חברימצי'קים, שאלה לי אליכם
האם אי פעם אשתחרר מרגשי האשמה שלי כלפי הילדה שלי שפירקתי את משפחתה המקורית כי לא הסתדרתי עם אביה, ובניתי לה משפחה חדשה עם חצאי אחים מכל כיוון וצד אפשרי? האם אי פעם תבוא לנפשי הגאולה ואוכל לנקוט גם בצעדים חינוכיים כלפי התנהגויות לא נאותות שלה, בלי לייחס את זה רק לזה שאין לה אבא ביולוגי בבית הזה, ושבגלל זה אולי היא מתנהגת ככה? האם אוכל להיות אובייקטיבית ולהאמין שהיא לא מתנהגת בסדר בגלל אופייה, או כי צריך פשוט לכוון ולחנך אותה אחרת וכי אין לזה כל קשר לעובדת היותה בת להורים גרושים? האם אי פעם אפסיק לרחם עליה? כי אני מרחמת עליה כמעט כל הזמן, בתוכי. לא כלפי חוץ בכלל. האם אי פעם ארגיש מפויסת עם כל העניין הזה, רק באשר אליה, כמובן, כי אין ספק שאני שלמה לחלוטין עם הצעד שלא היה אפשר לעשותו אחרת ואני שלמה לחלוטין עם המסגרת המשפחתית שלנו היום. אבל לגביה, האם אי פעם אשלים עם זה שזה-מה-יש ועם זה צריך לחיות, לטוב ולרע? האם אי פעם הכאב בלב יעבור לי? (וגם פה הכוונה לכאב שמופנה כלפיה. רק כלפיה.) הלוואי שלמישהו יהיו תשובות בשבילי. נראה לי שאין תשובות. צריך פשוט להתגלגל עם החיים ולשמוח בהם, עד כמה שניתן. בינתיים, אני משתדלת.
האם אי פעם אשתחרר מרגשי האשמה שלי כלפי הילדה שלי שפירקתי את משפחתה המקורית כי לא הסתדרתי עם אביה, ובניתי לה משפחה חדשה עם חצאי אחים מכל כיוון וצד אפשרי? האם אי פעם תבוא לנפשי הגאולה ואוכל לנקוט גם בצעדים חינוכיים כלפי התנהגויות לא נאותות שלה, בלי לייחס את זה רק לזה שאין לה אבא ביולוגי בבית הזה, ושבגלל זה אולי היא מתנהגת ככה? האם אוכל להיות אובייקטיבית ולהאמין שהיא לא מתנהגת בסדר בגלל אופייה, או כי צריך פשוט לכוון ולחנך אותה אחרת וכי אין לזה כל קשר לעובדת היותה בת להורים גרושים? האם אי פעם אפסיק לרחם עליה? כי אני מרחמת עליה כמעט כל הזמן, בתוכי. לא כלפי חוץ בכלל. האם אי פעם ארגיש מפויסת עם כל העניין הזה, רק באשר אליה, כמובן, כי אין ספק שאני שלמה לחלוטין עם הצעד שלא היה אפשר לעשותו אחרת ואני שלמה לחלוטין עם המסגרת המשפחתית שלנו היום. אבל לגביה, האם אי פעם אשלים עם זה שזה-מה-יש ועם זה צריך לחיות, לטוב ולרע? האם אי פעם הכאב בלב יעבור לי? (וגם פה הכוונה לכאב שמופנה כלפיה. רק כלפיה.) הלוואי שלמישהו יהיו תשובות בשבילי. נראה לי שאין תשובות. צריך פשוט להתגלגל עם החיים ולשמוח בהם, עד כמה שניתן. בינתיים, אני משתדלת.
