שואלת שאלה5
New member
חברת אמת
היי,
אני בת 21, מאזור המרכז, וההורים שלי מאוד שמרנים, אז עד לאחרונה הייתי לגמרי תלויה בהם ולא יכולתי לעשות מה שאני רוצה.
ההתנהגות של ההורים שלי הפכה אותי לנערה שלא יוצאת, לא טסה לחו"ל ולא עושה את כל הדברים שכל כך רציתי.
עכשיו הכל השתנה, השתחררתי מהצבא, אני אדון לעצמי, אני כבר לא תלויה בהם, אני מחזיקה רכב, יש לי בן זוג מדהים כבר שנתיים, אני מרוויחה כסף, אני טסה לחו"ל מתי שבא לי, ואני בעיקר רוצה "להשלים את החסכים" שהיו לי בנעורים (כולן יצאו למועדונים ורק לי לא הסכימו - אני מרגישה שאני חייבת את זה לעצמי עכשיו... כולן טסו לחו"ל לפני הצבא ורק לי לא הסכימו - ברגע שהשתחררתי טסתי לחודש בחו"ל, וכו').
על פניו יש לי הכל - בן זוג מדהים, רישיון נהיגה ורכב משלי, בית ממש יפה, עבודה טובה, משפחה, הצלחה בתואר, בריאות... פשוט כל מה שיכולתי לבקש.
ומצד שני - אני כל כך מרגישה שאני צריכה את החברה הטובה הזו, זו שתהיה ספונטנית, שתזרום איתי לאילת ולים ופשוט לכל מקום בלי לחשוב יותר מדי, שנעשה חיים ביחד, שנסתובב באלנבי ונחפש מה לקנות סתם כי בא לנו, שתצא איתי לבלות, שתקשיב לחפירות שלי על החבר, שתפרגן, שתחמיא, הכל...
כיום החבר ממלא את המשבצת של "החברה הטובה" שכל כך חסרה לי, אבל זה עדיין לא זה.
אני גוררת אותו לשופינג וזה לא תמיד כייף לו (הוא בא איתי יותר בשבילי מאשר בשביל עצמו, ואפשר להבין למה).
אני גוררת אותו למסיבות וזה לא תמיד כייף לו (בגיל 16-17 הוא יצא הרבה, והיום בגיל 24 הוא כבר מיצה את הפרק הזה בחיים שלו, לעומתי שבגלל האיסור של ההורים לא יצאתי למסיבות בגילאים 16-17).
אני מרגישה שההבדל בין להרגיש טוב לבין להיות ממש מאושרת - במקרה שלי נעוץ בחברה טובה שפשוט תהיה חלק משמעותי מהחיים שלי.
אני באמת מנסה למצוא את החברה הזו בכל מקום, ללא הצלחה:
*יש לי חברות ילדות, אבל עכשיו שתיהן בטיול הגדול בדרום אמריקה, והן לא חוזרות בשנה הקרובה.
*בצבא הייתי ביחידה פתוחה ולא באמת התחברתי למישהי שם. אני משוחררת כבר שנה, וגם קשרי הידידות המעטים שהיו לי עם בנות בצבא התנתקו לחלוטין.
*אין לי בבניין שכנות בגילי שאני יכולה להתחבר אליהן.
*אני עובדת במקום שבו יש רק אנשים מבוגרים (35+) ורובם הורים לילדים.
*אני מתאמנת בחדר כושר, אבל יש שם רק בנים (אין לי אפשרות תקציבית כרגע לעבור משם).
*סיימתי ללמוד תואר ראשון לאחרונה (התחלתי בגיל צעיר, לא במסגרת עתודה). גם במהלך התואר לא הצלחתי להתחבר למישהי מסוימת, כי כולן היו גדולות ואני הייתי ילדה בת 17.
*אני מתחילה באוקטובר ללמוד לתואר שני, ואולי שם אני אכיר את החברה המיוחלת, אבל עד אז יש כמה חודשים טובים שאני ממש פנויה לצאת ולבלות, וכל כך חבל לי להפסיד את החודשים האלה כי אין לי את החברה הטובה הזו.
אני יודעת שזה לא אתר היכרויות, אבל אולי מישהי בגילי מאיזור המרכז תגיב לשאלה הזו, וזו תהיה תחילתה של חברות מופלאה..
ואם לא, אז אני לפחות אקבל טיפים איך אפשר להכיר את אותה חברה שאני כ"כ רוצה שכבר תיקח חלק בחיים שלי.
