חברת "קדם" חיזוק וחידוש מבנים בע"מ - ו"טל יגרמן" - גם.

חברת "קדם" חיזוק וחידוש מבנים בע"מ - ו"טל יגרמן" - גם.

משקיעים בחברת הנדל"ן "קדם" : "הונתה אותנו והביאה לאובדן כספנו"
15/09/2016 - גלובס. http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001152490

המשקיעים טוענים כי החברה, המבצעת פרויקטים של תמ"א 38, הסתירה מהם כי אחד מבעליה הוא "טל יגרמן" המרצה מאסר בגין עבירות מירמה ומס.

"סיפורה של קבוצת 'קדם חיזוק וחידוש מבנים בע"מ' מצטרף לסיפורם של יזמים העולים לכותרת לאחרונה, אשר מנהלים מספר פרויקטים בתחום הנדל"ן באופן פירמידיאלי [פרמידה], תוך ערבוב כספים של רוכשים/צדדי ג' בין אותם פרויקטים.

עניין לנו בחברה שהוקמה בשנת 2009. החברה עוסקת בייזום של פרויקטים של תמ"א 38 באזור גוש דן, כאשר המצג שניתן על-ידה לגבי יכולותיה לעמוד בביצוע הפרויקטים התברר כמצג-שווא, ופרט להונאתם ואיבוד כספי השקעתם, לא קיבלו המבקשים דבר".

כך טוענת קבוצה של 19 משקיעים של חברת "קדם", שהגישו בקשה למתן צו פירוק נגד החברה. לטענת המשקיעים, באמצעות עו"ד אביחי ורדי, הם השקיעו עשרות מיליוני שקלים בפרויקט תמ"א 38 שהחברה שיווקה, אך אינם יודעים מה עלה בגורל הכספים.

"קבוצת 'קדם' הפרה חוזים עם רוכשי דירות, קיבלה כספים שלא הגיעו לייעודם המקורי ועשתה בהם שימוש בניגוד לחוזה. הקבוצה קיבלה מאת מבקשי הפירוק, וכן ממשקיעים נוספים, עשרות מיליוני שקלים עם הבטחה לדירה, או החזר השקעה עם תשואה מובטחת", נכתב בבקשת הפירוק.

מבקשת הפירוק עולה כי החל משנת 2011 החלה קבוצת "קדם" להתקשר עם משקיעים בהסכם לחיזוק בניין בהתאם להוראות תמ"א 38. במסגרת ההסכם קיבלה החברה הלוואה בסך של 400-500 אלף שקל בממוצע מכל אחד מהם, וכביטחון להלוואה נרשם שיעבוד לגבי כל אחד מהמשקיעים בהתאם לחלקו היחסי, על זכויות החוזיות של קבוצת "קדם". אולם, נכתב, "כיום נמצאת הקבוצה בחדלות פירעון, כאשר גורל כספי מבקשי הפירוק לוטה בערפל כבד".

בבקשה צוין כי חברת "קדם" התקשרה במספר עסקאות נדל"ן, במסגרתן הוקנו לחברה זכויות שונות, כאשר סוכם כי אם החברה תיקלע להליכי חדלות פירעון, ההסכמים יירדו לטמיון, והחברה תסולק מאתרי הבנייה. "כך", נטען, "המקור הכספי היחיד שקיים לחברה ושיכול מחד לשמש את נושיה לפירעון חובות החברה ומאידך לאפשר לחברה, באמצעות בעל תפקיד, לסיים את הפרויקטים ולמסור דירות, הוא זכויות החברה לפי ההסכמים".

הרוכשים מוסיפים כי בשל מצבה הקשה של החברה, ובשל התוהו ובוהו השורר בכל הקשור לניהול כספים של צדדי ג' רבים, רוכשים וכיוצא בזה - הרי שהחברה צפויה להתמודד עם "מבול" תביעות, וכן יינקטו בעניינה הליכי חדלות פירעון.

