חג סוכות שמח לכם,
- פותח הנושא remundo
- פורסם בתאריך
Neurotic Kira
New member
חג שמח, וכל זה.
החג, והשנה כולה, נפתחים אצלי בסימני שאלה בגודל עזריאלי והמון אכזבות. בצבא, לדוגמא, הבנתי כמה אני שונאת דברים מסויימים אצל "חברותיי" לחדר. הן מי שהן, ואני מי שאני; מיזנטרופית, מתבודדת, אוהבת שקט ופרטיות, בעלת חוש הומור, צינית וכדומה. ממה שקלטתי מהן, הן פילנטרופיות, בעלות חוש הומור, קולניות, ילדותיות בחלקן וכדומה. כששמים אנשים כל כך שונים בחדר אחד , יהיו התנגשויות. כמו, למשל, היום בבוקר. יום שישי, הולכים הביתה. השעה היא שש בבוקר. השקמה תיעשה רק בעוד 20 דקות. הבנות כבר קמו ו-מה הן עושות? צורחות "הולכים הביתה! הולכים הביתה!!" מגניב, יפה. אז שילכו הביתה ויסתמו את הפה! עצבנית-גם-ככה-על-הבוקר, התעוררתי לקול הצעקות וביקשתי בקול נחמד וצרוד משינה שיהיו בשקט. לא קרה. עצבנית אף יותר קמתי והלכתי להתארגן. בעודי מצחצחת שיניים, מישהי מהחדר נכנסת לשירותים ושואלת אותי למה אני עצבנית. אז אני מסבירה לה. בהתחלה יפה, וכשהיא מתחילה להגיד לי ש"את משליטה טרור בחדר, אנחנו מאושרות שאנחנו חוזרות הביתה ואת משביתה שמחות!!" זה כבר מעלה לי את הפיוז. צעקתי עליה , ואני כמעט בטוחה שאפילו הנפתי עליה באיום את מברשת השיניים שלי , שהן לא מתחשבות, ושמצידי שישמחו כמה שבא להן, וגם אני שמחה שסוףסוף עפים משם, אבל יש הבדל בין לשמוח לבין לצרוח כמו ילדות אינפנטיליות. דבר הוביל לדבר , ומצאתי את עצמי יושבת בפרגולה מחוץ למגורים, מסננת בעצבים לחברה טובה שלי מהבסיס שאני שונאת את הבנות אצלי בחדר. חלון החדר שלי, אגב, הוא מעל הפרגולה, כך שמי שנמצא בתוך החדר שומע אותי. אף אחת לא באה להתעמת איתי על זה שהן שמעו אותי "מרכלת" עליהן. רק כשבאתי ואמרתי בפורום חדרי כמה ועל מה התעצבנתי, הן התחילו להגיד שאני מגזימה, ומשביתת שמחות, ורעה וככה וככה , וכמה הן מתחשבות לאורך כל השבוע ולא מדליקות את האור בחדר כי אני עדיין ישנה. אם יש משהו שאני שונאת, זה שמעירים אותי. כשהן מעירות אותי באמצע הלילה כי הן לא יכולות לסדר את הדברים שלהן בשקט כשהן יוצאות\חוזרות משמירה, אני לא אומרת להן כלום. חלילה. אבל אם אני רוצה לישון עוד 10 דקות, אני כלבה, ומשביתת שמחות וכל מה שציינתי כבר. שבועיים לפני כן כבר ביקשתי לעבור חדר, כי אני לא מתה על חברותיי לחדר , בלשון המעטה. הן, כשהן שמעו את זה, לקחו את זה מאוד קשה. לפני שיצאנו מהבסיס, אמרתי להן שלא יתפלאו עכשיו למה ביקשתי לעבור חדר. זה ילדותי, ניחא. אבל זה עניין של כבוד באחר, ואם כל השבוע - תסלחו לי על הביטוי - מזבלים את השכל על כבוד האדם וכדומה, אבל בשטח כלום לא קורה - מה זה שווה? שווה לי שהן אומרות משפטי חוכמה בשקל כמו "יש לכבד כל אדם כי הוא אדם!!"? שישמרו את משפטי החוכמה שלהן לעצמן. אבל שיהיה יישום בשטח. אם זה כל כך הציק להן , הן יכלו לבוא ולדבר ולהגיד "תקשיבי , יפריע לך אם נדליק את האור בבוקר?" כי התשובה היא לא, לא מפריע לי. המנגנון העצל והטבעי שלי יודע כשיש אור, לכסות את הראש המשמיכה ופוף - אין אור! אבל לא קרה דבר, וזה התפוצץ בצורה כזאת. זהו.
