חגית שלום
לי ולבעלי יש הרבה ריבים, אך אחד הדברים העיקריים זה היחס שלו כלפי. הוא תמיד מאשים אותי שאני לא עושה כלום, וחוקר אותי על כל דקה מהיום. מה שמעליב, מכעיס ומוזר מאוד!!! בגלל שהוא עשה זאת בתקופות שאני עבדתי משרה מלאה, וגם מנקה בבית, בלי עוזרת, וגם כשהוא עצמו במשך תקופות שלמות לא היה טורח ללכת לעבודה! אך מצד שני לא היה עוזר בבית... וכשהייתי חוזרת הביתה היה מתלונן על הבלאגן (שהוא עשה!) אני לא התלוננתי כלל, ונכון שהבית לא היה מצוחצח באופן אובססיבי כל שניה מהיום, אך גם כשהיה נקי לגמרי - היה מוצא איזה פירור וצועק על זה! ומתעלם מזה שכל שאר הבית כן נקי (ומישהו ניקה - לא הוא). אני לא מבינה אם הוא משוגע או שקרן. אני הפסקתי לעבוד כי אני לא יכולה לעשות הכל - הרבה יותר ממנו - ועוד שיאשימו אותי שאני עצלנית כל יום (עבדתי אצלו בעסק ועוד בחינם) והרגשתי שהוא משגע אותי ככל שאני יותר עושה הוא יותר השליט טרור והאשים. אך כדי "לפצות" על זה באמת אני משקיעה יותר בבית - ואין לי טענות על זה כמובן... אפילו שמחתי שיהיה לי זמן לטפח ולעצב את הבית מה שלא היה לי זמן קודם וכו' ואני לא מצפה ממנו להרים אצבע. חשבתי שישמח הרי תמיד התלונן על הבית ועכשיו יהיה לי זמן באמת "לצחצח" את הבית ולבשל, מה שאני גם אוהבת. אך כל יום כשהוא חוזר מהעבודה הוא עושה לי מסדר המפקד ובמקום להעריך שהוא חוזר לבית נקי ומסודר הוא רק ממשיך להגיד "מה עשית כל היום?" וכשאני נותנת לו רשימות שלמות מה עשיתי ואני עושה הרבה! אז כל דבר הוא פוסל "זה רק 5 דקות" וזה רק 5 דקות, פתאום לשטוף את הבית ולשאוב אבק ומטבח וכביסות ושירותים וניקוי ארונות הכל 5 דקות. לא מבין שזה מצטבר ביחד לשעות. אבל כשהוא מזיז כוס בבית "הוא עושה הכל". הוא מכחיש שאני מסדרת אחריו ושוטפת את כליו ועושה לו כביסה!!! הבנאדם רוצה מכונת כביסה כל יום (הוא שם בכביסה טישרטים נקיים שלבש שעתיים מול הטלויזיה לדוגמא) וניקוי אסלה ושירותים (יש לנו 3) כל יום למרות שאנו ללא ילדים! לא אני לא עושה זאת כל יום כי אני לא חושבת שזה נורמאלי, אך הוא צועק עלי על זה ועל זה שאני לא עושה מכונה כל יום (כי אני מחכה שהיא תתמלא לא הולכת לעשות רבע מכונה!) יש לנו בית די גדול ובאמת שאני משקיעה (כי אני גם מבשלת וכמובן להספיק לנקות את כל כלי הבישול לפני שהוא חוזר מהעבודה כדי שחס וחלילה השיש לא יהיה פחות ממושלם). אך אני מוצאת עצמי כל היום סביב להספיק לנקות ולסדר בלי לשכוח שום דבר לפני שהוא חוזר הביתה ואני לא רוצה לחיות כך! בפחד ובלחץ! והכי הכי כואב ובלתי נסבל שלמרות שאני חיה ככה רק כדי לנסות לרצות אותו - הוא עדיין צועק עלי שאני עצלנית ולא עושה כלום וכשאני אומרת מה אני עושה הוא אומר שהוא לא מאמין או שהוא ממשיך לצעוק "מה עשית היום? מה עשית היום? מה עשית היום?" בלי לתת לי אופציה להכניס מילה, להסביר. וגם להסביר לו אני מרגישה כמו מושפלת לעמוד ולהוכיח לו מה עשיתי! כי כשהוא בא הביתה אני איתו בטלויזיה או מחשב או מבשלת משהו - אז כמובן שאם הוא לא רואה זאת בעיניים הוא לא מאמין ואומר שאני לא עושה כלום... אני אומרת לו - מה, אסור לי גם לנוח בערב אני צריכה להמשיך לעבוד כל היום רצוף? כבר חשבתי להזניח הכל ולחשוב רק על עצמי, ורק לנקות כשהוא חוזר כדי שהוא יראה זאת במו עיניו אך לא נראה לי שזו דרך נורמאלית לחיות. גם היתה