חגים: פורים, פסח....

[סרוגה פלוס]

חגים: פורים, פסח....

מה עושים לכם החגים? אוהבים אותם/שונאים אותם?

 

[סרוגה פלוס]

עונה ראשונה

חד משמעית-לא אוהבת חגים. מהרבה סיבות שונות. אחת מהן היא שלמעשה לכל אחד מהחגים שלנו מתלווה איזשהו "תיק כבד". קשה לי עם כל המחויבויות שמסביב. הייתי שמחה אם הכל היה קליל יותר. מלחיץ פחות. אני היחידה שמרגישה כך?

 

[סיסי הנסיכה אחת]

אוהבת מאוד חגים

מאוד מאוד את פורים חג לילדים וגם למבוגרים. ולשאלתך סורגה: את אינך היחידה שמרגישה כך רב הנטל לפני החגים מוטל על האישה בבית {בפרט השיגעון לפני פסח} מה שגם תמיד יש את עניין המשפחתולוגיה מסביב {אצלי,אצלו} שחלילה אף אחד לא יפגע וירגיש ש"עובדים" עליו. אני חושבת שבחגים הגדולים-ראש השנה סוכות,,ופסח הלחץ הוא גדול מאוד ביתר החגים {חנוכה,סדר ט"ו בשבט,פורים ושבועות} הלחץ קטן. למרות הכל כן ירבו החגים בישראל

 

[פלפל שאטה]

תלוי איזה חג ...

יש חגים שאני ממש לא אוהב אבלמצד שנייש חגים שמאוד מתחבר אליהם גם אני כמוך לא אוהב בחלק מהחגים את המשימות הרבות (כמו פסח למשל) וכל הבלאגן שיש אבל מצד שני אוהב את ליל הסדר עצמו.. אם היה אפשר לחגוג את פסח בלי השבועיים שקודמים לו

 

[דניאלההה]

פעם לא אהבתי והיום אני מחכה להם

מתרגשת מהחגים עם הילדים והמשפחה שיצרתי לי. אני אוהבת את החגים ובעיקר את הגדולים ראש השנה ופסח משהו באויר נעים כל כך ......

 

[wings23]

החגים...

פסח.. נו בסדר לא ממש גרוע, אני סוגרת את הבית ועוברת להורים שלי. ליל הסדר עד שמגיעים לאוכל יוצאת הנשמה ומתים מרעב ואחרי האוכל כבר חולמים על המיטה - לא קל בכלל. סוכות... סבבה של חג לטעמי. שבועות...גם סבבי כזה. פורים... סבבה לילדים, לי זה דיי בעסה כי יש לי יומולדת.. בקיצור לא תקופה טובה בכלל. וגם סעודת פורים תקוע לי. ראש השנה... חג טעון רגשית.. מצד אחד הרבה אוכל, מצד שני כמות השעות בבית כנסת גורם לי להצטער על אורח חיי, זה כ"כ מעיק אבל זה חלק מהעניין של להיות דתי, אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, אין זכויות בלי חובות. יום כיפור... גם זה חג, מה לעשות... אין לי בעיה לצום, קשה לי השעות על גבי שעות של בית הכנסת, הריכולים של כל המי ומי... "מה ?? עוד לא התחתנת ?" בהההההההההההה

 

[שבלולית U4]

חוץ מפורים

שונאת את כל החגים... הלבד הזה מסביב לשולחן מדכא. ולא, הילדים לא מהווים תחליף מלא לאוירה משפחתית. בשנה האחרונה הכרתי המון אנשים במצבי אז יש שיפור קל, לפעמים אני מזמינה אלי או מוזמנת (חגים "גדולים" יותר בעייתים...)

 

[ירושלמית88]

החגים

לי לא כל כך קל כל העניין של החגים. אין לנו אסא, אמא, סבא, סבתא. יש לנו רק אמא שלי שהיא בת 80 ומגיעה כל חודשיים-שלושה לשבת. קשה לי לראות בסוכות את הסוכה הענקית של השכן שסמוכה לשלנו ומלאה בבנים ובנות, נכדים ונכדות שנכנסים ויוצאים. רק אצלנו, אף אחד. אבל, ממש אף אחד. יש לנו דירה קטנה ואנחנו לא יכולים לארח אחים שלי ++ ונסיתי לנצל את סוכות. הזמנו אותם כמה פעמים לסוכה לרגל יום ההולדת של הבת (כתירוץ). לכל אח היה תירוץ למה הוא לא יכול לנסוע אלינו. הילדים חיכו ל"אושפיזין" אמיתי ודי התאכזבו. פסח - עבדות לפני החג ועבדות בחג. אנחנו לא זוג צעיר ואף אחד לא מזמין אותנו. הזמנו פעם זוכ מבוגר מהסביבה לליל הסדר. הם שמחו כי לא רצו לנסוע. כך גם פסח קשה. חנוכה - בעלי מקפיד מאד להדליק נרות בדיוק אחרי תפילת ערבית, כך שאנחנו לחוצים ואין אפשרות הנות, כי גם אם יקח חופש, עד שנצא (עד שיתחמם קצת בחוץ) נצטרך לחזור. מה שחשוב: אני מקפידה לתת לילדים ממתק כל ערב לכבוד חנוכה, כך שלפחות הם נהנים.