חגים...

[שרית הכפית]

חגים...

אני שונאת חגים. קודם כל יש את עניין ה-נו יש לך מישהו וכיוצא בזה. לי גם נורא קשה להיות תמיד המשקיפה, לראות אנשים עם ילדים ומשפחות, זוגות זוגות ואני עוד שנה לבד..
בנוסף היציאה מהשגרה מקשה עליי, כי ביום יום לפחות הראש מלא בעיסוקים ורוב היום אין לי זמן לחישוב על כל מה שהחמצתי בחיי ועל הבדידות. בחגים זה שונה גם כמו שציינתי החוסר זוגיות בא לידי דגש וגם החופש וחוסר המעש יוצרים זמן פנוי מידי למחשבות דיכאוניות.
יש אנשים שמנצלים את החופש לטיולים והנאה עם חברים ובני זוג אך מעט החברות שיש לי בחייים שלהן ואני נותרת בצד
אז אמממ חג שמח לכם....

 

[dori78]

מכירה מקרוב

יש לזה פתרון נורא קל: תודיעי שאת לסבית.
ברוב המשפחות זה גורם לכולם לסתום את הפה.
אם זה לא עובד, את תמיד יכולה להתעניין אצל הדוד הצולע איך עבר עליו החורף עם הראומטיזם, ואחרי שהוא מסיים להתלונן להגיד בהקלה "איזה מזל שאין לי צרות כאלה.."

עכשיו ברצינות:
אני מבוגרת ממך בשש שנים ואני לא נותנת לעצמי להכנס למרה שחורה.
אני לא מרגישה בודדה, יש לי כמה חברות טובות ואיזה ידיד או שניים שאני תמיד יכולה לדבר איתם.
נכון, הקשרים עם חברות שיש להן משפחה וילדים התמסמסו עם השנים, בעיקר כי לא מתחשק לי לראות מול העיניים איך להן יש ולי אין. מצד שני - אני יכולה לקום בימים שבהם אני לא עובדת מתי שמתחשק לי, אני יכולה להחליט שאני נוסעת לטיול עם הקטנוע ליומיים בלי להתחיל לחשוב על בייביסיטר והכי חשוב - אם כבר בחג עסקינן - אני לא חיה חודש מראש את הדילמה של "איך נסביר להורים שלי/שלו שאנחנו אצל הצד השני בחג הזה..."

יש יתרונות וחסרונות בכל מצב, תנסי לראות את היתרונות במצב שלך ולהנות מהם כל עוד את שם

 

[iba90]

 

[זריחה ושקיעה]

כן...

הוצאת לי את המילים מהפה ..... חגים שהם שמחה לכולם , לא עושים לי את זה . חופש משמעו מחשבות וזה מוביל אותי לדיכאון . ובגלל שאני מסרבת להיכנס לדיכאון , אני מתחילה לחשוב מעשית - אני צריכה להכיר מישהו , ואז מתחילה קרוסלה שלאיך , איפה ובלה בלה בלה ... דיכאון מעורב במעשה - הגיוני למישהו ?
בקיצור אני מאחלת לכולם שנכיר מישהו ובקרוב ,ונהיה מאושרים וחופשיים באמת בחג החירות הזה