חג הפסח חלק א'

חג הפסח חלק א'

ה' קבע מועדים לשמחה, מועדים אלו הם חגי ישראל ואלה הם המועדים: חג הפסח, חג המצות, חג תנופת העומר, חג השבועות, יום זכרון תרועה, יום הכיפורים וחג סוכות. אלו הם מועדי ה'. מהו מועד? מועד זהו זמן מסויים שנקבע בין שני אנשים, למשל, כשקבעתי את הפגישה הראשונה עם אשתי, קבענו להפגש במקום מסויים ובזמן מסויים, וזה היה מועד פגישתנו. אם הייתי מאחר בעשר דקות מהמועד שנקבע או אם הייתי טועה וחושב שהפגישה נמצאת במקום אחר ממה שקבענו, הייתי מפספס אותה. אותו הדבר עם ה', אלהים קבע מועדים לשמחה, מועדים אלו הם זמנים בהם אנחנו פוגשים את ה', זמנים בהם ה' מופיע, ומגלה את עצמו. מחר עם ישראל יחגוג את חג הפסח - חג החירות. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר׃ הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה׃ דַּבְּרוּ אֶל-כָּל-עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית-אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת׃ וְאִם-יִמְעַט הַבַּיִת מִהְיוֹת מִשֶּׂה וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ הַקָּרֹב אֶל-בֵּיתוֹ בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ תָּכֹסּוּ עַל-הַשֶּׂה׃ שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן-שָׁנָה יִהְיֶה לָכֶם מִן-הַכְּבָשִׂים וּמִן-הָעִזִּים תִּקָּחוּ׃ וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת-יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם׃ וְלָקְחוּ מִן-הַדָּם וְנָתְנוּ עַל-שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וְעַל-הַמַּשְׁקוֹף עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר-יֹאכְלוּ אֹתוֹ בָּהֶם׃ וְאָכְלוּ אֶת-הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי-אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל-מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ׃ אַל-תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם כִּי אִם-צְלִי-אֵשׁ רֹאשׁוֹ עַל-כְּרָעָיו וְעַל-קִרְבּוֹ׃ וְלֹא-תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד-בֹּקֶר וְהַנֹּתָר מִמֶּנּוּ עַד-בֹּקֶר בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ׃ וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן פֶּסַח הוּא לַיהוָה׃ וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ-מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה וְהִכֵּיתִי כָל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד-בְּהֵמָה וּבְכָל-אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים אֲנִי יְהוָה׃ וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם וְרָאִיתִי אֶת-הַדָּם וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם וְלֹא-יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית בְּהַכֹּתִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם׃ וְהָיָה הַיּוֹם הַזֶּה לָכֶם לְזִכָּרוֹן וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַיהוָה לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם תְּחָגֻּהוּ׃ שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם כִּי כָּל-אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל מִיּוֹם הָרִאשֹׁן עַד-יוֹם הַשְּׁבִעִי׃ וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא-קֹדֶשׁ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל-מְלָאכָה לֹא-יֵעָשֶׂה בָהֶם אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל-נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם׃ וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-הַמַּצּוֹת כִּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצֵאתִי אֶת-צִבְאוֹתֵיכֶם מ&#
 
חג הפסח חלק ב'

...וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-הַמַּצּוֹת כִּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצֵאתִי אֶת-צִבְאוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-הַיּוֹם הַזֶּה לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם׃ בָּרִאשֹׁן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצֹּת עַד יוֹם הָאֶחָד וְעֶשְׂרִים לַחֹדֶשׁ בָּעָרֶב׃ שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם כִּי כָּל-אֹכֵל מַחְמֶצֶת וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל בַּגֵּר וּבְאֶזְרַח הָאָרֶץ׃ כָּל-מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלוּ בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם תֹּאכְלוּ מַצּוֹת׃ (שמות י"ב: 1-20) חג הפסח הוא חג של זיכרון, בו אנו זוכרים את מעשי הגבורה של אלהים כשהוציא את עם ישראל ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה. זהו חג בו אנו זוכרים את כל האותות והמופתים והניסים שאלהים עשה במצרים ובמדבר עד כניסת עם ישראל לארץ המובטחת. למעשה חג הפסח הוא חג הולדת עם ישראל, אלהים הוליד את העם הזה בחג הפסח, זהו חג של חירות ושחרור. כשאנחנו חוגגים את חג הפסח אנחנו זוכרים את יציאת מיצרים, את הישועה הגדולה שאלהים הוציא אותנו ממצרים מהיותנו עבדים להיותנו בני חורין. אבל לא רק, זהו זיכרון גם לכל מה שאלהים עשה עבורנו במדבר במהלך ארבעים שנות הנדודים, והכניסה אל הארץ המובטחת אל הנחלה שאלהים הבטיח לאבות. הדרך שבה ה' בחר להוציא את העם מארץ מצרים היא לא מקרית. אלהים אומר למשה ואהרון לצוות על העם לקחת שה טהור וללא מום לשמור אותו במהלך שבועים ימים שבסופם יש לשחוט אותו ולשים את דמו של השה על מזוזות הבתים ועל המשקוף, לצלות אותו על האש ולכול את כולו על כל קרביו. הדם מהווה אות לכך שכל מי ששם את הדם על המזוזות והמשקוף שייך לה' והוא עתיד לכרות איתם ברית דם. נשאלת השאלה, האם אלהים לא יודע מי שייך לו ומי לא שייך לו? למה היה צורך לסמן את העם בדם? התשובה לשאלה זו תמונה באמונה. המעשה שעם ישראל עשה כשהם שמו את הדם על המזוזות ועל המשקוף היה מתוך אמונה ובטחון מלא בה'. אלהים רצה לראות מי מאמין בו ומי לא. מי שהאמין בה' עשה את המעשה הזה מתוך אמונה בה'. מי שלא שם את הדם על המזוזות והמשקוף, אלהים לא היה פוסח עליו, וכל מי ששם גם אם הוא היה מצרי, אלהים היה פוסח על הבית ההוא ובכורו היה ניצל. הדם הציל ממות. והיווה למעשה סמל לדם של שה עתידי שישים קץ למוות.
 
חג הפסח חלק ג'

