חגית שלום, צריכה את עזרתך.
אני נשואה כשנתיים+, בחודש תשיעי להריוני, בת 29. אני בעלי מאוד אוהבים ומחוברים בנפש מאוד חזק, קרובים מאוד, מדברים על הכל, מסוג האנשים שאומרים הכל בפנים ולא שומרים כלום בפנים, הן לטובה והן לרעה. מצד אחד לא יכולים ללכת לישון ברוגז ומצד שני אנחנו שנינו אמוציונליים ורגישים וכשמגיעים למצב של מריבה, אנחנו יורים, באותה מידה שאנחנו אוהבים אחד את השני ומחוברים אחד לשני. חווינו עליות וירידות עד כה, אין ספק , ויחד עם זאת זוגיות טובה וחמה. יש אצל בעלי תכונות אופי שאני מאוד אוהבת : מאוד אוהב וחם, מפנק, עוזר בבית המון, איש עבודה בעל מוסר עבודה גבוה מאוד, דאגן, אכפתי, אדם מאוד פתוח ( אפילו קצת יותר מידי וארחיב בהמשך ), יודע להעניק תשומת לב ואהבה ולדבר על הכל. התכונות שאני פחות אוהבת : רכושנות, החינוך שקיבל מאביו לחומרניות, תמיד לחוץ על כסף ודואג שחס וחלילה לא יהיה לו. זה בא לידי ביטוי גם בתחילת נישואינו, כשהיינו במצב כלכלי לא טוב בכלל, בוא ביקש כספים מהורי ומהוריו וזה מובן, אך אי אפשר להכריח אנשים לתת כסף. אני מבינה שזה נובע מהחיים הלא קלים והמלחיצים ומיצר ההישרדות, אך למה הוא לא יכול להיות כמוני ולקוות לטוב, להיות פחות לחוץ ? ופחות חומרני ? דוג' נוספות : הוא כל הזמן אומר לי שחשוב מאוד שבע"ה לאחר הלידה אצא לעבוד שחלילה לא יחסר למרות שהוא מרוויח לא רע, אך חייבת לציין שעובד מאוד קשה בשביל זה, הוא עצמאי. למה הוא לא מנסה לחשוב גם עליי ועל רצונותיי ? הוא מצפה לכספים מההורים ואני כל הזמן טורחת לומר לו שאין לסמוך עליהם, אלא רק על עצמינו והוא מסכים איתי, אך מצפה לסיוע מהם כשצריך. הזמנו חבילת לידה בידיעה כי הורינו יעזרו, ואמי הבטיחה שתעזור לנו עם הציוד לתינוק בע"ה ואמו כבר נתנה לנו סיוע רציני לבדה והוא שאל אותי למה אמי לא נותנת את הכסף קודם כדי שלא יווצר מצב שבע"ה הוא יצטרך לדבר על זה, הוא לא רוצה לדבר איתם על זה. הסברתי לו שלא ידאג ושהיא יודעת והכל יהיה בסדר. למה לחשוב על זה בכלל כרגע ? התחלנו לריב ופשוט לא יכולתי לשלוט בעצמי והגענו למצב של מילות גנאי אחד לשני וחבל. מה עליי לעשות כדי לרסן אותו ? איך אוכל לסייע לו להיות פחות חומרני ? בעייה נוספת היא שהוא מאוד פתוח ובטוח בעצמו ולא מפחד מאף אחד, עד כדי כך שיכול לומר הכל בפנים וזה גם לא טוב, מס' פעמים אמר להוריי דברים שלא היו צריכים להאמר. חגית, כאן אני פונה אלייך ויתר חברי הפורום, מה הנכם מציעים לי ע"מ לא להגיע לויכוחים חוזרים ונישנים על אותו רקע בנסיבות שונות ? אציין כי זהו החינוך הלקוי שקיבל מאביו וראה בבית.מקווה שלא מאוחר לשנות. תודה שהחזקתם עד כאן.
