חגית....

[ניל´´י]

חגית....

מדוע כשציינת שאת חזרת לגור בבית ההורים, ציינת ההורים האומנים... האם לאחר תקופה כל כך ארוכה, האם את לא חושבת שמגיע להם להקרא "הורים" ללא התוספת אומנים?? תראי, הם קבלו אותך כילדה, אימצו אותך אל ליבם, אני מניחה שהיו ימים קשים וימים קשים יותר, אולם הם לא סגרו את הדלת!!! ההפך המשיכו להיות הורייך בכל מצב. לי מפריע שהיום את קוראת להם "הורים אומנים". הורה הוא אינו מי שילד אותך!!! אלא מי שגידל אותך, מי שבכה יחד איתך באכזבות, מי שכאב איתך עם הפרדה הראשונה, מי שחווה איתך את הכניסה לבית הספר, לתיכון, לצבא!!! מי שקיבל אותך במצבי רוח!!! מי שחי וכאב איתך את ההבדלים בינך כיום לבין הוריך הביולוגים, מי שחיזק אותך בקבלת ההורים הביולוגים וההפרדה שאת אינך הוריך!!! שאת אדם מקסים בפני עצמו!! שיש לו זכות לחיים טובים ומאושרים.... סליחה על המגילה.... אבל לא יכולתי שלא להגיב.... ניל"י - אמא גאה!!!!

 

[דנה_כהן]

למי באמת חייב הילד תודה?

באופן תאורטי את מאוד צודקת, אבל במציאות זה שונה, לילד שגדל במשפחה אומנת תמיד יש את הדילמה למי הוא חייב להיות נאמן? התמודדות עם השאלה הזאת מאוד מאוד קשה לו, שמביאה לכל מיני מחשבות ומקומות. אכן מגיע כל הכבוד להורים האומנים שגידלו את הילד ודאגו לו לאורך כל הדרך. כמו שאמרת רק ברישומים הם ההורים הביולוגים לא בהתמודדות של היום יום, שזה אכן המבחן האמיתי.

 

[ניל´´י]

דנה, הילד לא חייב לומר תודה

לאפ'חד!!!! הילד לא בחר להוולד למשפחה שאינה יכולה/רוצה לגדל אותו... הוא לא בחר כאופציה במשפחה אומנת/מאמצת/פנימיה!!! אני דברתי על כך שלאחר שנים כה רבות לדעתי ולהרגשתי כאם, היה נכון לומר רק הורים ולא לצרף להורים "אומנים".... אגב, אני זו תמיד שאומרת תודה לילדוד'ס שאצלי... זה כבוד גדול להיות אם אומנת, ואני שמחה שהם בחרו בי!!! כבררת מחדל... ניל"י....

 

[דנה_כהן]

ילד צריך לדעת לומר תודה

בלי קשר למשפחה אומנת/ביולוגית, ילד צריך לדעת להגיד תודה. כאן "התודה" קצת בעיתיית בגלל הסיטואציה. לדעתי להורים אומנים מגיע כל הקרדיט ואכן מגיע להם "התואר" הורים.

 

[ניל´´י]

דנה, אנחנו ממש חלוקות בדעותינו...

ילד, לא בחר להוולד!!! לידת ילד זה פשוט רגש של המשכיות ואנוכיות של המבוגרים (ברוב המקרים). מי שצריך לומר תודה אלו ההורים (ביולוגים/אומנים/מאמצים) של הילד.... כמובן שאין אני מתכוננת במקרה של קבלת מתנה לדוגמא, או בסיום הארוחה... אבל לומר תודה על כך שאנו מגדלים אותם??? בשום פנים ואופן לא!!!! ניל"י.

 

[דנה_כהן]

אכן אנחנו חלוקות בדעותינו.

אני מכבדת את דעתך, אבל בכל אופן אני חושבת שכיבוד אב ואם יש בתוכו גם אמירת תודה, ברור שלא מדובר בטקס קבוע יום ביומו שהילד עומד ו"שר" תודה. אווירת התודה צריכה להיות דבר המובן מאליו - מורגשת ביומיום.

