חבר שלי במשבר, לא יודעת איך להוציא אותו מזה ולעודד אותו
היי לכולם. זה לא בדיוק זוגיות במשבר, יותר בן זוג במשבר אבל זה מעיק עליי ועל הקשר...
אני יוצאת עם בחור בן 30 כבר חודשיים וחצי, אנחנו אוהבים מאוד ואפילו רואים את העתיד שלנו יחד. יש לציין - זו זוגיות ראשונה בשביל שנינו, ואנחנו לא כ"כ צעירים
הבעיה היא שהוא נמצא במשבר ועצוב מאוד.
באופן כללי הוא אדם עם דימוי עצמי מאוד נמוך והשנאה העצמית שלו היא אחד הדברים הבולטים אצלו. לפני 3 חודשים הוא פוטר מעבודה שהייתה כל חיו והוא עדיין לא התאושש ולא מצא עבודה (הוא משכיל ובעל ניסיון). אני אפילו עושה מאמצים כדי למצוא לו משרות שהוא יאהב. גם בפן המקצועי והאידיאולוגי הוא איבד מקום עבודה והוא גם פגוע מאנשים שם שהיו חברים שלו שנים והיום כבר לא מרימים טלפון. יש לציין שאני עובדת במקום העבודה שממנו הוא פוטר, הגעתי לשם חודש לפני זה ושם הכרנו. עכשיו אני מנסה לגשר ולקרב אליו חזרה חברה טובה שהייתה לו שם במשך שנים ושניהם נפגעו האחד מהשניה. הוא מאוד רגיש, עכשיו וגם בכלל. הוא שומע שירים עצובים, אומר לי שהוא רוצה לחזור לעשן, יש לו ימים בלי מצב רוח בכלל שהוא כמעט ולא מדבר איתי ולא מרגיש טוב כדי להפגש. הוא פשוט סובל בתוך תוכו כל יום. אני מטבעי אדם שמח וכל זמן שאנחנו ביחד אנחנו צוחקים ונהנים ואני כל הזמן מפרגנת לו במילים ובמעשים.
זה הורג אותי שאין לי איך לעזור לו ולהרים אותו. זה לא שהוא לא מתפקד. הוא לומד, הוא יוצא (בעיקר איתי), הוא מבשל, עושה ספורט, אבל יש שמכירים אותו מאוד מאוד טוב ואומרים לי שהפעלנות יתר הזאת היא כלפי חוץ ודווקא מאפיינת אותו כשהוא בדיכאון...
מה אני יכולה לעשות? קניתי לו בשבוע שעבר בהפתעה בושם שהוא אוהב ונגמר לו והצלחתי להרים אותו קצת לכמה שעות.
כשאני מעודדת אותו ומנסה להראות לו צדדים חיוביים הוא אומר לי כמה שהוא אוהב אותי ופשוט מודה לי על זה שאני שם. מה עוד? אני יכולה להכין לו עוגיות שהוא אוהב... אני יכולה לנסות לעודד אותו לדבר איתי עוד ולפרוק, אבל גם לא רוצה להעיק (בכל זאת גברים... אנחנו הנשים יותר אוהבות לחפור ולבכות...), לא רוצה להציק ולקרקר סביבו כל היום כדי שלא ימאס.
בקיצור אני מתוסכלת, הוא הלב שלי ואני לא יכולה לחשוב על זה שהוא סובל. אם זה היה שבוע, שבועיים, חודש... אבל זה כבר 3 חודשים.
אשמח לעצות
היי לכולם. זה לא בדיוק זוגיות במשבר, יותר בן זוג במשבר אבל זה מעיק עליי ועל הקשר...
אני יוצאת עם בחור בן 30 כבר חודשיים וחצי, אנחנו אוהבים מאוד ואפילו רואים את העתיד שלנו יחד. יש לציין - זו זוגיות ראשונה בשביל שנינו, ואנחנו לא כ"כ צעירים
הבעיה היא שהוא נמצא במשבר ועצוב מאוד.
באופן כללי הוא אדם עם דימוי עצמי מאוד נמוך והשנאה העצמית שלו היא אחד הדברים הבולטים אצלו. לפני 3 חודשים הוא פוטר מעבודה שהייתה כל חיו והוא עדיין לא התאושש ולא מצא עבודה (הוא משכיל ובעל ניסיון). אני אפילו עושה מאמצים כדי למצוא לו משרות שהוא יאהב. גם בפן המקצועי והאידיאולוגי הוא איבד מקום עבודה והוא גם פגוע מאנשים שם שהיו חברים שלו שנים והיום כבר לא מרימים טלפון. יש לציין שאני עובדת במקום העבודה שממנו הוא פוטר, הגעתי לשם חודש לפני זה ושם הכרנו. עכשיו אני מנסה לגשר ולקרב אליו חזרה חברה טובה שהייתה לו שם במשך שנים ושניהם נפגעו האחד מהשניה. הוא מאוד רגיש, עכשיו וגם בכלל. הוא שומע שירים עצובים, אומר לי שהוא רוצה לחזור לעשן, יש לו ימים בלי מצב רוח בכלל שהוא כמעט ולא מדבר איתי ולא מרגיש טוב כדי להפגש. הוא פשוט סובל בתוך תוכו כל יום. אני מטבעי אדם שמח וכל זמן שאנחנו ביחד אנחנו צוחקים ונהנים ואני כל הזמן מפרגנת לו במילים ובמעשים.
זה הורג אותי שאין לי איך לעזור לו ולהרים אותו. זה לא שהוא לא מתפקד. הוא לומד, הוא יוצא (בעיקר איתי), הוא מבשל, עושה ספורט, אבל יש שמכירים אותו מאוד מאוד טוב ואומרים לי שהפעלנות יתר הזאת היא כלפי חוץ ודווקא מאפיינת אותו כשהוא בדיכאון...
מה אני יכולה לעשות? קניתי לו בשבוע שעבר בהפתעה בושם שהוא אוהב ונגמר לו והצלחתי להרים אותו קצת לכמה שעות.
כשאני מעודדת אותו ומנסה להראות לו צדדים חיוביים הוא אומר לי כמה שהוא אוהב אותי ופשוט מודה לי על זה שאני שם. מה עוד? אני יכולה להכין לו עוגיות שהוא אוהב... אני יכולה לנסות לעודד אותו לדבר איתי עוד ולפרוק, אבל גם לא רוצה להעיק (בכל זאת גברים... אנחנו הנשים יותר אוהבות לחפור ולבכות...), לא רוצה להציק ולקרקר סביבו כל היום כדי שלא ימאס.
בקיצור אני מתוסכלת, הוא הלב שלי ואני לא יכולה לחשוב על זה שהוא סובל. אם זה היה שבוע, שבועיים, חודש... אבל זה כבר 3 חודשים.
אשמח לעצות