המשקיעים טוענים עוד כי ההונאה שביצעה החברה עברה דרך מצג-שווא שהציגה בנוגע לבעלים האמתי שלה. לטענתם, בעוד שלפי תדפיס רשם החברות בעל המניות הוא עו"ד אילן מוריאנו, התברר להם כי הבעלים האמיתי או אחד מהגורמים המשמעותיים ב"קדם" הוא טל יגרמן, שהורשע בבית המשפט המחוזי בשתי פרשיות נפרדות: בפרשה אחת הוא הורשע בעבירות מס - בגינן נגזרו עליו 30 חודשי מאסר בפועל; ובפרשה השנייה, המכונה "פרשת פלד-גבעוני",

הוא הורשע בעבירות של גניבה בידי מנהל, מירמה והפרת אמונים בתאגיד ועבירות נוספות - בגינן הוא מרצה כעת 66 שנות מאסר. לטענת המשקעים, "משם (מהכלא - א' ל"ו) הוא מפעיל ומנהל את החברה, יחד ולחוד עם עו"ד אילן מוריאנו".
המשקיעים מציינים כי בכל ההסכמים צוין כי "בפועל בעלי השליטה בחברה... הם עו"ד אילן מוריאנו וגורם נוסף שאינו מעוניין בחשיפת זהותו". לטענתם, "כיום ברור 'שהגורם הנוסף' אינו בעל הון עצמי נסתר שלא רוצה ששמו יוזכר, אלא הוא אדם בעל עבר פלילי אשר הורשע, ואשר עו"ד מוריאנו ידע שאם יוזכר שמו, איש לא ילווה לחברה, ואיש לא ישקיע בכל פרויקט כושל שלה".

על כך כותב עו"ד ורדי בשם המשקיעים כי "די בכך כדי ללמד על ההטעיות החמורות שנעשו בדרך הצגת הדברים בפני המשקיעים. אין כל ספק כי כל אדם בר-דעת, אשר רואה כי בעל המניות בחברה הינו עורך דין, להבדיל מעבריין מורשע, לא היה בוחר לשים כספו על קרן הצבי".

נזכיר כי פרשת פלד-גבעוני התפוצצה ב-2002, כאשר קבוצה של 8 חברות, חלקן ציבוריות - שנשלטה על-ידי מפכ"ל המשטרה לשעבר רפי פלד, טל יגרמן, אריה גבעוני ודוד הבי - קרסה והותירה אחריה חובות של יותר מ-800 מיליון שקל. הבי, גבעוני ויגרמן הורשעו בכך שנטלו במירמה עשרות מיליוני שקלים מכספי הקבוצה. בראשית השנה החליט בית המשפט העליון להחמיר בעונש שהוטל על יגרמן בפרשה, וגזר עליו 6 שנות מאסר (במקום 4 שנות מאסר), אותן הוא מרצה כעת.
 
טל יגרמן מנהל מיזם תמ"א 38 מהכלא [כלכליסט]

יזם ואסיר: המורשע במרמה מנהל מיזם תמ"א 38 מהכלא
הדיירים ברחוב גרשום 4 ברמת גן טוענים שחייהם הפכו לסיוט לאחר שהבנייה באתר נעצרה. המחלוקת עם היזם חשפה כי אחד ממנהלי הפרויקט אינו אחר מאשר טל יגרמן, שהורשע בפרשת פלד־גבעוני והוגדר על ידי השופט כמתכנן מעילת הענק.

http://www.calcalist.co.il/real_estate/articles/0,7340,L-3689564,00.html

באוקטובר 2013 החל טל יגרמן לרצות שש שנות מאסר על חלקו בפרשת פלד־גבעוני, שבה קרסה קבוצה של חברות ציבוריות שהותירו אחריהן חובות של 800 מיליון שקל — אבל זה לא מפריע לו להיות מעורב בניהול עסקי נדל"ן מתוך הכלא. אחד מהם הוא פרויקט תמ"א 38 ברחוב גרשום 4 ברמת גן שדייריו דורשים עתה שימונה לו כונס נכסים. לטענתם, הפרויקט לחיזוק הבניין ולבניית עשר דירות נוספות אינו מתקדם, והם חיים באתר בנייה מוזנח.

הפרויקט החל במאי 2008, כשהדיירים חתמו על חוזה עם חברת חזון היעל שיזמה את הבנייה. אלא שכבר בנובמבר 2008 החליפה אותה חברת קדם בבעלות עו"ד אילן מוריאנו — מי שייצג את יגרמן בהליכים אזרחיים.

בסוף 2013 ובאישור בית המשפט, החל מוריאנו להעסיק את יגרמן בעבודה עם קבלנים ואדריכלים ולמיצוי זכויות בנייה. לפי ההסכם ביניהם, יגרמן זכאי ל־15% מהרווחים בחברה, ללא זכות בעלות. בתגובה ל"כלכליסט" הסביר מוריאנו כי החליט "להשתמש בכישוריו של יגרמן בתחום התכנוני וכך גם לתת לו הזדמנות לשקם את חייו, אחרי שהבהיר לי שהוא מחפש אפיק אחר לפעול בו ולהתרחק משוק ההון, שבו בוצעו המעשים שבגינם הורשע".