 

[חגית אושר]

לאחר מחשבות רבות-יש מגילה

חשבתי הרבה מה לכתוב, כיצד להגיב. שתיכן העלתן כאן כפי שאני רואה את זה סוגיות רבות שלהן פנים רבים. ניל"י, ככל שכתבתי את התשובה שלי כך הסתבכתי איתה יותר. מה שאני כותבת כאן, לא קל לי, אני משערת שאם ההורים שלי היו קוראים את זה גם להם לא היה קל, ואני מתכוונת לביולוגי ולאומנה. ולעיתים אני כותבת הורים אומנים כדי שידעו למי אני מתכוונת, הרי אם הייתי כותבת הורים, נראה לי שאף אחד לא היה יודע על מי לחשוב. דבר נוסף הוא שההורים האומנים הם ההורים שלי, אבל הם לא. אם כל כמה שאני מעריכה אותם מאוד, מוקירה אותם, ההתייחסות ביננו הם הורים וילדים, הם עדין לצערי לא ההורים שלי ולא משנה כמה אני ארצה את זה הם לא יהיו ההורים שלי. כי יש לי עוד הורים, יש לי הורים שהביאו אותי לאוויר העולם, אבא ואחים שפגשתי כל סופ"ש יש לי משפחה נוספת נפרדת מהם. אני לא יכולה לבטל אותם, אני גם לא רוצה לבטל אותם. שתי המשפחות שלי אני אוהבת אותם. וזו דילמה כשההורים האומנים נפגשים עם ההורים הביולוגים (את יכולה לשאול עכשיו מדוע אני קוראת להם ביולוגים-אני לא יודעת ואין לי תשובה על כך) אני אף פעם לא ידעתי איך לקרוא לאחד מההורים, האם בשם הפרטי, ואז הוא ייעלב, או לקרוא להם אמא ואבא אבל אז אבא שלי יעלב. מה עושים? אז אני יכולה להבין את זה שהדבר הפריע לך, אבל הביני שאנחנו בדילמה, איך לקרוא לכם לידם, איך להתייחס אליכם לידם, אנחנו אוהבים את שניכם אבל שניכם ההורים ביולוגי אומנה, למי לקרוא ואיך???? עניין הנאמנות מתקשר לזה, ונראה לי שהוא עולה מתוך הדברים שכתבתי אני יכולה להעיד על עצמי, כשהייתי עם אבא שלי במשך החודשים האחרונים לחייו כל יום כל היום, הצלחנו להתקרב להתחבק, מה שבחיים לא היה ביננו ופתאום הרגשתי שמצאתי את אבא שלי ואין מה לעשות הוא אבא שלי, כנראה יש משהו בקשר הדם הזה שגורם לדברים להיות חשובים ומן כמיהה שכזו. לא יודעת...

 

[ניל´´י]

חגית, תודה על התשובה הכנה...

קרתי אותה שוב ושוב.... ואני יכולה לומר לך כאמא שאני מבולבלת לא פחות ממך... אין אני יודעת אם לכתוב את כל מה שעל ליבי, האם זה יפגע בך או בשאר הילדים הגולשים כאן?? האם זה יפגע בהורים הביולוגים?? בכל מקרה, אחשוב שוב ואשקול אם להגיב או לא.... ניל"י.....

 

[חגית אושר]

אני אשמח אם

תכתבי לי את מה שאת חושבת למסרים, אני מעוניינת לשמוע את דעתך. אני לא קראתי את מה שכתבתי, יכול להיות שכתובים שם דברים שאם אקרא אותם עכשיו אני אשנה את הניסוח. (ד"א קשה לי להתבטא בכתב...) אני אשמח אם תגיבי אלי למסרים בברכה

 

[דנה_כהן]

למי מגיע "התואר" אמא/אבא

יש הרבה דילמה במצבים שאת מתארת וזה מתוך היכרות מקרוב את נושא האומנה. לעיתים קרובות הילד מרגיש מבולבל. המצב "קשה" יותר כאשר הילד נשאר בקשר עם ההורים הביולוגיים. המצב אף מחמיר כאשר הילד בקשר עם ההורים הביולוגים ולא פעם ולא פעמיים מנסים ההורים הביולוגים לשכנע את הילד לחזור אליהם בכל מיני דרכים. ההורים הביולוגים מרגישים מאוד פגועים כאשר הילד נשלח לאומנה הם מרגישים מושפלים ונבגדים. לטעמי, צריך לשאוף לשיתוף פעולה בין שתי המשפחות, חייבים להסביר לילד בצורה ברורה ויסודית את המצב אליו הוא נקלע ולא נורא אם לילד יהיו שתי אמהות ושני אבות.

 

[ניל´´י]

דנה, את מתארת מצב אידאלי!!!

