חג הסוכות במשנת רבותינו לבית אשלג
http://www.obshalom.org/Pages/49/סוכות עיקר הסוכה הוא הסכך, דמהות ענין הסוכה הוא ענין צל. על כן מכנה הזוהר הקדוש את הסוכה בשם "צלא דמהימנותא" – צל האמונה. וביאור הדבר: דהנה יש ב' מצבים בעבודתו של האדם: מצב אחד נקרא מצב של יום, והוא הזמן שמאיר לאדם, ויש לו טעם בתורה וטעם בתפלה, ומרגיש בבהירות את מציאות השי"ת ואת השגחתו בעולם. מצב שני הוא מצב של לילה, שאז אין לו טעם והרגשה בתורה ובתפלה, ואינו מרגיש דבר לגבי השי"ת, וכל העסק דקדושה נהפך למעמסה גדולה עליו. ובאמת יש ב' סוגי הסתרות: הסתר אחד, והסתר בתוך הסתר (עיין הקדמה ל"תלמוד עשר הספירות" אותיות מ"ז – נ"ב). וביאר כ"ק אדמו"ר ה"ברכת שלום" זי"ע כך: הסתר אחד ענינו שהאדם מרגיש שהרוחניות אצלו במצב של ירידה, ואינו רואה טעם לעסוק ברוחניות. ואז צריך להתפלל שערך הרוחניות יעלה בעיניו, ויוכל להתייגע על מנת לעשות רצונו יתברך כתמיד. הסתר בתוך הסתר ענינו, שגם אין לאדם כח להתפלל על כך. ואז מבקש רק שיהיה לו יותר טעם בגשמיות. ואז הזמן שהאדם צריך לעשות מעשה בכפיה, כמי שכפאו שד, ולקוות לרחמי שמים, שיתנו לו כח להתפלל על כך שיעלה ערך הרוחניות בחייו. ובפעם אחרת הסביר כך: הסתר אחד פירושו שהאדם מאמין שהבורא מסתתר, הסתר תוך הסתר פירושו שאינו מאמין שהבורא מסתתר. והנה המצב של הלילה מכונה צל, דהיינו הסתרה. כי מלמעלה, מתוך רצון השי"ת עצמו, סובבה הירידה הזו לאדם, לתועלתו. וזוהי שעת המבחן שלו, לבדוק האם עבודת ה' שלו היא רק מטעם אהבה עצמית, דהיינו שהיא מתבססת רק על הטעם וההרגשה הטובים שמרגיש בתורתו ובעבודתו, או שעבודתו מתבססת על אהבת השי"ת ועל רוממות גדלותו, ועל כן אינו שם ליבו להרגשותיו, ואינו מציב תנאי – שדוקא אם תהיה לו הרגשה טובה וטעם והבנה, אז יעבוד את ה' במסירות נפש, אלא מוכן לעבוד את השי"ת בכל תנאי ובכל מצב. והנה על ענין נפלא זה מרמזת הסוכה, דכל ישיבתו של האדם היא בצל האמונה, דהיינו שהוא מאמין שההסתרה שבה הוא נמצא סובבה מלמעלה. וצריך לקבל על עצמו את העבודה גם בתנאים הללו, ללא התחשבות עם רגשותיו. ולכן הסכך צריך להיות עשוי מפסולת גורן ויקב (מסכת סוכה דף י"ב.), כי דוקא על ידי המחשבות הפסולות שיש לאדם בזמן ההסתרה, יש לו את האפשרות ללכת תחת צל האמונה למעלה מן הדעת. דלולא המחשבות הפסולות לא היה נזקק כלל לאמונה. ע"כ מתבטאת הגמרא (מסכת עבודה זרה דף ג' ע"א) "כל אחד נוטל והולך ועושה סוכה בראש גגו", כי ראש גגו הוא השכל של האדם, והסוכה היא הכיסוי של האמונה שהאדם שם על שכלו, דאינו רוצה ללכת לפיו. וכיון שמהות מצות הסוכה היא האמונה ע"כ כינו אותה חז"ל (שם) מצוה קלה, דאין אומרים לאדם להשקיע יותר שעות בלימוד, או להתפלל יותר, אלא את אותן מצות שעשה עד עכשיו יעשה, רק שתהיינה לשם שמים. אבל תנאי חשוב יש בעבודה הזו – שתיעשה בשמחה. כי על ידי שמחתו, האדם מראה שהוא שמח בעבודת ההשפעה להשי"ת, וא"כ אז משיג השתוות הצורה עם הבורא, כי ודאי שכאשר הבורא משפיע הוא שמח ואינו בוכה, כפי שכתוב "לא היתה שמחה לפניו כיום שנבראו בו שמים וארץ". וזהו ענין נוי סוכה וההידור שבאתרוג – רמז לכך שהעבודה בזמן ההסתרה צריכה להעשות