החג, והשנה כולה, נפתחים אצלי בסימני שאלה בגודל עזריאלי והמון אכזבות. בצבא, לדוגמא, הבנתי כמה אני שונאת דברים מסויימים אצל "חברותיי" לחדר. הן מי שהן, ואני מי שאני; מיזנטרופית, מתבודדת, אוהבת שקט ופרטיות, בעלת חוש הומור, צינית וכדומה. ממה שקלטתי מהן, הן פילנטרופיות, בעלות חוש הומור, קולניות, ילדותיות בחלקן וכדומה. כששמים אנשים כל כך שונים בחדר אחד , יהיו התנגשויות. כמו, למשל, היום בבוקר. יום שישי, הולכים הביתה. השעה היא שש בבוקר. השקמה תיעשה רק בעוד 20 דקות. הבנות כבר קמו ו-מה הן עושות? צורחות "הולכים הביתה! הולכים הביתה!!" מגניב, יפה. אז שילכו הביתה ויסתמו את הפה! עצבנית-גם-ככה-על-הבוקר, התעוררתי לקול הצעקות וביקשתי בקול נחמד וצרוד משינה שיהיו בשקט. לא קרה. עצבנית אף יותר קמתי והלכתי להתארגן. בעודי מצחצחת שיניים, מישהי מהחדר נכנסת לשירותים ושואלת אותי למה אני עצבנית. אז אני מסבירה לה. בהתחלה יפה, וכשהיא מתחילה להגיד לי ש"את משליטה טרור בחדר, אנחנו מאושרות שאנחנו חוזרות הביתה ואת משביתה שמחות!!" זה כבר מעלה לי את הפיוז. צעקתי עליה , ואני כמעט בטוחה שאפילו הנפתי עליה באיום את מברשת השיניים שלי , שהן לא מתחשבות, ושמצידי שישמחו כמה שבא להן, וגם אני שמחה שסוףסוף עפים משם, אבל יש הבדל בין לשמוח לבין לצרוח כמו ילדות אינפנטיליות. דבר הוביל לדבר , ומצאתי את עצמי יושבת בפרגולה מחוץ למגורים, מסננת בעצבים לחברה טובה שלי מהבסיס שאני שונאת את הבנות אצלי בחדר. חלון החדר שלי, אגב, הוא מעל הפרגולה, כך שמי שנמצא בתוך החדר שומע אותי. אף אחת לא באה להתעמת איתי על זה שהן שמעו אותי "מרכלת" עליהן. רק כשבאתי ואמרתי בפורום חדרי כמה ועל מה התעצבנתי, הן התחילו להגיד שאני מגזימה, ומשביתת שמחות, ורעה וככה וככה , וכמה הן מתחשבות לאורך כל השבוע ולא מדליקות את האור בחדר כי אני עדיין ישנה. אם יש משהו שאני שונאת, זה שמעירים אותי. כשהן מעירות אותי באמצע הלילה כי הן לא יכולות לסדר את הדברים שלהן בשקט כשהן יוצאות\חוזרות משמירה, אני לא אומרת להן כלום. חלילה. אבל אם אני רוצה לישון עוד 10 דקות, אני כלבה, ומשביתת שמחות וכל מה שציינתי כבר. שבועיים לפני כן כבר ביקשתי לעבור חדר, כי אני לא מתה על חברותיי לחדר , בלשון המעטה. הן, כשהן שמעו את זה, לקחו את זה מאוד קשה. לפני שיצאנו מהבסיס, אמרתי להן שלא יתפלאו עכשיו למה ביקשתי לעבור חדר. זה ילדותי, ניחא. אבל זה עניין של כבוד באחר, ואם כל השבוע - תסלחו לי על הביטוי - מזבלים את השכל על כבוד האדם וכדומה, אבל בשטח כלום לא קורה - מה זה שווה? שווה לי שהן אומרות משפטי חוכמה בשקל כמו "יש לכבד כל אדם כי הוא אדם!!"