ואכן, יגרמן פעיל ומשפיע. גורמים המעורבים בפרויקט מספרים שהוא מעורב בכל שלב, וגם כאשר מתנהלות שיחות עם מוריאנו לא פעם עולה יגרמן על הקו בשיחה מבית הכלא ומשתתף בקבלת ההחלטות. "הוא מתקשר אלינו ומפעיל לחץ כדי שהפרויקט יתקדם", הם אומרים, "וכשהוא יוצא לחופשה מהכלא, הוא מקיים פגישות עסקים כאילו הכל כרגיל". הדיירים מספרים שבתחילת הדרך הציג את עצמו יגרמן כ"טל יגר".

היקף המימון של הפרויקט בשלב הראשון הוא 4.2 מיליון שקל, שהגיעו ממשקיעים פרטיים. הכסף מוחזק בנאמנות בחברת עד עד של משרד עורכי הדין גרוס, קלינהנדלר, חודק, הלוי, גרינברג ושות', באמצעות עו"ד ירון הרמן. לאחר שחלק מהכסף הוזרם לביצוע הפרויקט, החשבון מחזיק כיום 2.3 מיליון שקל.

הבנייה החלה ב־1 בינואר 2015 בהבטחה ל־14 חודשי בנייה שכבר חלפו, ולא נראה שיסתיימו בקרוב. המקום נראה כמו אתר בנייה: המבנה מוקף גדר, הגישה לדירות קשה, יש בורות בשטח וריח לא נעים באוויר, יציקת החיזוקים עדיין לא הסתיימה ובניית הדירות החדשות לא החלה.

בחודשים האחרונים פנו הדיירים לעו"ד הרמן האחראי לכסף בנאמנות, בדרישה שיפנה לבית המשפט שימנה כונס נכסים לפרויקט. הרמן פנה לבית המשפט המחוזי כדי שיכריע כיצד לפעול. במסמך שהגיש ציין כי אינו תומך במינוי כונס משום שהצעד "יגרום נזק כבד לכל המעורבים", אך הוא פירט את טענות הדיירים שלפיהן חברת "קדם" הפרה את ההסכם עמם. הם טוענים בין השאר שלא הועברו להם סכומים עבור הפסדי שכירות כפי שנקבע, חשבונות החשמל לביצוע העבודות לא שולמו, המקלטים אינם שמישים, הביוב זורם לחצר, לא שולמה פרמיה לחברת הביטוח עבור ביטוח העבודות בבניין ולא הוצג בפניהם לוח זמנים לביצוע הפרויקט.

כמו כן, הדיירים טוענים שצוות הפועלים מצומצם מאוד ויש הפסקות ארוכות בביצוע העבודות. "בין הדיירים יש גם כמה קשישים שלא מצליחים לצאת מהבית כי הכל הרוס", אומר אחד הדיירים. "כבר שנה ששום דבר לא זז וזה מריח לא טוב".

הרמן ציין שאף שהתקיימו מגעים בין הצדדים, הדיירים מתעקשים על מינוי כונס. קדם הציעה לבחור קבלן מבצע חדש, אך הדיירים דחו זאת. "כבר התחלפו כאן כמה קבלנים ואנחנו לא מאמינים לכלום", הם אומרים ל"כלכליסט". בהליך משפטי מקביל טענה קדם שלא הפרה את ההסכם, וביקשה צו מניעה זמני נגד מינוי כונס נכסים. לטענתה, הדיירים הם שמעכבים את הבנייה. הדיון המשפטי לא הסתיים.

"הלכו אחרי יגרמן"
פרשת פלד־גבעוני נחשפה ב־2002 עם קריסתה של קבוצת חברות ציבוריות, שהמרכזית בהן היתה פויכטוונגר תעשיות. השליטה בחברה נרכשה זמן קצר לפני כן על ידי קבוצת משקיעים בראשות מפכ"ל המשטרה לשעבר רפי פלד וכללה גם את אריה גבעוני, דוד הבי וטל יגרמן. קריסת החברות הובילה לפתיחת חקירה בידי רשות ניירות ערך, וב־2005 הוגשו כתבי אישום שייחסו למעורבים עבירות של גניבה, מרמה, הפרת אמונים בתאגיד ועבירות מנהלים נוספות.

