חברתי שכל כך אוהבת אותו ....

[אפולוניה1]

חברתי שכל כך אוהבת אותו ....

היא אוהבת בחור שלא אומר אוהב אוהבת בחור שלא מפנק ולא יוזם אוהבת כי הוא פשוט שם בתור "בן זוג" כבר כמעט שנה... האם האהבה כל כך עיוורת ? גם לכם יצא להיות בתוך מערכת יחסים שלא עושה לכם הכי טוב ? ואם כן מתי התעוררתם ?

 

[ארטיק בקיץ]

אממ..

מכיר את הסיטואציה,צריך לדעת לחתוך בזמן כדי לא לבזבז זמן יקר

 

[רגע אמדוד לי]

לצערי יצא לי להיות בכזאת....

הרגשת הפחד היא למעשה תגובה אנושית אל מול הלא ברור ולא ידוע. וכמה שלא נגיד לעצמנו שאנחנו יכולים להיות לבד - אנחנו עדיין מפחדים מזה - כי אחרי תקופה מסויימת עם בן/בת זוג - ה"לבד" הזה הופף להיות לא מוכר ולכן מפחיד. ולמה כל ההקדמה הזאת ? כי הקשר הלא בריא הזה נמשך בגלל הפחד הזה עצמו. וההתעוררות הגיעה אחרי הבנה שאין ממה לפחד, כשנה וחצי אחרי אומנם - אבל הגיעה.

 

[מקסיקני עולמי]

אם היא באמת אוהבת וזה לא רק פחד

מלהיות לבד - כמו שאמר רגע, אז כנראה שיש סיבה אף שאינה נראית לך. ויתכן שהיא בכל זאת נהנית מזה שהוא בן זוגה. אולי זה שהוא קר - לתיאורך, זה מה שנותן לו תדמית של קשה להשגה וזה מושך אותה.. בכל מקרה אם טוב לה בחלום הזה, אז למה להתעורר.

 

[אמראטו]

אי אפשר לחיות בחלום !

 

[מקסיקני עולמי]

ודאי שאפשר.

את רוב חיינו אנו מבלים בין תקוות לפחדים, כאשר פעמים רבות שני הדברים לא ריאליים. כמעט ואין דבר בחיינו שלא מעורב בו - מעט או הרבה - דמיון. אלה החיים. אגב, החברה פה הגיבו לשאלה במקרים קיצוניים יותר מהמקרה שהשאלה עוסקת בו, לדעתי.

 

[shaniza]

כן. בהחלט.

האהבה בהחלט עיוורת. וגם חירשת. לא תמיד הבעיה היא הפחד מה"לבד", כמו שרגע אמר לפעמים נשארים שם כי מקווים שדברים ישתנו וישתפרו בהמשך...

 

[magenta73]

כן. יצא.

מתי התעוררתי? כשהוא חצה את הקו האדום שלי. כשהבנתי שהוא מקטין אותי, מעליב אותי, ו.. פשוט רע לי ואלי. אין מה לעשות, כל אחד וזמנו שלו להבין את זה. בשביל לצאת ממערכת יחסים בצורה כמה שיותר נקייה, צריך לעבור כמה מהלכים, בראש, לבד... אני מבינה שאת דואגת לה, אבל עד שהיא לא תבין... אין מה לנסות... רק להיות שם.

 

[orrin]

תראי...תשמעי....תראי

אני הייתי בזוגיות אלימה במשך לא מעט זמן, וכל הזמן הזה האמנתי שהאהבה שלי יכולה לשנות אותו. אשליות.... יודעת על עצמי שמה שאחרים אמרו/חשבו/הרגישו לא שינה לי כלום, לא פקח לי את העיניים. רק כשאני החלטתי שלא מגיע לי, שאני לא חיה כך עוד שנייה אחת- אז זרקתי אותו ועברתי הלאה. הכי חשוב לדעתי האישית (והלא ממש חשובה לסיפור הזה) זה שתהיי שם בשבילה-בלי שיפוט או ביקורת או "אמרתי לך"- אלא רק עם חיבוק.... כי הרי לא משנה עם מי היא תהיה זה לא ישפיע על הקשר של שתיכן. רק טוב

 

[רגע אמדוד לי]

כבוד - אורין לשלטון - כל מילה בסלע

 

[orrin]

תודה יקירי החביב

 

[נושי אחת]

עכשיו אני כל כך מבינה את חברתך

התחלתי לקרוא ספר "נשים שאוהבות יותר מידיי" ספר שמדבר למה אנחנו בוחרות גברים מסויימים, למה אנחנו במערכות שמאמללות אותנו, למה מוצאות את עצמנו בתור "המטפלות". ואני רוצה להגיד שיש מיליון סיבות שלפעמים בכלל לא ידועות לנו עד שאנחנו באמת יושבות וחוקרות את ההתנהגות שלנו, הילדות והיחסים עם ההורים שלנו ואין ספק שכל זה משפיע עלינו. אני לא חושבת שיש מישהו שאי פעם לא היה אפילו פעם אחת במערכת שלא התאימה לו ומצא את כל הסיבות להשאר שם כי... היו לו סיבות משלו. אני למשל התעוררתי אחרי הנישואים ושנה אחרי מצאתי את עצמי בדרך לגירושים ואני שמחה שהתעוררתי מהר כי אין לי ילדים ואני צעירה אז כלום לא קרה ממשיכים הלאה. לפעמים אנחנו בוחרים לא לראות דברים מתוך נאיביות, ממקום שרוצים להאמין רק בטוב ולקוות לטוב ולכן אנחנו הולכים על כל הקופה למרות כל המכשולים, הכאבים והפחדים. חוץ מזה שהיום אני יכולה להגיד שאין ספק שהפחד להיות לבד מכונן בתוכנו ולעיתים גורם לנו להשאר במערכת שלא מתאימות לנו ולוקח לנו זמן להתחזק ולאזור אומץ ללכת משם.

 

[Mari bel]

כן האהבה עיוורת, לצערי

לקח לי כמעט 7 שנים ו 2 ילדים בכדי להבין שאני נמצאת במערכת יחסים אלימה ושאני חיה באוירת טרור, עם בעל שהלאים לי את כל עולמי ועוד 3 שנים לצאת ממנה! לא תוכלי לעשות דבר, עד שהגברת לא תבין זאת בעצמה.

 

[veredpi]

הייתי שם

והתעוררתי לצערי רק לאחר 3 שנים. 3 שנים של ציפיה למשהו שלא יגיע כנראה לעולם. אני מציינת לצערי מפני שלא הבנתי שאדם לא משתנה ולא משנה כמה זמן יעבור, שזה לא באופיו להגיד אני אוהב, ומפנק אז הוא לא יתחיל פתאום.