? שישמרו את משפטי החוכמה שלהן לעצמן. אבל שיהיה יישום בשטח. אם זה כל כך הציק להן , הן יכלו לבוא ולדבר ולהגיד "תקשיבי , יפריע לך אם נדליק את האור בבוקר?" כי התשובה היא לא, לא מפריע לי. המנגנון העצל והטבעי שלי יודע כשיש אור, לכסות את הראש המשמיכה ופוף - אין אור! אבל לא קרה דבר, וזה התפוצץ בצורה כזאת. זהו.
0Pandemonium0
New member
ברוכה הבאה לצה"ל, "המראה של החברה הישראלית"
שלום לך, חיילת חדשה. כפי שכבר גילית ועוד תגלי בהמשך, המדינה שלך מלאה ביצורים גרועים מהפריקים של עזריאלי. למשל, ישראלים! הם קולניים, רעשנים, פשיסטים ברובם ושמחים לשרת בצבא כל עוד הוא הורג ערבים. הישראלי המצוי הוא גם בור וחסר השכלה, מתגאה בהיותו ישראלי ונוטה לכתוב את שפת הקודש בשגיאות כתיב, או לא לדעת כמה זמן ארכה מלחמת ששת הימים. הישראלי חי בבועה שהיא מרחב המחיה הטבעי שלו. בבועה של כל ישראלי הוא נמצא במרכז וקובע את החוקים. שני חוקים חשובים: א) צריך וחשוב להבין את כל מה שמלמדים בבית הספר כמו כיבוד כל אדם באשר הוא והתחשבות באחר. ב) עם זאת, ערבי טוב הוא כמובן ערבי מת, ורעש לקירה בבוקר. הבועה הישראלית החלה את שנות קיומה העצמאיות בשנות התשעים ובשנים האחרונות חווה התפתחות מדהימה והתנפחות, עד כדי בליעת מדינת ישראל עצמה. ככה שבסופו של דבר, כולנו לכודים בכלוב עם החיות שחושבות שזה ההיפך. חג שמח ויום טוב.
שלום לך, חיילת חדשה. כפי שכבר גילית ועוד תגלי בהמשך, המדינה שלך מלאה ביצורים גרועים מהפריקים של עזריאלי. למשל, ישראלים! הם קולניים, רעשנים, פשיסטים ברובם ושמחים לשרת בצבא כל עוד הוא הורג ערבים. הישראלי המצוי הוא גם בור וחסר השכלה, מתגאה בהיותו ישראלי ונוטה לכתוב את שפת הקודש בשגיאות כתיב, או לא לדעת כמה זמן ארכה מלחמת ששת הימים. הישראלי חי בבועה שהיא מרחב המחיה הטבעי שלו. בבועה של כל ישראלי הוא נמצא במרכז וקובע את החוקים. שני חוקים חשובים: א) צריך וחשוב להבין את כל מה שמלמדים בבית הספר כמו כיבוד כל אדם באשר הוא והתחשבות באחר. ב) עם זאת, ערבי טוב הוא כמובן ערבי מת, ורעש לקירה בבוקר. הבועה הישראלית החלה את שנות קיומה העצמאיות בשנות התשעים ובשנים האחרונות חווה התפתחות מדהימה והתנפחות, עד כדי בליעת מדינת ישראל עצמה. ככה שבסופו של דבר, כולנו לכודים בכלוב עם החיות שחושבות שזה ההיפך. חג שמח ויום טוב.