בשמחה ובהידור. ופעם התבטא אדמור הרב"ש בצורת בדיחותא, ואמר שאסור לאדם לדבר לשון הרע בתוך הסוכה, והסביר, שבזמן שלא מאיר לאדם ונמצא בהסתרת פני ה', ובהסתרת השגחת ה' בבחינת הטוב והמטיב, אזי צריך להזהר שלא לדבר לשון הרע על הבורא. וכפי שהזכרנו, צריך שהעבודה למעלה מהדעת תיעשה בשמחה ובהידור, שמחה – על שהאדם סומך עצמו על אמונת חכמים, והולך בדרך אנשי קודש ומעלה. ואסור שעבודה זו תיעשה בבכיה. לכן כתוב "המצטער פטור מן הסוכה" (סוכה כ"ה ב'). פטור – הכוונה שאינו מקיים את מצות הסוכה. פירוש נוסף: אם אדם מצטער בעבודת האמונה, אזי הסוכה שהיא מלכות שמים פטורה מלתת לו דבר. כי אם האדם שמח כראוי בעבודת האמונה, אזי המלכות משפיעה לו אורות גדולים ורוממות ה', ומכיר אז שאין עוד מלבדו. אבל באם אינו במצב הראוי, אזי היא פטורה מלתת לו. עכל"ק. והנה קדוש ישראל מרן בעל "הסולם" הקפיד מאוד על ענין נוי סוכה מן הטעם האמור, וממש קישט את סוכתו באופן יוצא דופן, וכך עשה גם כבוד קדושת אדמו"ר הרב"ש, סוכתו היתה מקושטת בשלל יצירות מרהיבות ביופין, המביעות את הנושאים המרכזיים של היהדות בכלל ושל סוכות בפרט. וזה ענין "ושמחת בחגך", חג הוא מלשון מחוגה. המחוגה מצד אחד מראה על הגבלה, ומצד שני היא מציירת תמונת עגול, המורה על שלימות. והסביר כ"ק אדמו"ר, "דכאשר האדם מרגיש שהוא מוגבל, והרצון לקבל שלו כובל אותו בכבלי ברזל, ואינו מתיר לו להתבטל להשי"ת, מ"מ על האדם להרגיש עצמו בשלימות, למעלה מהדעת. כי צריך להיות שמח בכל נגיעה שזיכו לו מן השמים בקדושה. וזהו כלי לקבל את אור ה' לאחר מכן". עכל"ק. ופעם אמר ה"ברכת שלום" זי"ע בשם אביו הקדוש: "כתוב בסדר ההושענות "בערבי נחל לשעשעך". דידוע שהאתרוג יש לו טעם וריח, והלולב שהוא כפות תמרים יש לו טעם ואין לו ריח, וההדס יש לו ריח ללא טעם, והערבה היא ללא טעם וללא ריח. ולכן כתוב "בערבי נחל לשעשעך", שהשעשועים של הקב"ה הם דוקא מדברים שהאדם עושה בלי טעם ובלי ריח. ועל כן העבודה הזו צריכה להיות ערבה לאדם". עכל"ק. פירוש: השעשועים של הקב"ה הם ממה שהאדם עושה רק מתוך אמונה בגדלות הבורא, דזהו המחייבו, אבל הרגשה והבנה אין לו. ומדוע רק ממעשים כאלו יש להשי"ת שעשועים? כי זה נבחן למעשה שאין בו אהבה עצמית. וזה נקרא "תולה ארץ על בלי – מה", דהיינו שהאדם תולה את כל ישותו על האמונה שנקראת בלי – מה, דהיינו שאין לו דבר מה בתוך הדעת וההרגשה להסמך עליו. ופעם אמר אדמור ה"ברכת שלום" זי"ע משל על ענין ההסתרה: "משל לשני חברים, ובא האחד ואומר לחבירו, שיש לו אהבת נפש אליו, ומתחברים ביניהם חיבור אמיץ. ואז שולח חבירו שליחים אליו שידברו עליו רעות, ושיאמרו שלא כדאי להתחבר עמו, וכל זאת עושה בכדי לראות איך יגיב החבר. וכך גם ברוחניות: לעיתים האדם מקבל התעוררות מלמעלה, ואז הבורא בבחינת פנים אל פנים איתו, והאדם מרגיש אז אהבה ורצון וחשק לרוחניות. לאחר מכן הקב"ה מסתתר מן האדם, כי רוצה לבדוק את אהבתו אליו, ואז שולח לאדם שליחים שהם המחשבות הבאות לאדם, מחשבות שאומרות לו שלא כדאי ללכת בדרך ה'. ואז אפשר לראות אם האהבה של האדם להשי"ת היא אמיתית או לא. ועיין בהקדמה ל"תלמוד עשר הספירות" אות קל"ג משל דומה בענין זה". עכלה"ק.