ב־2012 הורשעו המעורבים. השופט חאלד כבוב קבע שיגרמן — שהורשע בין היתר בגניבה בידי מנהל ובמרמה והפרת אמונים, היה הדמות המרכזית בפרשה ש"הגה את התוכנית וטווה את האסטרטגיה" לריקון הכספים מחשבונות הקבוצה. יתר המעורבים ראו בו "גאון פיננסי והלכו לפי ניגון החליל שלו". על יגרמן נגזרו ארבע שנות מאסר, אך בית המשפט העליון החמיר את העונש לשש שנות מאסר. .

עו"ד מוריאנו, שמעסיק כיום את יגרמן, מסר כי "האירוע שבגינו מרצה יגרמן עונש מאסר אירע לפני 14 שנה. הוא אינו מנהל את קבוצת קדם אלא עוסק בנושאים הנמצאים באחריותו, כאשר כל החלטה חייבת לקבל את אישורי כבעלי החברה. העובדה שיגרמן מנצל את חופשותיו כדי לנסות ולחזור למסלול חיים נורמלי לאחר סיום ריצוי תקופת המאסר עומדת לטעמי לזכותו ולא כנגדו".

בנוגע לטענות הדיירים מסר מוריאנו כי "דיירי הפרויקט פנו לקבוצת קדם במכתב התרעה בגין הפרות שהם טוענים שהקבוצה ביצעה. בית המשפט קצב לדיירים שבוע למתן תגובה. לכאורה, לדיירים שחיים באתר במצב קשה היה אינטרס עליון לקיים את הדיון בשאלת מינוי הכונס במהירות האפשרית כדי לאפשר את חידוש הבנייה. אלא שלמרבה הפלא, הדיירים ביקשו ארכה של שבועיים ובסופם התברר שהחליפו את בא כוחם, ובא כוחם החדש ביקש ארכה נוספת של 30 יום. מסיבות השמורות להם, הדיירים דחו את ההצעה שקבלן חדש ייכנס לעבודה ויקדם את העבודה באופן מיידי, ומאידך אין הם מקדמים את ההליך המשפטי".
 
איך ביהמ"ש המחוזי אפשר לחברת קדם לקחת הלוואות מהציבור...

והסוף...ידוע.

המחוזי אישר לחברת נדל"ן [קדם] לגייס מימון ללא תשקיף - רשות ני"ע שוקלת לערער
קבוצת קדם, הפועלת בתחום תמ"א 38, קיבלה מביהמ"ש גושפנקה לגייס הלוואות מהציבור הרחב ללא פרסום תשקיף, בתנאי שתנהל משא ומתן נפרד עם כל משקיע
■ רשות ניירות ערך טוענת כי בכך נוצר מסלול עוקף לתנאי הנפקת אג"
ח.
http://www.themarker.com/law/1.2462135 [אוק' 2014]

אפיק מימון לפרויקטים של חיזוק מבנים במסגרת תמ"א 38 נפתח בימים האחרונים בעקבות פסק דין חדשני של בית המשפט המחוזי בירושלים. פסק דינו של השופט דוד מינץ מאפשר לחברות יזמיות לפנות לציבור ללא תשקיף ולהציע לממן נתחים מפרויקט באמצעות הלוואה, שבמסגרתה ינוהל משא ומתן עם כל מלווה על הריבית, הביטחונות ומועדי הפירעון. ואולם רשות ניירות ערך, שטענה כי הצעה כזו מחייבת פרסום תשקיף, שוקלת לערער על פסק הדין לבית המשפט העליון. אפשר להמר כי ערעור כזה אכן יוגש. אחרת, חברות נדל"ן רבות עלולות לנטוש את הבורסה.

קבוצת קדם חיזוק וחידוש מבנים, שיוצגה על ידי עו"ד אילן מוריאנו, היא חברה פרטית שעוסקת בפרויקטים של חיזוק מבנים לפי הוראות תמ"א 38 (תוכנית המתאר הארצית לחיזוק מבנים בפני רעידות אדמה). קדם התקשרה עם דיירי בניין ברחוב גרשום 4 ברמת גן לביצוע פרויקט חיזוק. לטענתה, הבנקים הערימו קשיים על מימון הפרויקט, ולכן יזמה מתווה לעסקת מימון מול מלווים פרטיים: פנייה למספר רב של מלווים פוטנציאליים עם הצעה להתקשר בהסכמי הלוואה נפרדים בשיעורי ריבית משתנים בהתאם להיקף ההלוואה. רשות ני"ע, שיוצגה על ידי עוה"ד ליאב וינבאום ושלמה כהן מפרקליטות תל אביב (אזרחי), טענה כי הסכמי ההלוואה הם "ניירות ערך", ולכן מחייבים פרסום תשקיף לציבור.