פעם שלא ניקיתי אחריו כלל השארתי את כל הכלים המלוכלכים שלו לא סידרתי את המיטה, לא עשיתי לו כביסות, לא סידרתי אחרי הבישולים וכו' כדי שיראה איך הבית נראה כשאני לא מנקה - שיבין שאני מנקה כל יום אז הוא אמר ברשעות "נו, ככה זה כל יום, אין הבדל" אני לא יודעת אם הוא שקרן או חולה רוח אך אני לא יכולה ככה יותר! לחיות בפחד מהצעקות אימים שלו ולהרגיש כמו פיליפינית. (להזכירך, גם כשעבדתי הוא אמר שאני לא עושה כלום ושאני רק עובדת כמה שעות ביום למרות שעבדתי משרה מלאה!) למה הוא עושה זאת ומה לעשות? (אני יודעת שעשה זאת גם בקשר שהוא היה בו קודם כי ראיתי מכתב תלונה ישן בו היא פירטה מה היא עשתה בכל שעה כולל דקות ביום כדי להוכיח שהיא לא עצלנית - בזמנו חשבתי שהיא מטומטמת אך עכשיו אני מנסה להוכיח לו בדיוק כמוה!) גם בקשר לבישולים מה שאני מבשלת הוא כועס עלי שאני אגואיסטית ושרק בישלתי בישבילי ולא בשבילו והוא לא טועם אפילו! כי לדעתו אני צריכה להתקשר אליו לעבודה לשאול אותו מה הוא רוצה שאני אכין לאכול. ואם אני מחליטה לבד אז אני אגואיסטית. הוא בקיצור מאשים אותי שאני לא מבשלת וכשאני אומרת לו מה בישלתי הוא אומר שרק בישבלתי את זה בשביל עצמי. (כמובן שזה שקר, שיהיה ברור אני מבשלת סירים, לא מנה בשביל עצמי) ומצד שני כשאני שואלת אותו אם הוא רוצה שאני אבשל לו משהו הוא תמיד אבל תמיד אומר לא אז למה הוא משקר שאני לא מבשלת (הרי הוא יודע שאני שואלת אותו כל הזמן מה הוא רוצה כי כשאני מבשלת בלי לשאול אני גם כן רעה ואגואיסטית...) הצילו... מה לעשות? כשאני קוראת מה כתבתי זה נשמע ממש פטתי ואני לא מאמינה שהגעתי למצב הזה בכלל! סליחה על האורך!
לי ולבעלי יש הרבה ריבים, אך אחד הדברים העיקריים זה היחס שלו כלפי. הוא תמיד מאשים אותי שאני לא עושה כלום, וחוקר אותי על כל דקה מהיום. מה שמעליב, מכעיס ומוזר מאוד!!! בגלל שהוא עשה זאת בתקופות שאני עבדתי משרה מלאה, וגם מנקה בבית, בלי עוזרת, וגם כשהוא עצמו במשך תקופות שלמות לא היה טורח ללכת לעבודה! אך מצד שני לא היה עוזר בבית... וכשהייתי חוזרת הביתה היה מתלונן על הבלאגן (שהוא עשה!) אני לא התלוננתי כלל, ונכון שהבית לא היה מצוחצח באופן אובססיבי כל שניה מהיום, אך גם כשהיה נקי לגמרי - היה מוצא איזה פירור וצועק על זה! ומתעלם מזה שכל שאר הבית כן נקי (ומישהו ניקה - לא הוא). אני לא מבינה אם הוא משוגע או שקרן. אני הפסקתי לעבוד כי אני לא יכולה לעשות הכל - הרבה יותר ממנו - ועוד שיאשימו אותי שאני עצלנית כל יום (עבדתי אצלו בעסק ועוד בחינם) והרגשתי שהוא משגע אותי ככל שאני יותר עושה הוא יותר השליט טרור והאשים. אך כדי "לפצות" על זה באמת אני משקיעה יותר בבית - ואין לי טענות על זה כמובן... אפילו שמחתי שיהיה לי זמן לטפח ולעצב את הבית מה שלא היה לי זמן קודם וכו' ואני לא מצפה ממנו להרים אצבע. חשבתי שישמח הרי תמיד התלונן על הבית ועכשיו יהיה לי זמן באמת "לצחצח" את הבית ולבשל, מה שאני גם אוהבת. אך כל יום כשהוא חוזר מהעבודה הוא עושה לי מסדר המפקד ובמקום להעריך שהוא חוזר לבית נקי ומסודר הוא רק ממשיך להגיד "מה עשית כל היום?" וכשאני נותנת לו רשימות שלמות מה עשיתי ואני עושה הרבה! אז כל דבר הוא פוסל "זה רק 5 דקות" וזה רק 5 דקות, פתאום לשטוף את הבית ולשאוב אבק ומטבח וכביסות ושירותים וניקוי ארונות הכל 5 דקות. לא