Neurotic Kira
New member
וכי אני בן אדם נחמד -
אהיה חייבת לערער על מספר דברים שאמרת. לדוגמא - "...למשל, ישראלים! הם קולניים, רעשנים, פשיסטים ברובם ושמחים לשרת בצבא כל עוד הוא הורג ערבים." אולי זה כך במקומות אחרים, אך ממה שלי יצא להיתקל עד כה, ובקורס במיוחד, ההפך הוא דווקא הנכון. יכול להיות שזה קשור לעובדה שאני חיה בבועה התל אביבית [ על אף שאיני תל אביבית ], או העובדה שהקורס שאני נמצאת בו מורכב בעיקר מכוסיות, אבל זה פשוט לא נכון. חלק נכבד ממי שאני משרתת איתו כרגע דווקא לא רצו להתגייס, אך התגייסו מנוכח החובה ותו לא. יכול להיות שמהסיבה הזו אנחנו חיל חינוך . >>;; "ככה שבסופו של דבר, כולנו לכודים בכלוב עם החיות שחושבות שזה ההיפך." משמע - גם אני חיה שלא מסתכלת על עצמה וסתם מתלוננת על הבנות האחרות ? אגב, זה קירא.
אהיה חייבת לערער על מספר דברים שאמרת. לדוגמא - "...למשל, ישראלים! הם קולניים, רעשנים, פשיסטים ברובם ושמחים לשרת בצבא כל עוד הוא הורג ערבים." אולי זה כך במקומות אחרים, אך ממה שלי יצא להיתקל עד כה, ובקורס במיוחד, ההפך הוא דווקא הנכון. יכול להיות שזה קשור לעובדה שאני חיה בבועה התל אביבית [ על אף שאיני תל אביבית ], או העובדה שהקורס שאני נמצאת בו מורכב בעיקר מכוסיות, אבל זה פשוט לא נכון. חלק נכבד ממי שאני משרתת איתו כרגע דווקא לא רצו להתגייס, אך התגייסו מנוכח החובה ותו לא. יכול להיות שמהסיבה הזו אנחנו חיל חינוך . >>;; "ככה שבסופו של דבר, כולנו לכודים בכלוב עם החיות שחושבות שזה ההיפך." משמע - גם אני חיה שלא מסתכלת על עצמה וסתם מתלוננת על הבנות האחרות ? אגב, זה קירא.
Neurotic Kira
New member
קירא זה כינוי, ותו לא.
יאי~ ברוכים השבים לי~
יאי~ ברוכים השבים לי~
0Pandemonium0
New member
than you got lucky
Digi Lista
New member
"דיבורים כמו חול ואין מה לאכול..."
