חברים
אני חולה בבית. יושבת בחדר "טלויזיה" ומזפזפת... בערך ב - 5 תחנות יש תוכניות שקשורות ללידה, הורות, או חינוך ילדים. (ערוץ שמונה, ערוץ חינוכית 2, ערוץ 10, עוד איזה ערוץ, וערוץ גרמני). משעמום נתקעתי על הערוץ הגרמני (לפחות לתרגל קצת את השפה תוך כדי). ואני פתאום קולטת שבחלק האחורי של הראש שלי מתרחש דיאלוג שקט - כשאני אהיה בהריון, אני אעשה ככה וככה... אם זו הייתי אני, הייתי עושה ככה... ואני מנערת את עצמי מנטאלית ומזכירה לעצמי שאני לא רוצה להיות שם! אז מה זה הדיאלוג הזה? כאילו בכלל בתקופה האחרונה יושבת לי על הנשמה מין תחושה שזה בסופו של דבר בלתי נמנע, בסופו של דבר זה יקרה. וזאת למרות ששום דבר לא השתנה בתחושות שלי, לא התפתח שום רצון (בכלל!) בקרבי לנושא. אני עדיין לא חושבת שאני מתאימה להורות, או שהורות מתאימה לי. פשוט כאילו יש שעון מתקתק, אבל הוא לא שעון ביולוגי, אלא שעון של ציפיות - כאילו עד סוף שנות ה - 20 זה עוד מגניב ונאור להיות בלי ילדים, אבל די, עכשיו גם אני צריכה להיכנס לתלם, להתאים לציפיות החברה.
אני חולה בבית. יושבת בחדר "טלויזיה" ומזפזפת... בערך ב - 5 תחנות יש תוכניות שקשורות ללידה, הורות, או חינוך ילדים. (ערוץ שמונה, ערוץ חינוכית 2, ערוץ 10, עוד איזה ערוץ, וערוץ גרמני). משעמום נתקעתי על הערוץ הגרמני (לפחות לתרגל קצת את השפה תוך כדי). ואני פתאום קולטת שבחלק האחורי של הראש שלי מתרחש דיאלוג שקט - כשאני אהיה בהריון, אני אעשה ככה וככה... אם זו הייתי אני, הייתי עושה ככה... ואני מנערת את עצמי מנטאלית ומזכירה לעצמי שאני לא רוצה להיות שם! אז מה זה הדיאלוג הזה? כאילו בכלל בתקופה האחרונה יושבת לי על הנשמה מין תחושה שזה בסופו של דבר בלתי נמנע, בסופו של דבר זה יקרה. וזאת למרות ששום דבר לא השתנה בתחושות שלי, לא התפתח שום רצון (בכלל!) בקרבי לנושא. אני עדיין לא חושבת שאני מתאימה להורות, או שהורות מתאימה לי. פשוט כאילו יש שעון מתקתק, אבל הוא לא שעון ביולוגי, אלא שעון של ציפיות - כאילו עד סוף שנות ה - 20 זה עוד מגניב ונאור להיות בלי ילדים, אבל די, עכשיו גם אני צריכה להיכנס לתלם, להתאים לציפיות החברה.