http://www.obshalom.org/Pages/49/סוכות עיקר הסוכה הוא הסכך, דמהות ענין הסוכה הוא ענין צל. על כן מכנה הזוהר הקדוש את הסוכה בשם "צלא דמהימנותא" – צל האמונה. וביאור הדבר: דהנה יש ב' מצבים בעבודתו של האדם: מצב אחד נקרא מצב של יום, והוא הזמן שמאיר לאדם, ויש לו טעם בתורה וטעם בתפלה, ומרגיש בבהירות את מציאות השי"ת ואת השגחתו בעולם. מצב שני הוא מצב של לילה, שאז אין לו טעם והרגשה בתורה ובתפלה, ואינו מרגיש דבר לגבי השי"ת, וכל העסק דקדושה נהפך למעמסה גדולה עליו. ובאמת יש ב' סוגי הסתרות: הסתר אחד, והסתר בתוך הסתר (עיין הקדמה ל"תלמוד עשר הספירות" אותיות מ"ז – נ"ב). וביאר כ"ק אדמו"ר ה"ברכת שלום" זי"ע כך: הסתר אחד ענינו שהאדם מרגיש שהרוחניות אצלו במצב של ירידה, ואינו רואה טעם לעסוק ברוחניות. ואז צריך להתפלל שערך הרוחניות יעלה בעיניו, ויוכל להתייגע על מנת לעשות רצונו יתברך כתמיד. הסתר בתוך הסתר ענינו, שגם אין לאדם כח להתפלל על כך. ואז מבקש רק שיהיה לו יותר טעם בגשמיות. ואז הזמן שהאדם צריך לעשות מעשה בכפיה, כמי שכפאו שד, ולקוות לרחמי שמים, שיתנו לו כח להתפלל על כך שיעלה ערך הרוחניות בחייו. ובפעם אחרת הסביר כך: הסתר אחד פירושו שהאדם מאמין שהבורא מסתתר, הסתר תוך הסתר פירושו שאינו מאמין שהבורא מסתתר. והנה המצב של הלילה מכונה צל, דהיינו הסתרה. כי מלמעלה, מתוך רצון השי"ת עצמו, סובבה הירידה הזו לאדם, לתועלתו. וזוהי שעת המבחן שלו, לבדוק האם עבודת ה' שלו היא רק מטעם אהבה עצמית, דהיינו שהיא מתבססת רק על הטעם וההרגשה הטובים שמרגיש בתורתו ובעבודתו, או שעבודתו מתבססת על אהבת השי"ת ועל רוממות גדלותו, ועל כן אינו שם ליבו להרגשותיו, ואינו מציב תנאי – שדוקא אם תהיה לו הרגשה טובה וטעם והבנה, אז יעבוד את ה' במסירות נפש, אלא מוכן לעבוד את השי"ת בכל תנאי ובכל מצב. והנה על ענין נפלא זה מרמזת הסוכה, דכל ישיבתו של האדם היא בצל האמונה, דהיינו שהוא מאמין שההסתרה שבה הוא נמצא סובבה מלמעלה. וצריך לקבל על עצמו את העבודה גם בתנאים הללו, ללא התחשבות עם רגשותיו. ולכן הסכך צריך להיות עשוי מפסולת גורן ויקב (מסכת סוכה דף י"ב.), כי דוקא על ידי המחשבות הפסולות שיש לאדם בזמן ההסתרה, יש לו את האפשרות ללכת תחת צל האמונה למעלה מן הדעת. דלולא המחשבות הפסולות לא היה נזקק כלל לאמונה. ע"כ מתבטאת הגמרא (מסכת עבודה זרה דף ג' ע"א) "כל אחד נוטל והולך ועושה סוכה בראש גגו", כי ראש גגו הוא השכל של האדם, והסוכה היא הכיסוי של האמונה שהאדם שם על שכלו, דאינו רוצה ללכת לפיו. וכיון שמהות מצות הסוכה היא האמונה ע"כ כינו אותה חז"ל (שם) מצוה קלה, דאין אומרים לאדם להשקיע יותר שעות בלימוד, או להתפלל יותר, אלא את אותן מצות שעשה עד עכשיו יעשה, רק שתהיינה לשם שמים. אבל תנאי חשוב יש בעבודה הזו – שתיעשה בשמחה. כי על ידי שמחתו, האדם מראה שהוא שמח בעבודת ההשפעה להשי"ת, וא"כ אז משיג השתוות הצורה עם הבורא, כי ודאי שכאשר הבורא משפיע הוא שמח ואינו בוכה, כפי שכתוב "לא היתה שמחה לפניו כיום שנבראו בו שמים וארץ". וזהו ענין נוי סוכה וההידור שבאתרוג – רמז לכך שהעבודה בזמן ההסתרה צריכה להעשות בשמחה ובהידור. ופעם