רוב בני האדם מטבעם צבועים,זה ככה כבר כשעוד הצורה האבולוציונית שלנו הייתה קוף וזה בטח לא מחדש או מנחם אותך...,אבל לצערי אני כרגע לא במצב שאני יכולה לייעץ לך בנושא אנשים כי אני בחודשים האחרונים התמודדתי עם יותר מידיי צביעויות וגועל ויקח זמן עד שאצליח להתאושש אז קצת קשה לי לעזור... כבר ביקשת לעבור חדר ולא שזה מבטיח לך יחסים אחרים בחדר אחר(כי אנשים הם עדיין אנשים ושותפויות הם מראש דבר מורכב) אבל זה נראה כמו הדבר הנכון לעשות...צריך גם לבחון מה קורה כשמעירים אותך ואם התגובות באמת חסרות פרופורציות(בתור אחת שקמה מוקדם וגם כשאני כבר ישנה כול זבוב מעיר אותי אני יכולה לראות את הצד של מי שקם מוקדם וכולם מבקשים ממנו לא לנשום כדי שלא יעיר אף אחד
) יחסית למה שעשו,השמחה שלהן באמת קצת אגוסאיסטית ולא בזמן הנכון אבל אולי כמו שאומרים לא לשפוט אדם בשעת כעס ככה ממליצים לא לשפוט בחומרה במצב שמחה קיצוני כמו חזרה הביתה אחרי יותר מידיי זמן בבסיס צבאי...אני באמת לא יודעת,סתם ניסיתי. בכול מקרה את מוזמנת להמשיך לשתף ובכך להשתחרר קצת מהרגשות,אם זה עוזר את יודעת שאנחנו תמיד כאן ותומכים בך
רוב בני האדם מטבעם צבועים,זה ככה כבר כשעוד הצורה האבולוציונית שלנו הייתה קוף וזה בטח לא מחדש או מנחם אותך...,אבל לצערי אני כרגע לא במצב שאני יכולה לייעץ לך בנושא אנשים כי אני בחודשים האחרונים התמודדתי עם יותר מידיי צביעויות וגועל ויקח זמן עד שאצליח להתאושש אז קצת קשה לי לעזור... כבר ביקשת לעבור חדר ולא שזה מבטיח לך יחסים אחרים בחדר אחר(כי אנשים הם עדיין אנשים ושותפויות הם מראש דבר מורכב) אבל זה נראה כמו הדבר הנכון לעשות...צריך גם לבחון מה קורה כשמעירים אותך ואם התגובות באמת חסרות פרופורציות(בתור אחת שקמה מוקדם וגם כשאני כבר ישנה כול זבוב מעיר אותי אני יכולה לראות את הצד של מי שקם מוקדם וכולם מבקשים ממנו לא לנשום כדי שלא יעיר אף אחד
מצטערת לשמוע!../images/Emo24.gif
כמו שכבר כתבו כאן לפניי, לבני אדם יש נטייה להיות צבועים ומעצבנים. בדרך כלל כשסוגרים ביחד כמה אנשים שונים זה מזה רוב הסיכויים שהם לא יסתדרו ושיהיו מריבות. (הרי בדיוק על הרעיון הזה בנוי הפורמט של "האח הגדול" שכלכך מצליח כבר שנים) אני יודעת שאני לא מעודדת אותך הרבה, אבל זה קורה כל הזמן ובכל מקום....את לא לבד.וגם זה ייגמר בסוף, בין אם תעברי חדר ובין אם הרוחות יירגעו באיזשהו שלב. תהיי חזקה.
כמו שכבר כתבו כאן לפניי, לבני אדם יש נטייה להיות צבועים ומעצבנים. בדרך כלל כשסוגרים ביחד כמה אנשים שונים זה מזה רוב הסיכויים שהם לא יסתדרו ושיהיו מריבות. (הרי בדיוק על הרעיון הזה בנוי הפורמט של "האח הגדול" שכלכך מצליח כבר שנים) אני יודעת שאני לא מעודדת אותך הרבה, אבל זה קורה כל הזמן ובכל מקום....את לא לבד.וגם זה ייגמר בסוף, בין אם תעברי חדר ובין אם הרוחות יירגעו באיזשהו שלב. תהיי חזקה.
StellarWind
New member
אני נטול חפירות בעליל.
אבל חג שמח לכולם.
אבל חג שמח לכולם.