"לְמָחֳרָת רָאָה יוֹחָנָן אֶת יֵשׁוּעַ בָּא לִקְרָאתוֹ. אָמַר יוֹחָנָן: "הִנֵּה שֵׂה הָאֱלֹהִים הַנּוֹשֵׂא חַטַּאת הָעוֹלָם."" (יוחנן א': 29) "לְאַחַר שֶׁדִּבֵּר יֵשׁוּעַ אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אָמַר לְתַלְמִידָיו: "אַתֶּם יוֹדְעִים כִּי בְּעוֹד יוֹמַיִם הַפֶּסַח בָּא וּבֶן-הָאָדָם יִמָּסֵר לְהִצָּלֵב." " (מתי כ"ו: 1,2) "בַּעֲרוּ אֶת הַשְּׂאוֹר הַיָּשָׁן לְמַעַן תִּהְיוּ עִסָּה חֲדָשָׁה. הֲלֹא אַתֶּם כְּמַצּוֹת, שֶׁהֲרֵי נִזְבַּח שֵׂה הַפֶּסַח שֶׁלָּנוּ -- הַמָּשִׁיחַ." (א קורינתים ה': 7) "אַךְ הֵם(המאמינים) מֻצְדָּקִים בְּחַסְדּוֹ, בְּחִנָּם, הוֹדוֹת לַפְּדוּת שֶׁבַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ, אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים שָׂם אוֹתוֹ לְכַפָּרָה בְּדָמוֹ, כַּפָּרָה עַל-יְסוֹד אֱמוּנָה. כָּל זֶה כְּדֵי לְהַרְאוֹת אֶת הַצְּדָקָה שֶׁל אֱלֹהִים בְּכָךְ שֶׁבְּאֹרֶךְ רוּחוֹ פָּסַח עַל חֲטָאֵי הֶעָבָר, וּלְהַרְאוֹת אֶת צִדְקָתוֹ בַּזְּמַן הַזֶּה: שֶׁהוּא צַדִּיק וּמַצְדִּיק אֶת בֶּן אֱמוּנַת יֵשׁוּעַ." (רומים ג': 24-26) חג הפסח הוא חג של זכרון. בו אנו זוכרים את מעשי הגבורה של אלהים כשהוציא את עם ישראל מהחושך מהחטא ומידי השטן אל מלכותו השמימית אל האור ואל ההצדקה המושלמת שהשיג בדמו הוא. אלהים ירד למטה הפך להיות אחד כמונו בכדי להזדהות עמנו בני האדם, לסבול חרפה והשפלה איומים ומוות נורא, פיזי ורוחני, ולקום לתחייה מן המתים, כל זה בכדי לפדות את האנושות מידו של השטן, לפדות את הסמכות שאלהים נתן לאדם שנתן אותה לשטן כשהוא ציית לו באכלו מפרי עץ הדעת טוב ורע. אלהים ירד למטה בגבורת רוח הקודש והפך את עצמו לזרע פצפון בכדי לכפר על החטאים של האנושות כולה ולשחרר את כל הבריאה מהנפילה, והכל הוא השיג בדמו על הצלב. כפי ששה הפסח שבמצרים כיפר בדמו על הבן הבכור של מי שהאמין ושם את הדם על המזוזות והמשקוף, כך השה המושלם בן האלהים, כיפר על החטאים באותו החג על כל מי שמאמין בו. חג הפסח הוא חג של זיכרון בו על עם ישראל לזכור את הנפלאות שאלהים עשה כשהוציא אותנו ממצרים. אלהים אומר לנו לזכור את יציאת מצרים בחג הזה. מאז עם ישראל חוגג את ליל הסדר. ישוע ותלמידיו חגגו את ליל הסדר מוקדם מהרגיל ביום אחד. לאחר שהתלמידים מצאו את המקום בו עליהם להכין את הפסח באופן על טבעי. בליל הסדר נהוג לערוך על השולחן שלוש מצות, כשהמצה האמצעית נשברת במהלך הסדר, היא האפיקומן, האפיקומן הוא סמל לקרבן הפסח ומשמעות המילה אפיקומן "בא אחרי(הסדר או הימים ההם – תלוי מאיזו נקודת מבט משקיפים). בליל הסדר ישוע לקח את האפיקומן, את הא לחמא עניא, ברך עליו בצע אותו ואמר: "זה גופי הנבצע בעדכם, זאת עשו לזכרי". כמו כן הוא לקח את הכוס השלישית היא כוס הגאולה ואמר: "הכוס הזאת היא הברית החדשה בדמי, זאת עשו לזכרי בכל עת שתשתו" כשאנחנו באים לסעודת הפסח היום בהבנה של הברית החדשה, אנחנו זוכרים את הגבורה של אלהים שעשה עמנו ביציאת מצריים, וגבורתו הנעלה כשעשה את המעשה הנעלה מעל לכל מעשה שיעשה כשמסר את חיי בנו יחידו שה האלהים קרבן עבור חטאינו והוציא אותנו משלטון החושך אל מלכותו הקדושה. ומתחברים עימו בהזדהות עם סבלו ותקומתו שחלו בחג הפסח. ישוע הוא שה האלהים קרבן הפסח המושלם שבא לגאול אותנו מחטאינו. עם ישראל שרים את השיר על אליהו הנביא שיבוא אלינו עם משיח בן-דוד. ואליהו כבר בא עם משיח בן-דוד הוא האפיקומן, שיש למצוא אותו. וכמו שעם ישראל היה צריך לאכול את קרבן הפסח במצרים עד תומו. כך גם עלינו לאכול את קרבן הפסח שלנו -הדבר שהוא ישוע - עד תומו.
 

lion 7

New member
חג פסח כשר ושמח

/tapuzforum/images/emo13.gifגם היום היה חג נוצרי למי שנכח בתהלוכת עיד אלבישארה (חג הבשורה) האורטודוקסי , אז חגים שמחים לכולם, חג משמעו שמחה ואינשאללה יהיה שמח ורגוע לכולם ..
 
למעלה