ראשית כל, מוזר שהתיק הגיע לשופט מינץ. קבוצת קדם הגישה עתירה מינהלית נגד החלטת הרשות לבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב, ולא לבית המשפט הכלכלי במחוזי בתל אביב, שהוא הגורם המוסמך לדון בעניינים אלה. השופט שעל שולחנו נחתה העתירה הבין שאינה בתחום סמכותו - אבל העביר אותה לבית המשפט הלא נכון, בירושלים. לפי החוק, במצב כזה חייב בית המשפט שאליו הגיעה העתירה להכריע בה. וכך, השופט מינץ, העוסק לרוב בענייני פירוקים והבראת חברות, נאלץ לדון בה לגופה. מינץ, יש להודות, חפר בסוגיה. אולי קצת יותר מדי.
החוק קובע כי מי שמציע לציבור "ניירות ערך", חייב לפרסם תשקיף. מהו "נייר ערך"? לפי החוק, מדובר ב"תעודה", המונפקת כחלק מ"סדרה" ומקנה זכות תביעה כלפי החברה. זה ניסוח עמום ורחב. לכאורה, גם כרטיס קולנוע, כרטיס אוטובוס או מנוי למכון כושר הם ניירות ערך. ההגדרה רחבה במכוון, כדי לאפשר לרשות ני"ע להגן על משקיעים פוטנציאליים, כשהם נקלעים לנחיתות מובנית מול מבקשי המימון. האם חוזה ההלוואה שמציעה קבוצת קדם נופל למסגרת הזו?
סדרה או הסכם כללי?
פסק הדין אינו עשיר בפרטים על תוכן הסכמי ההלוואה של קבוצת קדם. השופט מציין כי ההסכמים פתוחים למשא ומתן אינדיבידואלי "לעניין היקף הביטחונות שיינתנו לכל מלווה, הן לעניין מועדי התשלום שייקבעו, והן לעניין התשואה שתינתן לכל מלווה". לכן טענה החברה כי לא מדובר ב"סדרה", אלא ב"הסכם מסגרת כללי, אשר יתמלא בתוכן על פי ההעדפות השונות של כל מלווה ומלווה".

למשל, הוסיפה החברה, "לכל מלווה תינתן האפשרות להחליט מהי רמת הסיכון שבה הוא מעוניין לשאת, כך שככל שתעלה רמת הסיכון, כך יגדלו התשואה והריבית שתוצע למלווה, ובהתאמה יקבל המלווה כביטחון שעבוד על חלק יחסי מדירה ספציפית הנבנית בפרויקט. כך גם צפויה שונות מהותית ברמת הבטוחות שיוענקו לכל מלווה, בהתאם למו"מ פרטני בכל מקרה, ולמידת הסיכון שכל מלווה ירצה לקחת על עצמו. כמו כן, קיימת שונות מהותית ביחס למועדים שבהם תיפרע כל אחת מההלוואות: לכל מלווה ישועבד חלק יחסי אחר בדירה, כך שסכום ההלוואה יוחזר בהתאם לקצב התקבולים ממכירת הדירה הספציפית ובהתאם למועדי מכירת הדירות השונות המשמשות בטוחה למלווה".

רשות ני"ע, מצדה, טענה כי "סדרה" כוללת גם תעודות שאינן בסכום אחיד, אלא די בקיומן של כמה תעודות, "שמקנות זכויות כלכליות דומות, שנועדו למטרת השקעה דומה, ומאופיינות בסיכויים ובסיכונים דומים, אף אם קיימים ביניהן הבדלים מסוימים". לטענת הרשות, קבוצת קדם "אינה שונה באופן מהותי מחברות נדל"ן המגייסות כספים מהציבור בדרך של הנפקת אג"ח, ונדרשות לשם כך לקיים את הוראות החוק ביחס לפרסום תשקיף כנדרש מהוראות החוק".

