חג מאוד מאוד מאוד שמח
אז אתמול קיבלתי טלפון. חברה של אימא שלי. התקשרה לאחל חג שמח. אימא לא הייתה בבית אז היא דיברה איתי. שאלה אותי "ומה שלומך". "בסדר גמור" עניתי. "בסדר?!? אני לא מאמינה שאת בסדר!" הייתה התגובה. אז עניתי קצת בחוצפה. אמרתי לה שנמאס לי כבר מכל האנשים שמרימים גבה כשאני אומרת שאני בסדר. כי גם לי יש גם ימים טובים. ואני לא חייבת כל יום כל היום להיות בדיכאון. אז היא הייתה קצת בהלם. לא נורא. די הגיע לה
ואחר הצהריים התקשרו אנשים לאחל לי "חג שמח עד כמה שאפשר". זה בערך כמו להגיד: מותר לך להיות מאושרת אבל אל תהיי מאושרת מדי כי לנו זה קצת צורם. ואני אומרת להם: מספיק אני רוב הזמן בדיכאון. אני לא מוכנה להיות כל הזמן בדיכאון כדי שאתם תהיו מרוצים. ורוצה לאחל לכולכם חג מאוד מאוד שמח. לא קצת שמח. לא שמח עד כמה שאפשר. אלא מאוד מאוד מאוד שמח. כי מגיע לנו, לכולנו, גם לשמוח. ליאת.
אז אתמול קיבלתי טלפון. חברה של אימא שלי. התקשרה לאחל חג שמח. אימא לא הייתה בבית אז היא דיברה איתי. שאלה אותי "ומה שלומך". "בסדר גמור" עניתי. "בסדר?!? אני לא מאמינה שאת בסדר!" הייתה התגובה. אז עניתי קצת בחוצפה. אמרתי לה שנמאס לי כבר מכל האנשים שמרימים גבה כשאני אומרת שאני בסדר. כי גם לי יש גם ימים טובים. ואני לא חייבת כל יום כל היום להיות בדיכאון. אז היא הייתה קצת בהלם. לא נורא. די הגיע לה