בדיוק כמו שאת כותבת לי...
הקושי שלך הוא אמיתי ואכן מבוסס על חייך נטולי האהבה. אני יודעת שאת לא רוצה שגם לילדייך לא תהיה היכולת להיות קרובים לאהובים ולאוהבים אותם ותפקידך כאמא (אחד התפקידים...) הוא לעשות את המאמץ הזה, בדרכך ולפי המסוגלות שלך. אם קשה לך לחבק אז תשומת לב בכל אופן אחר תהיה טובה. ואני מציעה לך לשתף את ילדייך בקושי הזה, לספר להם (אם אינם יודעים) את סיפור חייך ולאמר להם: "קשה לי לפעמים..." את יכולה גם לכתוב להם , לכל אחד בנפרד, להשאיר להם מידי פעם פתקים חמודים עם אמירה קטנה, תהיי אמא חמה ואוהבת בדרכך.