מינץ מציין בצדק כי "דיני ניירות ערך לא נועדו להקיף כל מכשיר פיננסי הקיים בשוק". כדי להכריע בבעיה הוא פונה למשפט האמריקאי. מקובל אמנם ללמוד מארה"ב כיצד לפרש דיני ניירות ערך, אבל דווקא ביחס להגדרת ניירות ערך, המשפט האמריקאי שונה מהחוק הישראלי - וזו עובדה שמינץ אינו עומד עליה. המשפט האמריקאי יכול לשמש השראה בסוגיה הזו, אך לא הרבה יותר מכך.
בארה"ב נקבע כי "חוזה השקעה" ייחשב נייר ערך אם יש בו השקעה של כספים במיזם משותף, עם ציפייה להפקת רווחים שעיקרם הופק עקב מאמציהם של אחרים. השופט מקיים דיון כמעט אקדמי בשאלה מהו "מיזם משותף". למשל, אם מיזם שבו שותפים משקיעים רבים, אך כל אחד מקבל תשואה שונה ולא יחסית לחלקו בהשקעה, הוא מיזם כזה.

בניסיונו להסתמך על הפסיקה האמריקאית מציין השופט כי לא מדובר במיזם משותף, משום ש"אין קשר בין תשואת המשקיעים למאמצי היזם", וגם "אין קשר בין התשואה המובטחת למשקיעים לבין רווחי היזם". נכון, אבל גם בהנפקת אג"ח רגילה אין קשר בין התשואה המובטחת לבין רווחי היזם. לכן, השאלה אם חוזי ההשקעה של קבוצת קדם הם "מיזם משותף" לפי הגדרתו בארה"ב, יכולה לכל היותר לסייע בפרשנות, אך אינה יכולה להכריע.

בשורה התחתונה, השופט מינץ קובע כי במקרה הספציפי, "כל הסכם הלוואה יוצר רמת סיכון וסיכוי שונה, בהתאם לבחירת המלווה והמשא ומתן עמו, כך שלא ניתן לומר כי מדובר בהבדלים שאינם נוגעים למהות ההשקעה". לכן, לטעמו, אין לומר כי מדובר ב"סדרה", ולכן לא מדובר בניירות ערך. העתירה מתקבלת. פשוט וקל.

השופט צודק בכך שבהסכמי ההלוואה של קבוצת קדם יש למשקיע "אפשרות מיקוח". בהנפקה רגילה של מניות או אג"ח בבורסה, אין למשקיעים יכולת מיקוח 
אינדיווידואלית. לכן, הם זקוקים לתשקיף המסייע למשקיע להעריך אם המחיר המוצע לו כדאי. יכולת מיקוח היא שיקול טוב לפטור את קבוצת קדם מתשקיף, בהנחה שאפשרות המיקוח היא אפקטיבית.

מצד שני, נניח שהמלווים לקדם יכולים לתמחר את הסיכון. מה עכשיו? האם יוכלו להעמיד את ההלוואה לפירעון מוקדם בנסיבות מסוימות? מי ידווח להם על התקיימות הנסיבות? מי יעדכן אם שווי הדירה שניתנה כבטוחה ירד? בהנפקת אג"ח פועל נאמן עבור המלווים הרבים ושומר על זכויותיהם לאורך חיי ההשקעה. ובהסכמי ההלוואה של קבוצת קדם? גם זאת יש לתמחר.

השופט מינץ התמקד בתשקיף, אבל חברה המנפיקה ניירות ערך חייבת להמשיך ולפרסם מידע למשקיעים כדי שיוכלו לכלכל את צעדיהם. השופט אינו מציין אם מידע כזה מובטח ממילא בחוזים של קדם, או שגם על כך יש לנהל מו"מ.

האם המלווים חכמים ומומחי תמחור, כפי שמינץ מניח? הנה תאוריה: נניח שיש בשוק שני סוגי מלווים - האחד מתוחכם, שיודע לדרוש מהחברה תנאים המשקפים את הסיכון והסיכוי; והאחר, מתוחכם פחות, שדורש ריבית נמוכה מדי. החברה הרי יודעת הכל, ולכן תעדיף מלווים פחות מתוחכמים, כי הם כסף "טיפש וזול". גם אם הם ירוויחו, היא תרוויח יותר.

חוק ניירות ערך, בנסיבות מסוימות, יכול היה למנוע או למזער את השלכות התופעה. למשל, בימים אלה מקדמת הרשות פטור מתשקיף לגיוס ממשקיעים עשירים בסטארט־אפים. ההיגיון פשוט: בעל ההון הוא משקיע מתוחכם, שיכול לשלם ליועצים הנכונים, או שפשוט לא אכפת לו להמר ולהפסיד. לעומת זאת, על משקיעים קטנים צריך להגן. זה גם ההיגיון שצריך היה להנחות את השופט.
 
למעלה