גם לדעתי צריך להיות שיתוף פעולה בין שתי המשפחות, אנחנו ההורים האומנים באים, לא בכדי להחליף את ההורים, אלא בכדי להלשים!!! חובה עלינו לשמור על הקשר הרציף עם ההורים הביולגים של הילדים שלנו... אולם כשכתבית את מה שכתבתי לחגית, הכוונה היתה נכון להיום, לא לתקופת האומנות שלה, היא התבגרה, הייתה בצבא, בחו"ל ועוד.. ככל נער ונערה בגילה... למדה להכיר את אביה הביולוגי אולם כיום היא נמצאת בבית הוריה!! אז תגידי לי מי הם ההורים שלה? האם אלו שילדו אותה? או אלו שקיבלו ומקבלים אותה לחיקם באהבה רבה!!! למרות שלא ילדו אותה? היכן היא בחרה להיות?.... מקוה שהפעם הייתי יותר ברורה... חגית, אני חייבת לעשות סדר בראש שלי ואז אכתוב לך.... ניל"י.

 

[דנה_כהן]

מצב אידיאל?

שוב אני מדגישה שהנושא מאוד מאוד מורכב ואין בזה לא חוקים ולא כללים, כל אחד מתנהג לפי רחשי ליבו ולפי מצפונו. גם ילדים להורים ביולוגים קמים יום אחד ובועטים בהוריהם ולא מכירים אותם כהורים, היו דברים מעולם. אז כמו שנאמר: שהכל מזל - גם זה מזל. הכל תלוי בנסיבות. אני אישית יכולה להבין את את ההורים האומנים וגם את ההורים הביולוגים, לשני הצדדים זה מאוד קשה, כל אחד מזווית ראיה שלו.

 

[ניל´´י]

דנה, האם את ילדה או אמא??

ניל"י.

 

[דנה_כהן]

ילדה או אמא?

יש לי נגיעה ישירה ביום יום עם ילדי אומנה. ילדה או אמא? איך זה מתקשר לדילמות שעולות בפורום?

 

[ניל´´י]

האם את יכולה לפרט???

ילדה או אמא, הכוונה האם את ילדה הכותבת בפורום, או אם הכותבת בפורום... אם את אם, אנא הצטרפי לפורום הורים אומנים.... ניל"י.

 

[חגית אושר]

התואר אמא ואבא

יש פה כל כך הרבה נושאים שעלו בדיון קצר אחד. בואו נסה לפרק אותו כי אני כבר מתחילה להתבלבל. האחד, תואר אמא ואבא למי הוא מגיע השני, הכרת תודה השלישי, שיתוף פעולה בין המשפחות אלו הם הנושאים העיקריים שאני רואה אותם. כשאני מתייחסת לתואר אמא ואבא אין לי ספק שלהורים שלי מגיע התואר וכך למעשה אני גם קוראת להם, עם זאת תמיד יש משהו חלק שיודע שהם לא. ואני לא מתכוונת במובן של הם לא ההורים שלי וכו'. הם כןוהם לא ואין לי מושג איך להסביר במילים את התחושה. אבל גם עכשיו כשעולות פה השאלות הללו למי מגיע התואר אמא ואבא האם לביולוגים או לאומנים, מה לעשות שלשניכם התואר הזה מגיע מעצם העובדה הביולוגית והם מעצם העובדה של חינוך דאגה וכו'. ואם כפי שניל"י כתבת אינכם באים להחליף את ההורים הביולוגים אז מדוע כל כך הפריע לך שאמרתי שהם ההורים האומנים שלי? כשאני אומרת הורים אומנים הכוונה שלי היא להורים שגידלו אותי דאגו לי ועוד הרבה דברים, אבל לא הורים ביולוגים שלי. בנוגע לשיתוף פעולה, הייתכן שיתוף פעולה של המשפחות? אני אשמח ניל"י אם תוכלי לענות לי מניסיונך, את רואה שיש שיתוף פעולה שיקדם את טובת הילד? אני יכולה לומר מהתחושות שלי בלבד כשאני דיברתי עם אבא שלי ושאלתי אותו למה לא באת לבקר אותי? היית נוסע לאחים שלך שגרים חמש דקות ממני ולא באת למה, התשובה שלו הייתה כבר יש לך משפחה חדשה את לא היית צריכה אבא כמוני שיבוא ויהרוס. וכל הילדות שלי אני ציפיתי שיבואו לבקר אותי חיכיתי לכך, כדי שכולם ובעיקר אני אראה שהמשפחה שלי לא שכחה אותי. והקשר עם אבא שלי היה חסר. ואז נשאלת השאלה, אם הוא רק אבא ביולוגי למה כל כך ייחלתי לזה למה הפריע לי שאין לי קשר איתו? אין לי תשובות, לדברים שאני כותבת כאן, אולי יום אחד אגיע לתובנה..