אני נשואה כשנתיים+, בחודש תשיעי להריוני, בת 29. אני בעלי מאוד אוהבים ומחוברים בנפש מאוד חזק, קרובים מאוד, מדברים על הכל, מסוג האנשים שאומרים הכל בפנים ולא שומרים כלום בפנים, הן לטובה והן לרעה. מצד אחד לא יכולים ללכת לישון ברוגז ומצד שני אנחנו שנינו אמוציונליים ורגישים וכשמגיעים למצב של מריבה, אנחנו יורים, באותה מידה שאנחנו אוהבים אחד את השני ומחוברים אחד לשני. חווינו עליות וירידות עד כה, אין ספק , ויחד עם זאת זוגיות טובה וחמה. יש אצל בעלי תכונות אופי שאני מאוד אוהבת : מאוד אוהב וחם, מפנק, עוזר בבית המון, איש עבודה בעל מוסר עבודה גבוה מאוד, דאגן, אכפתי, אדם מאוד פתוח ( אפילו קצת יותר מידי וארחיב בהמשך ), יודע להעניק תשומת לב ואהבה ולדבר על הכל. התכונות שאני פחות אוהבת : רכושנות, החינוך שקיבל מאביו לחומרניות, תמיד לחוץ על כסף ודואג שחס וחלילה לא יהיה לו. זה בא לידי ביטוי גם בתחילת נישואינו, כשהיינו במצב כלכלי לא טוב בכלל, בוא ביקש כספים מהורי ומהוריו וזה מובן, אך אי אפשר להכריח אנשים לתת כסף. אני מבינה שזה נובע מהחיים הלא קלים והמלחיצים ומיצר ההישרדות, אך למה הוא לא יכול להיות כמוני ולקוות לטוב, להיות פחות לחוץ ? ופחות חומרני ? דוג' נוספות : הוא כל הזמן אומר לי שחשוב מאוד שבע"ה לאחר הלידה אצא לעבוד שחלילה לא יחסר למרות שהוא מרוויח לא רע, אך חייבת לציין שעובד מאוד קשה בשביל זה, הוא עצמאי. למה הוא לא מנסה לחשוב גם עליי ועל רצונותיי ? הוא מצפה לכספים מההורים ואני כל הזמן טורחת לומר לו שאין לסמוך עליהם, אלא רק על עצמינו והוא מסכים איתי, אך מצפה לסיוע מהם כשצריך. הזמנו חבילת לידה בידיעה כי הורינו יעזרו, ואמי הבטיחה שתעזור לנו עם הציוד לתינוק בע"ה ואמו כבר נתנה לנו סיוע רציני לבדה והוא שאל אותי למה אמי לא נותנת את הכסף קודם כדי שלא יווצר מצב שבע"ה הוא יצטרך לדבר על זה, הוא לא רוצה לדבר איתם על זה. הסברתי לו שלא ידאג ושהיא יודעת והכל יהיה בסדר. למה לחשוב על זה בכלל כרגע ? התחלנו לריב ופשוט לא יכולתי לשלוט בעצמי והגענו למצב של מילות גנאי אחד לשני וחבל. מה עליי לעשות כדי לרסן אותו ? איך אוכל לסייע לו להיות פחות חומרני ? בעייה נוספת היא שהוא מאוד פתוח ובטוח בעצמו ולא מפחד מאף אחד, עד כדי כך שיכול לומר הכל בפנים וזה גם לא טוב, מס' פעמים אמר להוריי דברים שלא היו צריכים להאמר. חגית, כאן אני פונה אלייך ויתר חברי הפורום, מה הנכם מציעים לי ע"מ לא להגיע לויכוחים חוזרים ונישנים על אותו רקע בנסיבות שונות ? אציין כי זהו החינוך הלקוי שקיבל מאביו וראה בבית.מקווה שלא מאוחר לשנות. תודה שהחזקתם עד כאן.