Justin Angel
New member
חגיגות היום הארוך, הדרך
את היום הארוך ביותר בשנה האחרון (ב21 ליוני) אני וחבררי החלטנו שנחגוג שעם השמאנים מבית הספר הראשון בישראל לתרבות אינדיאנית ושמאניזם "הרוח הגדולה". הטקס עצמו התרחש בארבע בבוקר מה שדרש מאתנו (תושבי ראשון לציון) לצאת יחסית מוקדם וברכב. יום לפני דיברתי עם יוטבת ובדקתי את האופציה להגיע איתהכנהגת לשם, בעיקר כי היא הנהגת היחידה עם רישיון בחבורה. נאמר שאם היא תזכה לישון בצהריים, אז כולנו ניסע לשם איתה. אז יוצאים לדרך. בערך בעשר וחצי ביום שישי בערב, אני שם לב לעובדה מדהימה: השעה עשר וחצי. אין עוגה, אני עדיין לבוש בפיג'מה, המטה הנייד שלי לטקסים ולטקסי שמש לא בנמצא, ובנוסף להכל - אני צולע. אז בטריק מדהים של שימוש ביכולות המדהימים שלי לעבוד תחת זמן הכנתי עוגה מדהימה, התלבשתי והתקלחתי (אני לא זוכר בדיוק באיזה סדר), מצאתי והרכבתי את המטה הנייד שלי, והשקתי את העציצים. הקטע האחרון על העציצים לא כזה קשור, אבל עדיין, חשוב להסב תשומת לב לפרטים הקטנים. ובאמצע שאני משקה את הנענע והפטרוזיליה מחוץ לחלון יש טלפון ואלו ליאת ואלון שהגיעו למסקנה שלצפות בי משקה את הנענע והפטרוזיליה מחוץ לחלון זה אחד מההנאות הגדולות בחיים. השעה הייתה בערך חצות (למרות שגם ליאת ואלון, וגם יוטבת הקדימו בחמש דקות שלמות), וכולנו יצאנו מהבית שלי. בעיה קלה, מישהו חשב שזה יהיה ממש מצחיק אם ישימו מסלול מכשולים ביציאה\כניסה מהבניין שאני גר בו בטענה של "אנחנו משפצים", אני כמובן מעל לדברים (פשוט כמשמעו) וקצפתי בתנועה אקרובטית משובחת עם עוגת הקרם בידיים שלי. נשמע כמו מתכון לאסון? טוב, העוגה שרדה יחד עימי. אבל עדיין הייתה צפוייה לנו נסיעה משעשעת של כמה שעות ואני צריך להחזיק במשך כל הנסיעה עוגת קרם בידיים. במהלך הנסיעה הלוך עברנו ליד מראות מהממים: דבר ראשון היה את זריחת הירח שהיה פשוט כתום-אש מדהים ואחרי ניסיונות עזים בידי כולנו לתפוס אותו עם האצבעות ולשים בכיס - וויתרנו על הרעיון באופן זמני. אחר כך היה את תחנת הכוח בכביש חוצה החוף שנראתה כמו טירה עם כל האורות האלו ואני למדתי משהו חדש - כביש החוף נקרא ככה כי הוא עובר ליד החוף. עברנו ליד כמה נחלים משעשעים ולבסוף אחרי ואדי-ערה ואחרי השלט שצריך לפנות ימינה לג'אנין, עברנו בכביש הסרגל דרך ענן! ענן! הוצאתי את היד החוצה ובמכונית שהייתה בערך ב100 קמ"ש זה לא היה הרעיון הכי טוב, היד שלי חזרה קרה כקרח אבל אני נהניתי
עצרנו בטיילת בטבריה בזמן שאני במעשה התגרות ברור מספר בדיחות ערסים, ואז הושתקתי לאלתר. נכנסו למסעדה חמודה ואכלנו כמות נאה: כמה קילו צ'יפס, סטייקים, טי-בונס, פרגיות, כבד, קציצות ויוטבת לקחה מרק ואוכל שפנים. משם נסענו לאזור הטקס וזה כבר היה בערך בשלוש וחצי בבוקר. אחרי שנכנסו לקיבוץ\מושב ארבל וטעינו בדרך התקשרנו לטרה (השמאנית המקסימה מהרוח הגדולה) ואמרנו לה שנאחר מעט, בהתחשב בעובדה שלפני שעתיים התקשרנו אליה ואמרנו לה שאני כבר שם זה באמת הייתה הפתעה. בזמן שהלכנו לאיבוד ראינו פרות ישנות ואלון השתעשע ברעיון של לקחת חלקן כמזכרת, אחרי שיכנוע קל מאתנו הוא זנח זמנית את הרעיון (זאת אומרת, עד שחזרנו באותה דרך והוא טען שיש אחת בתא המטען). בחלק ב': הגענו והטקס עצמו.