התבטא אדמור הרב"ש בצורת בדיחותא, ואמר שאסור לאדם לדבר לשון הרע בתוך הסוכה, והסביר, שבזמן שלא מאיר לאדם ונמצא בהסתרת פני ה', ובהסתרת השגחת ה' בבחינת הטוב והמטיב, אזי צריך להזהר שלא לדבר לשון הרע על הבורא. וכפי שהזכרנו, צריך שהעבודה למעלה מהדעת תיעשה בשמחה ובהידור, שמחה – על שהאדם סומך עצמו על אמונת חכמים, והולך בדרך אנשי קודש ומעלה. ואסור שעבודה זו תיעשה בבכיה. לכן כתוב "המצטער פטור מן הסוכה" (סוכה כ"ה ב'). פטור – הכוונה שאינו מקיים את מצות הסוכה. פירוש נוסף: אם אדם מצטער בעבודת האמונה, אזי הסוכה שהיא מלכות שמים פטורה מלתת לו דבר. כי אם האדם שמח כראוי בעבודת האמונה, אזי המלכות משפיעה לו אורות גדולים ורוממות ה', ומכיר אז שאין עוד מלבדו. אבל באם אינו במצב הראוי, אזי היא פטורה מלתת לו. עכל"ק. והנה קדוש ישראל מרן בעל "הסולם" הקפיד מאוד על ענין נוי סוכה מן הטעם האמור, וממש קישט את סוכתו באופן יוצא דופן, וכך עשה גם כבוד קדושת אדמו"ר הרב"ש, סוכתו היתה מקושטת בשלל יצירות מרהיבות ביופין, המביעות את הנושאים המרכזיים של היהדות בכלל ושל סוכות בפרט. וזה ענין "ושמחת בחגך", חג הוא מלשון מחוגה. המחוגה מצד אחד מראה על הגבלה, ומצד שני היא מציירת תמונת עגול, המורה על שלימות. והסביר כ"ק אדמו"ר, "דכאשר האדם מרגיש שהוא מוגבל, והרצון לקבל שלו כובל אותו בכבלי ברזל, ואינו מתיר לו להתבטל להשי"ת, מ"מ על האדם להרגיש עצמו בשלימות, למעלה מהדעת. כי צריך להיות שמח בכל נגיעה שזיכו לו מן השמים בקדושה. וזהו כלי לקבל את אור ה' לאחר מכן". עכל"ק. ופעם אמר ה"ברכת שלום" זי"ע בשם אביו הקדוש: "כתוב בסדר ההושענות "בערבי נחל לשעשעך". דידוע שהאתרוג יש לו טעם וריח, והלולב שהוא כפות תמרים יש לו טעם ואין לו ריח, וההדס יש לו ריח ללא טעם, והערבה היא ללא טעם וללא ריח. ולכן כתוב "בערבי נחל לשעשעך", שהשעשועים של הקב"ה הם דוקא מדברים שהאדם עושה בלי טעם ובלי ריח. ועל כן העבודה הזו צריכה להיות ערבה לאדם". עכל"ק. פירוש: השעשועים של הקב"ה הם ממה שהאדם עושה רק מתוך אמונה בגדלות הבורא, דזהו המחייבו, אבל הרגשה והבנה אין לו. ומדוע רק ממעשים כאלו יש להשי"ת שעשועים? כי זה נבחן למעשה שאין בו אהבה עצמית. וזה נקרא "תולה ארץ על בלי – מה", דהיינו שהאדם תולה את כל ישותו על האמונה שנקראת בלי – מה, דהיינו שאין לו דבר מה בתוך הדעת וההרגשה להסמך עליו. ופעם אמר אדמור ה"ברכת שלום" זי"ע משל על ענין ההסתרה: "משל לשני חברים, ובא האחד ואומר לחבירו, שיש לו אהבת נפש אליו, ומתחברים ביניהם חיבור אמיץ. ואז שולח חבירו שליחים אליו שידברו עליו רעות, ושיאמרו שלא כדאי להתחבר עמו, וכל זאת עושה בכדי לראות איך יגיב החבר. וכך גם ברוחניות: לעיתים האדם מקבל התעוררות מלמעלה, ואז הבורא בבחינת פנים אל פנים איתו, והאדם מרגיש אז אהבה ורצון וחשק לרוחניות. לאחר מכן הקב"ה מסתתר מן האדם, כי רוצה לבדוק את אהבתו אליו, ואז שולח לאדם שליחים שהם המחשבות הבאות לאדם, מחשבות שאומרות לו שלא כדאי ללכת בדרך ה'. ואז אפשר לראות אם האהבה של האדם להשי"ת היא אמיתית או לא. ועיין בהקדמה ל"תלמוד עשר הספירות" אות קל"ג משל דומה בענין זה". עכלה"ק.