אמג, |חפירות|
כל פעם שאני מקשיבה ליואל אני מגלה דברים חדשים (ואז הוא מצלק את נפשי עוד יותר,
) כאילו- החיבור בין השירים- בסוף כרית נוצות היא אומרת "משהו מתוק, צלול ועמוק, משהו נעים כמו לישון"- שזה אחד מהדברים שנלקחו מיואל בגלל הפוסט טראומה ("כשיואל לא מצליח לישון..."), והיא היתה רוצה לתת לו- כמו "אני רוצה להיות כרית נוצות שתספוג את הכדור במקומך.." ואז באמצע השיר היא עוברת לדברים בנאליים יותר ויומיומיים, ובסוף זה שוב חוזר לזה- לכרית נוצות שתספוג במקומו, ולאפשרות לחיים נורמליים, עם יכולת לישון בלילה. ואז בסוף ימים זהובים- "אנחנו נתהלך זקופים", ואז מיד "אם תלך לשם" ששוב מתחיל עם השורש ה.ל.ך. ו"בצד של הטובים" נגמר ב"וזה יעיר אותו בלילה, בכל לילה..." ומיד "זה לא הכל" עם "כשיואל לא מצליח לישון"...ואז "אתה מתעורר", שוב, לעבור מהלילה לבוקר, וכל המחזורי עירות-שינה המשובשים שלו וכו'
. ואח"כ יש עוד אזכור לשינה, בקוצים, אבל הפעם לשינה של האויב. ואז "תן לי סיבה להאמין שהעצב יש לו סוף" ו"איש לא גבוה" שמסתיים ב"הלב הזה רוכן בסוף..", לעצב אין באמת סוף, אבל לחיים יש. אבל פה אולי אני סתם מנפיצה איזה הקשר וזה לא באמת כזה קשור, לא יודעת. ובסולם II- "מאז הוא לא בא לבקר כאן יותר", ואז הפתיחה של קוצים כאילו מסבירה את זה- "אתה לא מוצא, לא מוצא את הבית".. ואולי עוד קישור קצת מונפץ- אבל "משורה משחרר רק המוות" ואז מיד "למה הלכת ליער האפור"- אולי הוא 'הלך' לשם (לדמנציה, למוות?) כביכול כדי להשתחרר מכל זה, מהשבועה ההיא מלפני 60 שנה וכל מה שעבר עליו שם שאי אפשר להשתחרר ממנו באף דרך אחרת, כי כל עוד יש לך זכרונות, הם ירדפו אותך, עד שתמות, או לפחות עד שלא תהיה מסוגל להיזכר בהם יותר ("וכל הזכרונות יירדו איתנו אל השאול"). בכלל, יש באלבום כל מיני הטיות של 'לזכור', כאילו שזה איזה מוטיב חוזר, בכלל באלבומים של רונה, אבל הפעם זה בהקשר של החיים והמחלה של אבא שלה (ועכשיו, עכשיו הוא מזכרת)
.