את היום הארוך ביותר בשנה האחרון (ב21 ליוני) אני וחבררי החלטנו שנחגוג שעם השמאנים מבית הספר הראשון בישראל לתרבות אינדיאנית ושמאניזם "הרוח הגדולה". הטקס עצמו התרחש בארבע בבוקר מה שדרש מאתנו (תושבי ראשון לציון) לצאת יחסית מוקדם וברכב. יום לפני דיברתי עם יוטבת ובדקתי את האופציה להגיע איתהכנהגת לשם, בעיקר כי היא הנהגת היחידה עם רישיון בחבורה. נאמר שאם היא תזכה לישון בצהריים, אז כולנו ניסע לשם איתה. אז יוצאים לדרך. בערך בעשר וחצי ביום שישי בערב, אני שם לב לעובדה מדהימה: השעה עשר וחצי. אין עוגה, אני עדיין לבוש בפיג'מה, המטה הנייד שלי לטקסים ולטקסי שמש לא בנמצא, ובנוסף להכל - אני צולע. אז בטריק מדהים של שימוש ביכולות המדהימים שלי לעבוד תחת זמן הכנתי עוגה מדהימה, התלבשתי והתקלחתי (אני לא זוכר בדיוק באיזה סדר), מצאתי והרכבתי את המטה הנייד שלי, והשקתי את העציצים. הקטע האחרון על העציצים לא כזה קשור, אבל עדיין, חשוב להסב תשומת לב לפרטים הקטנים. ובאמצע שאני משקה את הנענע והפטרוזיליה מחוץ לחלון יש טלפון ואלו ליאת ואלון שהגיעו למסקנה שלצפות בי משקה את הנענע והפטרוזיליה מחוץ לחלון זה אחד מההנאות הגדולות בחיים. השעה הייתה בערך חצות (למרות שגם ליאת ואלון, וגם יוטבת הקדימו בחמש דקות שלמות), וכולנו יצאנו מהבית שלי. בעיה קלה, מישהו חשב שזה יהיה ממש מצחיק אם ישימו מסלול מכשולים ביציאה\כניסה מהבניין שאני גר בו בטענה של "אנחנו משפצים", אני כמובן מעל לדברים (פשוט כמשמעו) וקצפתי בתנועה אקרובטית משובחת עם עוגת הקרם בידיים שלי. נשמע כמו מתכון לאסון? טוב, העוגה שרדה יחד עימי. אבל עדיין הייתה צפוייה לנו נסיעה משעשעת של כמה שעות ואני צריך להחזיק במשך כל הנסיעה עוגת קרם בידיים. במהלך הנסיעה הלוך עברנו ליד מראות מהממים: דבר ראשון היה את זריחת הירח שהיה פשוט כתום-אש מדהים ואחרי ניסיונות עזים בידי כולנו לתפוס אותו עם האצבעות ולשים בכיס - וויתרנו על הרעיון באופן זמני. אחר כך היה את תחנת הכוח בכביש חוצה החוף שנראתה כמו טירה עם כל האורות האלו ואני למדתי משהו חדש - כביש החוף נקרא ככה כי הוא עובר ליד החוף. עברנו ליד כמה נחלים משעשעים ולבסוף אחרי ואדי-ערה ואחרי השלט שצריך לפנות ימינה לג'אנין, עברנו בכביש הסרגל דרך ענן! ענן! הוצאתי את היד החוצה ובמכונית שהייתה בערך ב100 קמ"ש זה לא היה הרעיון הכי טוב, היד שלי חזרה קרה כקרח אבל אני נהניתי
עצרנו בטיילת בטבריה בזמן שאני במעשה התגרות ברור מספר בדיחות ערסים, ואז הושתקתי לאלתר. נכנסו למסעדה חמודה ואכלנו כמות נאה: כמה קילו צ'יפס, סטייקים, טי-בונס, פרגיות, כבד, קציצות ויוטבת לקחה מרק ואוכל שפנים. משם נסענו לאזור הטקס וזה כבר היה בערך בשלוש וחצי בבוקר. אחרי שנכנסו לקיבוץ\מושב ארבל וטעינו בדרך התקשרנו לטרה (השמאנית המקסימה מהרוח הגדולה) ואמרנו לה שנאחר מעט, בהתחשב בעובדה שלפני שעתיים התקשרנו אליה ואמרנו לה שאני כבר שם זה באמת הייתה הפתעה. בזמן שהלכנו לאיבוד ראינו פרות ישנות ואלון השתעשע ברעיון של לקחת חלקן כמזכרת, אחרי שיכנוע קל מאתנו הוא זנח זמנית את הרעיון (זאת אומרת, עד שחזרנו באותה דרך והוא טען שיש אחת בתא המטען). בחלק ב': הגענו והטקס עצמו.