 

[ניל´´י]

היי חגית... חבל שהדיון לא נפתח גם

בפורום של הורי האומנה... זה כל כך חשוב... תורכי..תורכי... א. אבא ואמא... בכלל אין כאן שאלה למי מגיע ולמי לא, הורה הוא מי שגידל את הילד, אהב איתו,כאב איתו, שמח איתו וכו... (לי יש אמא ביולוגית, האם אני רואה בה אימא? לא!! היא אמנם ילדה אותי ויש לנו כנראה את אותו הדם, אבל אני לא מרגישה אליה כפי שהילדה שלי מרגישה כלפי... לכן, לדעתי הוריך הם אלו שגידלו אותך, קרי האומנים. ב. הכרת תודה.. על מה ולמה?? למה את צריכה להיות מוכירת תודה?? להוריך הביולוגים על שילדו אותך? האם אצית להוולד? האם שאלו אותך אם בא לך לבוא לעלום?? הם ילדו אותך מטענים אגואיסטים בלבד!!! כמו כל בנאנוש אחר..., האם להכיר תודה להוריך שגידלו אותך? על מה ולמה? הם גידלו אותך מבחירה שלהם!! לא את ביקשת להגיע אליהם, הבאת ילד זר הביתה הוא בהחלט גם חלק מרגש אגואיסטי שלנו.... תיקון עצמי ועוד... אנחנו ההורים צריכים לוקיר לכם הילדים תודה על כך שמלאתם את ליבנו ואת ביתנו בשמחה, כאב ואהבה גדולה. לכן אין מקום בכלל להכרת תודה מצד הילדים !!! ג. שיתוף פעולה בין שני זוגות ההורים... נכון שבהתחלה היה לי מאוד קשה לקבל את האימא של הבת שלנו, חשבתי לעצמי על כך שהיא בעצם "זרקה" אותה מהבית ועוד דברים שכאלו.. לאחר תקופה גם אני למדתי להבין את אצילות המעשה שלה! היא הבינה ביכולות שלה כי אין ביכולתה לגדל את הבת וידעה שטוב יהיה לה בבית אחר, על כך "שאפו" לאימא!!! אבל שתדעי שלקח לי זמן להבין את זה. מאז למדתי לנתב את היחסים ביננו לבין ההורים הנוספים בדרך של שיתוף, בכל פעם אני מתקשרת ומספרת על המבחנים שלהם, על היציאה הראשונה של הבת, מעודדת אותם על כך שיש להם ילדים נפלאים, שהם עשו עבודה נהדרת בתקופה שהילדים היו אצלם, ומעודדת אותם להפגש עם הילדים. היתה תקופה שהבת התביישה באימא, לימדנו אותה שהיא זו היא והאימא זו האימא, חיזקנו את הבת, אמרנו לה עד כמה אימא אמיצה וגיבורה שאיפשרה לה להיות גם הבת שלנו... הסברנו להורים שאנחנו חלק מהמשפחה, שאנחנו לא "במקום" אלא תוספת!! שכמו שאישה היא עזר כנגדו אנחנו עזר כנגדם... ד.בענין האבא שלך... לדעתי כאן היה פיספוס של המערכת!! היו צריכים לחזק אותו והיו צריכים לחזק אותך!! ה. מדוע זה הפריע לי?? כי עד כמה שאני זוכרת הוריך אינם בחיים, ויש לך היום זוג הורים אחד והם ההורים שלך ללא תוספת תואר מיותר. לו היית עוזבת את בית ההורים וגרה עצמאית, היה מקום לומר בקרתי את הורי הביולוגים או האומנים... את גרה אצל ההורים שלך!!!! לכן מיותר להוסיף תואר. מקוה שהבהרתי את עצמי יותר.... ניל"י.