מבין שזה מצטבר ביחד לשעות. אבל כשהוא מזיז כוס בבית "הוא עושה הכל". הוא מכחיש שאני מסדרת אחריו ושוטפת את כליו ועושה לו כביסה!!! הבנאדם רוצה מכונת כביסה כל יום (הוא שם בכביסה טישרטים נקיים שלבש שעתיים מול הטלויזיה לדוגמא) וניקוי אסלה ושירותים (יש לנו 3) כל יום למרות שאנו ללא ילדים! לא אני לא עושה זאת כל יום כי אני לא חושבת שזה נורמאלי, אך הוא צועק עלי על זה ועל זה שאני לא עושה מכונה כל יום (כי אני מחכה שהיא תתמלא לא הולכת לעשות רבע מכונה!) יש לנו בית די גדול ובאמת שאני משקיעה (כי אני גם מבשלת וכמובן להספיק לנקות את כל כלי הבישול לפני שהוא חוזר מהעבודה כדי שחס וחלילה השיש לא יהיה פחות ממושלם). אך אני מוצאת עצמי כל היום סביב להספיק לנקות ולסדר בלי לשכוח שום דבר לפני שהוא חוזר הביתה ואני לא רוצה לחיות כך! בפחד ובלחץ! והכי הכי כואב ובלתי נסבל שלמרות שאני חיה ככה רק כדי לנסות לרצות אותו - הוא עדיין צועק עלי שאני עצלנית ולא עושה כלום וכשאני אומרת מה אני עושה הוא אומר שהוא לא מאמין או שהוא ממשיך לצעוק "מה עשית היום? מה עשית היום? מה עשית היום?" בלי לתת לי אופציה להכניס מילה, להסביר. וגם להסביר לו אני מרגישה כמו מושפלת לעמוד ולהוכיח לו מה עשיתי! כי כשהוא בא הביתה אני איתו בטלויזיה או מחשב או מבשלת משהו - אז כמובן שאם הוא לא רואה זאת בעיניים הוא לא מאמין ואומר שאני לא עושה כלום... אני אומרת לו - מה, אסור לי גם לנוח בערב אני צריכה להמשיך לעבוד כל היום רצוף? כבר חשבתי להזניח הכל ולחשוב רק על עצמי, ורק לנקות כשהוא חוזר כדי שהוא יראה זאת במו עיניו אך לא נראה לי שזו דרך נורמאלית לחיות. גם היתה פעם שלא ניקיתי אחריו כלל השארתי את כל הכלים המלוכלכים שלו לא סידרתי את המיטה, לא עשיתי לו כביסות, לא סידרתי אחרי הבישולים וכו' כדי שיראה איך הבית נראה כשאני לא מנקה - שיבין שאני מנקה כל יום אז הוא אמר ברשעות "נו, ככה זה כל יום, אין הבדל" אני לא יודעת אם הוא שקרן או חולה רוח אך אני לא יכולה ככה יותר! לחיות בפחד מהצעקות אימים שלו ולהרגיש כמו פיליפינית. (להזכירך, גם כשעבדתי הוא אמר שאני לא עושה כלום ושאני רק עובדת כמה שעות ביום למרות שעבדתי משרה מלאה!) למה הוא עושה זאת ומה לעשות? (אני יודעת שעשה זאת גם בקשר שהוא היה בו קודם כי ראיתי מכתב תלונה ישן בו היא פירטה מה היא עשתה בכל שעה כולל דקות ביום כדי להוכיח שהיא לא עצלנית - בזמנו חשבתי שהיא מטומטמת אך עכשיו אני מנסה להוכיח לו בדיוק כמוה!) גם בקשר לבישולים מה שאני מבשלת הוא כועס עלי שאני אגואיסטית ושרק בישלתי בישבילי ולא בשבילו והוא לא טועם אפילו! כי לדעתו אני צריכה להתקשר אליו לעבודה לשאול אותו מה הוא רוצה שאני אכין לאכול. ואם אני מחליטה לבד אז אני אגואיסטית. הוא בקיצור מאשים אותי שאני לא מבשלת וכשאני אומרת לו מה בישלתי הוא אומר שרק בישבלתי את זה בשביל עצמי. (כמובן שזה שקר, שיהיה ברור אני מבשלת סירים, לא מנה בשביל עצמי) ומצד שני כשאני שואלת אותו אם הוא רוצה שאני אבשל לו משהו הוא תמיד אבל תמיד אומר לא אז למה הוא משקר שאני לא מבשלת (הרי הוא יודע שאני שואלת אותו כל הזמן מה הוא רוצה כי כשאני מבשלת בלי לשאול אני גם כן רעה ואגואיסטית...) הצילו... מה לעשות? כשאני קוראת מה כתבתי זה נשמע ממש פטתי ואני לא מאמינה שהגעתי למצב הזה בכלל! סליחה על האורך!