תודה ושבוע טוב
היי,
אני בת 21, מאזור המרכז, וההורים שלי מאוד שמרנים, אז עד לאחרונה הייתי לגמרי תלויה בהם ולא יכולתי לעשות מה שאני רוצה.
ההתנהגות של ההורים שלי הפכה אותי לנערה שלא יוצאת, לא טסה לחו"ל ולא עושה את כל הדברים שכל כך רציתי.
עכשיו הכל השתנה, השתחררתי מהצבא, אני אדון לעצמי, אני כבר לא תלויה בהם, אני מחזיקה רכב, יש לי בן זוג מדהים כבר שנתיים, אני מרוויחה כסף, אני טסה לחו"ל מתי שבא לי, ואני בעיקר רוצה "להשלים את החסכים" שהיו לי בנעורים (כולן יצאו למועדונים ורק לי לא הסכימו - אני מרגישה שאני חייבת את זה לעצמי עכשיו... כולן טסו לחו"ל לפני הצבא ורק לי לא הסכימו - ברגע שהשתחררתי טסתי לחודש בחו"ל, וכו').
על פניו יש לי הכל - בן זוג מדהים, רישיון נהיגה ורכב משלי, בית ממש יפה, עבודה טובה, משפחה, הצלחה בתואר, בריאות... פשוט כל מה שיכולתי לבקש.
ומצד שני - אני כל כך מרגישה שאני צריכה את החברה הטובה הזו, זו שתהיה ספונטנית, שתזרום איתי לאילת ולים ופשוט לכל מקום בלי לחשוב יותר מדי, שנעשה חיים ביחד, שנסתובב באלנבי ונחפש מה לקנות סתם כי בא לנו, שתצא איתי לבלות, שתקשיב לחפירות שלי על החבר, שתפרגן, שתחמיא, הכל...
כיום החבר ממלא את המשבצת של "החברה הטובה" שכל כך חסרה לי, אבל זה עדיין לא זה.
אני גוררת אותו לשופינג וזה לא תמיד כייף לו (הוא בא איתי יותר בשבילי מאשר בשביל עצמו, ואפשר להבין למה).
אני גוררת אותו למסיבות וזה לא תמיד כייף לו (בגיל 16-17 הוא יצא הרבה, והיום בגיל 24 הוא כבר מיצה את הפרק הזה בחיים שלו, לעומתי שבגלל האיסור של ההורים לא יצאתי למסיבות בגילאים 16-17).
אני מרגישה שההבדל בין להרגיש טוב לבין להיות ממש מאושרת - במקרה שלי נעוץ בחברה טובה שפשוט תהיה חלק משמעותי מהחיים שלי.
אני באמת מנסה למצוא את החברה הזו בכל מקום, ללא הצלחה:
*יש לי חברות ילדות, אבל עכשיו שתיהן בטיול הגדול בדרום אמריקה, והן לא חוזרות בשנה הקרובה.
*בצבא הייתי ביחידה פתוחה ולא באמת התחברתי למישהי שם. אני משוחררת כבר שנה, וגם קשרי הידידות המעטים שהיו לי עם בנות בצבא התנתקו לחלוטין.
*אין לי בבניין שכנות בגילי שאני יכולה להתחבר אליהן.
*אני עובדת במקום שבו יש רק אנשים מבוגרים (35+) ורובם הורים לילדים.
*אני מתאמנת בחדר כושר, אבל יש שם רק בנים (אין לי אפשרות תקציבית כרגע לעבור משם).
*סיימתי ללמוד תואר ראשון לאחרונה (התחלתי בגיל צעיר, לא במסגרת עתודה). גם במהלך התואר לא הצלחתי להתחבר למישהי מסוימת, כי כולן היו גדולות ואני הייתי ילדה בת 17.
*אני מתחילה באוקטובר ללמוד לתואר שני, ואולי שם אני אכיר את החברה המיוחלת, אבל עד אז יש כמה חודשים טובים שאני ממש פנויה לצאת ולבלות, וכל כך חבל לי להפסיד את החודשים האלה כי אין לי את החברה הטובה הזו.
אני יודעת שזה לא אתר היכרויות, אבל אולי מישהי בגילי מאיזור המרכז תגיב לשאלה הזו, וזו תהיה תחילתה של חברות מופלאה..
ואם לא, אז אני לפחות אקבל טיפים איך אפשר להכיר את אותה חברה שאני כ"כ רוצה שכבר תיקח חלק בחיים שלי.
תודה ושבוע טוב