 

[חגית אושר]

הבנתי את שכתבת, אך לא תמיד הסכמתי

בנוגע למה שכתבת שלך יש אמא ביולוגית ואת לא רואה בה אמא, אני לא יודעת מה גרם לזה ומה את מרגישה בנוגע לכך. אבל מה שאני אומרת אולי דווקא בגלל שגדלת איתה את לא מרגישה אליה כך, ואילו לי כנראה יש פנטזיה מסויימת על הורים שלי כיוון שלא גדלתי איתם. אז כן, אני רואה בהם הורים ואני רואה באומנים הורים (אפילו שאני כותבת אני מסתבכת איך לקרוא להם כדי שתביני למי אני מתכוונת). בהקשר להכרת תודה, אני באופן כללי חושבת שצריך להיות מוקרי תודה כי שום דבר הוא לא מובן מאליו. אם זה מחברים, אחים והורים. אני לא אומרת אסירי תודה, כי להיות אסיר תודה זה להיות אסיר במובן המלא של המילה. כן צריך לדעת שיש אנשים אחרים ולא הכל מגיע לך בגלל מי שאתה. ואם מישהו עושה דבר מה שרצית כן אתה צריך להעריך אותו כי באותה המידה הוא יכל גם לא לרצות. נכון להיום את צודקת יש לי רק זוג הורים אחד בחיים. אבל אספר לך סיפור אולי תביני למה התכוונתי. כשאבא שלי היה מתקשר אלי ומבקש לדבר עם האב האומן, הייתי בדילמה. האם לקרוא לו אבא ליד אבא שלי, או האם לקרוא לו בשמו הפרטי, אם אקרא לו אבא, אבא שלי עלול להעלב ולהרגיש עוד יותר אשמה ורע על כך שהוא לא יכל לגדל אותי ולהרגיש עוד יותר רע ונורא עם עצמו. ואם אקרא לאבא בשמו הפרטי הוא עלול להעלב, הרי אני מגדל אותך אני מצפה שתקראי לי אבא. אז מערכת הציפיות פה מתנגשת עם הצרכים, מה אני בדיוק הייתי אמורה לעשות. אני מצאתי לעצמי שיטה, פשוט לא לפנות לאף אחד פשוט להגיש את הטלפון או סתם להתחיל לדבר ושהם ישברו את הראש למי התכוונתי. וכשאת אומרת שלמדת להבין אותה שהיא הבינה כי אין ביכולתה לגדל את הבת, גם ההורים שלי היו אומרים לי את זה שזה מעשה אציל וכו', אבל זה לא עזר לתחושה שלי, כי אם אבא שלי אדם חלש שלא יכול לגדל את ילדיו אז מה זה אומר עלי הרי איפשהו אני חלק ממנו בין אם ארצה או לא ארצה. ואפילו היום אני יכולה לומר שיש דברים רבים שאני דומה לו וכל פעם אומרים לי שאני דומה לו בדברים הלא מחמיאים שלו, אז למרות הכל ולמרות שהוא לא גידל אותי הוא עדיין אבא שלי והדברים האחרים מוטמעים מהסביבה שבה גדלתי וחונכתי. וכן אני גרה אצל ההורים שלי אבל יש זוג הורים שלמרות שאינם כאן אני מתגעגעת ואוהבת.

 

[ניל´´י]

חגית...

בכל פעם שאני קוראת את מה שאת כותבת אני אוהבת אותך יותר ויותר... לא אכנס שוב לנושא, כי הנושא מצריך לדעתי במה פתוחה במקום אחר... בכל מקרה, אני לא גדלתי עם ההורים שלי, הייתי בחברת נוער בקיבוץ, שם התייחסו אלינו כמו אל "מוקצים" ובכל זאת זה היה טוב יותר מאשר אצל ההורים הביולוגים שלי... את עדיין במקום אחר, איך השיר של חוה אלברשטיין?? כשתגדלי תביני?? ובכן כולי תקוה שתגדלי תביני שאת אדם בפני עצמו ודם אינו נייר קופי (העתקה) את אדם בזכות עצמך, עם היתרונות והחסרונות שלך עצמך ולא של אפ'חד אחר... חיבוק ענקי ניל"י.

 

[חגית אושר]

רק עוד דבר אחד קטן

עם כל מה שהעלה הדיון הזה, חשוב לי שתדעי שהיום אני יודעת שבעד שום הון שבעולם לא הייתי רוצה לגדול עם אבא שלי ומשפחתו זה המזל הגדול שלי שנשארתי פה, ולא הוחזרתי הביתה על אף הפעמים שדיברו על כך.