חברי פורום יקרים!

[ozone]

חברי פורום יקרים!

יצא לי ממש במקרה להתקל בפורום שלכם,ונכנסתי מתוך סקרנות,אבל גם מתוך הזדהות. הסיפור שלי בטח מוכר - בחור דתי,שהבין כבר מזמן שהוא לא מאמין ב´דרך הישר´,והחליט,לאחר תקופה ארוכה מאוד של התלבטויות ´לעבור צד´. רק שהבעיה היא שבין ה´צדדים´ עמדה גדר - ההורים,איך לא.. אני רק אציין בחצי משפט את עומק הבעיה - אחי הגדול חזר בשאלה,והדבר ממש שבר את ההורים שלי.אני מרגיש שאם אעשה את אותו צעד - זה יהיה עיוורון מצידי שלא לחזות מראש את ההשלכות על ההורים.. כך,שאני בעצם חי על ה´שוליים´, לא הכי דתי(בלשון המעטה) ולא הכי חילוני מסרב לצאת עם דתיות (בעקבות נסיון מריר לשני הצדדים),אבל גם לא עם חילוניות. ברור לי שבשלב מסוים זה יהיה חייב לצאת - אבל בינתיים אני מעדיף ´לדחוק´ את זה עוד קצת ועוד קצת,,(לשקוע בלימודים,בעבודה,טיולים..) ולמרות הכל אני מאמין שיהיה בסדר. מתישהו. מה דעתכם?

 

[אחר]

הבעיה המוכרת

במשך שנים נמנעתי מלעשות את הצעד הזה של היציאה בגלל ההורים והמשפחה.אמנם אין לי אח שחזר בשאלה אבל ידעתי היטב מה זה יגרום להם ורק המחשבה על כך גרמה לי להאמין שלעולם לא אעשה את זה . בסופו של דבר יצאתי,אם כי בדרך עקלקלה ואיטית,והקשר שלי עם המשפחה טוב למדי,למרות שאין לי ספק שהמעשה שלי כואב להם מאד. ההחלטה אם לצאת או לא לצאת כדי לא לפגוע בהורים היא החלטה ערכית שאתה צריך לקבל בעצמך.ממה שאתה כותב אני מניח שאתה לא חרדי , כך שהמשמעות של לא לצאת לא אומרת שנמנע ממך לעבוד או ללמוד באוניברסיטה ולכן אתה יכול לחכות קצת זמן עד שתתגבש לך הח לטה סופית

 

[חרדית]

לאחר.

אני חושבת שזה שיש לך אח שחזר כבר בשאלה רק עוזר לך כי יש לך מישהוא שכבר פרץ את הדרך. ויתן לך גיבוי אתה גם רואה איך הם יגיבו. והוא הרגיל אותם כבר למציאות הזאת. ברור שאתה לא רוצה לעשות להם צער אבל מה לעשות ככה זה החיים והחופש שלך עם עצמך זה יהיה הפיצוי שלך. תצליח בכל מה שתעשה חרדית.

 

[leadol]

ברוך הבא

אני גם חיכיתי הרבה זמן מהסיבה הזאת. בסוף גיליתי שזה לא היה כזה נורא. אני בטוחה שאחרי שאחיך חזר בשאלה ההורים כבר פחות נרתעים מזה. אצלי גם אני וגם אחותי הקטנה חזרנו בשאלה ואנחנו עכשיו בסדר עם ההורים. בכל מקרה, אתה צריך לדעת שהדבר היחיד שאתה מחויב לו באמת בחיים, זה לעצמך. בהצלחה.

 

[ozone]

נכון ב-100%

אבל קצת יותר קשה ליישום בפועל.. אני יכול להגיד לך שלמרות שאחי ממש לא ילד(30),וגם אני לא נהיה צעיר מיום ליום (22),הוא עדיין חושב קצת בשיקולים של ´מה ההורים יגידו´ (והוא כבר נשוי,עצמאי ומבוסס),וזה בגלל תחושות האשם שהם נתנו לו להרגיש (בגללך אבא חולה,בגללך קשה..) - כמובן שלא בצדק. לכן,בסופו של דבר,הייתי אומר שאם אני אעשה את הצעד הזה,אני ארגיש תחושות אשם (מה לעשות,אצלי ´נעים´ לא מת..) שיגרמו להרגיש יותר רע ממה שאני חש עכשיו. יום טוב

 

[בני ילד רע]

ברוך הבא

ברוך הבא וחן חן על הכינוי החביב. מעניין אותי לשמוע פרטים נוספים על הרקע שלך, ומה אתה עושה בחיים. אגב, אני מכיר לא מעט אנשים בגילי (40+), שעדייןחושבים על מה ההורים יגידו בנושאים שונים כגון, מעבר לעיר אחרת או ירידה מהארץ, או אפילו שינויים בקריירה.זה לא קשור רק לרגשי אשמה. חוצמזה, מהנסיון בה.ל.ל אני יודע שבמשפחות בהן 2 ויותר מהילדים חזרו בשאלה, קל יותר לאלה שהולכים בעקבות אחיהם, וגם חלק מההורים לומדים לחיות עם זה.

 

[ozone]

טוב..

בסך הכל הסיפור שלי הוא באמת לא ´קורע לבבות´ כמו סיפורים של אנשים פה,וחוזרים בשאלה בכלל. בסך הכל המסלול שלי בחיים לא שונה בהרבה ממסלול של כל אחד אחר - לימודים,צבא ועכשיו אוניברסיטה,ובסך הכל אני גם לא מקיים תרי"ג מצוות (בלשון המעטה),וזה,עם (יחסית) מעט הצקה מצד ההורים. אבל עדיין - אני מרגיש שמשהו בסיסי חסר לי - ולא במישור של ´פריקת העול´,אלא מבחינת זה שאני אפסיק סוף סוף ´להציג הצגות´ לכל מי שסביבי. מהרבה בחינות,אני מרגיש שאני יכול להזדהות עם הומואים שנעולים בארון, ממש כאילו משהו מהותי חסר לי בחיים.

 

[קרין321]

קח אותו לאט את הזמן.......

העולם עוד יחכה בחוץ(אני מקווה) זה בכל מקרה מה שאני מנסה לעשות..