים והחלטות... אני מחלק את סוגי החברים לשתי קבוצות עיקריות - חברים של רצון וחברים של צורך. חברים של רצון - יש בי רצון שממומש באמצעות החבר. חברים של צורך - יש בי צורך שמסופק באמצעות החבר. לדעתי, כל מה שנכתב כאן בנושא חברים מתייחס לקבוצה השניה, חברים של צורך. וזה הופך את החברות לעניין רגיש, כי מגיע יום אחד (שיקרא "יום המבחן") וצד א צריך משהו, והמשהו הזה מבחינתו הוא מאד מאד חשוב, ולדעתו חברו הטוב יכול לספק זאת. לעומתו, החבר רואה את הדברים באופן אחר, משקלי חשיבות שונים, סדרי עדיפויות שונים והוא נמצא בצומת (להלן "ההחלטה") בה הוא צריך להחליט: עם החבר או נגד החבר. אוקיי, נכון יש אפשרות מצידו להסביר, לדבר, להראות צדדים אחרים, לעזור בדרך אחרת שבה הוא חושב שיוכל לעזור... שורה תחתונה - הצורך של צד א לא סופק על ידי החבר. ולא משנה אם יש הגיון, הסבר, או כל דבר אחר שיכול להפחית את האכזבה. הארוע נרשם בנפשו, המשקע מצטבר, רף הציפיות הונמך. וכך הלכה לה אצבע אחת מכף היד... כל הנ"ל נכתב תחת ההנחה שלמושג "חבר" יש משמעות עמוקה בין שני הצדדים. יש כאלו שיקראו מה כתוב כאן ובכלל לא יבינו על מה אני מדבר.
 
סליחה שאני מתפרצת...

"להכיל" ? כנראה שממש לא הבנתי את השימוש במילה הזאת בהקשר של "חברים" ! אם מישהו נתן לך אמפתיה זה אומר שהוא "מכיל את היחס שלו לעצמו"? ואם משהו שפט אותך במצב כלשהו - אולי הוא מנסה להראות לך צד אחר של העניין ובכך לעזור לך ? הרי אנשים שונים מסתכלים אחרת על דברים ולפעמים אפילו יכולים להאיר את עינייך, לא ? ואם אני ממש לא מזדהה עם היחס שלך לעצמך, או עם דעותיך ואולי אפילו עם מעשיך זה אומר שאני לא אעמוד לצידך כשיהיה לך רע ואנסה לעודד, לעזור, או אולי להיות פשוט איתך, לידך, או סתם באזור למקרה שתצטרך ??? חבר בעיני הוא אך ורק מי שיודע להיות לצידי בכל מצב. גם אם אני מכילה את היחס שלי לעצמי וגם אם לא. גם אם הוא מסכים לדעתי וגם (ואולי בעיקר) אם לא. גם אם טוב לי וגם (ובעיקר) אם רע לי. ואולי אפילו גם אם אני "זורקת" אותו ו"בועטת" בו. והוא חש שאני עדיין זקוקה לו אבל לא מוצאת את הדרך. לי, למשל, יש חברים שאני לגמרי לא מסתדרת עם הדרך שלהם, הדעות שלהם, השימוש שלהם במילים ובמושגים. עדיין תמיד אהיה באזור לחוש אם הם זקוקים לי, אם אני יכולה להושיט יד, להראות צד אחר של הדברים, או סתם להיות נוכחת. כמובן, זא משנתי בלבד. מישהו כאן מבין אותי ???
 
רוזמרין שלום

יש לי כמה שאלות לגבי חברים האם תמיד ובכל מצב הם צריכים להכיל אותנו? אנשים רגישים לדברים בצורה שונה יהיו תחומים שיכולים להכיל ואחרים שלא. יהיו תקופות שהם בקושי מכילים את עצמם...ומה אז? ואיפה האחריות ההדדית בין שניים? האחריות על שמירת החברות? איפה ההקרבה והוויתור אחד לקראת השני? האם לא ברור שחברות זה השקעה? לזהות את יכולת ההכלה להיעזר אבל גם להתחשב? ואם הם חברים טובים בהכל חוץ מיזה שבשעת דכאון הם לא יכולים להכיל אותי?אז הם לא חברים?
 
אישה,

כפי שכבר אמרתי - אינני מבינה את הצירוף "להכיל אותנו" אולי את תצליחי להאיר את עיני (דירסט לא הצליח) אחרי שאבין מה פירוש "להכיל אותנו" או "להכיל את עצמנו" - אנסה לענות לך. תודה.
 

ש איילת

New member
להכיל את עצמך זה למשל..

אם נניח יש איזה קצר בתקשורת בין שני חברים טובים.. קצר שגרם לאיזו פשלה..למשל , היתה אמורה להיות מסיבת יומולדת של אחד החברים ובגלל קצר בתקשורת בין שני חברים, חבר אחר חשב שהמסיבה בוטלה... אז במקום להאשים את עצמך כל כך (=לא להצליח להכיל את עצמך)..ולכעוס על אותו אחד שלא הבין..אזי להבין שזה בגלל קצר בתקשורת..מידית לקחת אחריות, לקחת בקלות , להכיל את זה..להכיל את עצמנו ואת החבר שלנו.. קרה לי מקרה כזה שלא יכלתי להכיל את עצמי ולא יכלתי להכיל את החברה האשמתי את עצמי, כעסתי על החברה כעסתי בגלל כל המצב הנאכס שנקלענו אליו ולקח זמן .. בהתחלה כתבתי את כל החויה הרגשית שקרתה לי.. שפכתי את הלב..מילים על רגשות..הרבה מילים על התחושות..הרבה מילים המביעות מחשבות..לקחים..עד שהתרוקנתי והצלחתי שוב להכיל את עצמי לסלוח לעצמי על שהאשמתי את עצמי יותר מידי, על שלא הבנתי שזה רק בגלל איזה קצר תקשורתי, חדלתי לכעוס והרמתי טלפון לחברה כאילו לא עברו 3 חודשים..
 
יופי של דוגמא!

פשוטה, בהירה. אבל יכלה להיות דוגמא טובה גם למינוח "לסבול את עצמי", "לחיות עם עצמי" (או עם החברה) "להסתכל לעצמי בעיניים". לא ??? הצעתי כאן בעבר את המינוי "קבלה". דירסט התנגד. אני לא הבנתי למה. אני, לפחות, לא לגמרי ירדתי לסוף דעתו. גם אישה אורחת, בתחילת השרשור ניסתה להבין ושאלה שאלות את דירסט. לבסוף שאלה גם אותי המון שאלות. אשה אורחת, האם ירדת לסוף דעתו של דירסט ? האם הבנת למה הוא עושה את ההבחנה בין "להכיל" ל"לקבל" את עצמי ??? יש לי הרגשה שבהרבה שירשורים כאן, מישהו משתמש במינוח שברור לו מאד - משהו מתוך דימיונו ועולמו הפנימי. המינוח חשוב לו. ברוב המקרים לא יסכים לקבל מינוח אחר. האחרים לא ממש יורדים לסוף דעתו אבל מפתחים תילי תילים של תאוריות. ואף אחד, בעצם ,לא מדבר על מה שהשני מדבר. אז איפה כאן ההעצמה ? לי זה נראה יותר כמו מגדל בבל !!!
 
למעלה