חבר בולימי

Kayben

New member
חבר בולימי

יש לי חבר ביחידה שאני יודע שהוא בולימי כבר לפחות שנה. מה אפשר לעשות??? דיברתי עם המפקד שלנו והוא יודע את כל הסיפור ואף אישר שהוא נפגש מידי פעם עם פסיכולוג. העיניין שהוא לא תחת טיפול מסודר! הוא יוצא הביתה רק אחת לשבועיים וגם אז הוא לא בטיפול מסודר. הוא כל היום מתעסק באוכל ואוכל כמויות אוכל מטורפות - על אנושיות. הוא מקיא מספר פעמים ביום! וככה מתנהלת שגרת יומו. מס' שאלות: 1. האם הוא ימות מזה בסופו של דבר? מהודעות בפורום ראיתי שלמעשה לא מתים מזה אלא פשוט נמצאים בסבל נוראי. 2. האם יש טעם לפוצץ את הסיפור? (לטובתו האישית?) בקלות אני יכול ללחוץ על המפקדים שלי שיעיפו אותו לפסיכולוג שלמעשה יוריד לו פרופיל נפשי או לרופא רגיל שיעיף אותו מהיחידה על תת-משקל. המפקד שלנו לא היה מודע לחומרת המצב עד שדיברתי איתו לאחרונה ואני חש שכלום לא נעשה וזה כמעט גובל ברשלנות. אי-אפשר לתת למצב להימשך ככה. 3. האם החייל יהיה מסוגל לצאת מזה בכוחות עצמו, קרי בעזרת מודעות של כל היחידה ותמיכה בו? כרגע זה נראה כי אמנם הוא מודע לבעיה שלו אבל בכל זאת הוא ממשיך לנצל את אי ידיעיתו של המפקד את חומרת המצב וממשיך בשלו. 4. האם יש כאן צורך לזעזע אותו ולמעשה לדחוף אותו לסוג של טיפול כפוי? תודה מראש על התשובות.
 

אופירA

New member
מנהל
טיפול כפוי בבולמיה?

עד כמה שידוע לי - אין דבר כזה. כי זה לא מועיל. בולימיה זו מחלה שבה אין האדם מזיק לזולתו במונחים המקובלים של נזק לזולת. אדם שסובל צריך להגיע להכרה חזקה בסבל שלו, ע"מ להתחיל בתהליך להשתחרר ממנו. אפשר לעודד את ההכרה הזו - לדבר עם האדם על הסבל שלו, על החיים שלו, על הנזקים שהוא עושה לעצמו, על ההפסדים שלו, על השקר שהוא חי בו. אבל אי אפשר לכפות עליו להיפטר מהסבל שלו. גם אם אפשר היה חוקית, זה היה בלתי אפשרי מעשית. הדרך האמיתית לדבר עם האדם על קשייו, היא להיפתח אליו, וליצור מצב שהוא ייפתח אליך. זה קורה דווקא דרך יחסי אמון מכסימליים, ושדר של קבלה והבנה, ולא דרך כפיה.
 

rolan

New member
חבר יקר

קודם כל - כל הכבוד לך
זה יופי שאתה רגיש ככה לחבר במצוקה. לפי מה שתיארת כאן, חברך מצוי במצוקה אמיתית, הוא חייב לקבל טיפול מקצועי ומסודר. לדעתי עליך לשוחח איתו. לבדוק יחד איתו מה הוא באמת עושה למען החלמתו ואם הוא לא עושה דבר, להמליץ לפניו לפנות לטיפול. לא הייתי ממהרת לשתף בזה את המפקדים כי אולי עוד לפני כן הוא יסכים לטפל בעצמו. אך.... אם ייסרב כדאי שתספר למפקדיך שידעו עד כמה חמור המצב. המחיר של הורדת הפרופיל הוא כאין וכאפס לעומת מה שיכול לקרות אם ימשיך בכיוון הזה. ולידיעתך - בבבולמיה יש סכנת מוות!
 

Kayben

New member
תודה על התשובות

המפקדים כבר יודעים את מצבו, פשוט לא יודעים מה לעשות ולא נוקטים עמדה אקטיבית בעיניין. זה בעצם מקור התסכול, כולם יודעים ולא עושים כלום. החלטתי שביום ראשון אני אדבר בפתיחות איתו על הנושא ואברר מה מידת הטיפול שהוא מקבל כרגע. ואלי אף אשכנע אותו לטיפול יותר רציני ומסיבי.
 

rolan

New member
אולי

כדאי גם להפנות אותו לכאן או לפורום הפרעות אכילה. בהצלחה ותמשיך לעדכן אותנו
 
למעלה