Digi Lista
New member
חג שמח ומלא כיף../images/Emo13.gif../images/Emo152.gif
החג רק התחיל ומוזר לי אחרי ארבע שנים של פעילות בסוכות בגלל כול הקייטנות שחויבתי להיות בהן כחלק מרצף העבודה בחינוך המיוחד פתאום להיות בחופש וחופש גורם שוב ליותר מידיי דברים לצוף וגם ככה אני לא מצליחה להתנתק מהם,בעיקר כשהעבודה החדשה לא מספיק ממלאת את החסר(היא נשמעה טוב בהתחלה אבל בגלל שהכול נסגר בדקה ה99 לא היה לי זמן אמיתי לבחון ועכשיו אחרי חודש ברור לי שזה לא סיפור אהבה אלא פשוט עבודה נטו ואני לא יכולה בלי שכול החושים שלי מתחברים לעשייה,אם כי זה בכול זאת חודש ראשון וידוע שרק אחרי סוכות ממש מתחילים ללמוד רגיל במערכת החינוך אז אולי זה ישתפר...) ואני ממשיכה במקביל לחפש עבודה אחרת גם אם ישלמו לי פחות... לא שזה באמת יהיה חופש כי כבר מחר מתחיל האקשן-פגישה עם רכזת פר"ח אחרי שלשמחתי קיבלתי בדיוק את הילדה שרציתי(זאת עם ההליכון שגרה בדיור מוגן ולקחתי אותה לישון אצלי כבר פעמיים)-הילדה טחנה לרכזת שהיא רוצה אותי ועוד לפני שהרכזת דיברה איתי פעם ראשונה היא כבר שמעה עליי ונשאר לה רק לסגור את הפרטים (ואני מקווה שזה שלוקח זמן מבחינת ביוקרטיה עם המחיקה מהשטרה לא יהרוס הכול,אירוני שחולת נפש ממשיכה לתפקד ואני על משהו שלא עשיתי צריכה לדאוג),בכול מקרה הרכזת מחוייבת להיפגש איתי אחת לחודש ומחר אני נוסעת למפגש ראשון ולהעברת הטפסים ההכרחיים,זה יקח לי חצי יום כי מדובר בלפחות שני אוטובוסים לכול כיוון ואבא שלי לא יתן לי את האוטו למרות שזה בסך הכול בתוך חיפה...אני חייבת שזה יסתדר גם מבחינת הלימודים,אומנם אני לומדת רק יומיים בשבוע (עד יום חמישי הייתי בעיה עם קורסים שלא נפתחו,אפילו החלפתי קורס וגם השני לא נפתח,בניסיון השלישי זה הצליח...) וקורס אחד בטח יהיה רק כדי לסמן וי כי את החומר אני יודעת("תקשורת המונים") אבל לילדה יש גם פעילויות אחרי הצהריים וזה משאיר לנו רק את חמישי וזה לא מספיק כי לפר"ח צריך כנראה יומיים,אני אראה מה ואיך אני פותרת את העניין(יש לי רעיונות,נשאר לבדוק אם הם אפשריים),עד שסוף סוף קיבלתי משהו שרציתי לפחות שנה... רביעי אחרי הצהריים אני מרימה את פעילות סוכות של הקבוצה החדשה של 'בית הגלגלים'-המטרה היא לגייס חניכים ומדריכים ובגלל שהרבה דברים השתבשו מסיבות טכניות(המפעיל החיצוני גילה שלא מסתדר לו באותו יום אחרי שסגרנו איתו,מפעילה אחרת טסה לחו"ל,חלק מהמדריכים לא יוכלו להגיע...) יצא שאירגנתי לא מעט לבד כדי שהכול באמת יהיה בסדר ולא רק נסמוך על המזל...בחמישי יש טיול של הקבוצה הישנה לכבוד סוכות,נוסעים לסחנ'ה,אני אמורה להצטרף אבל תלוי במצב רוח. חשבתי אולי ביום שלישי לקפוץ לבית ספר הקודם כדי לפגוש את הילדים(הם בקייטנה כמו כול חג) שאני באמת מתגעגעת אליהם וגם לחלק מהצוות,לצערי נראה לי שזה לא חכם בגלל עניין התביעה(לא רוצה להיתקל בחולת נפש והאנשים הצבועים) וזה שאני עלולה להיות מוצפת רגשית,מצד שני יכול להיות שצריך לבוא ולסגור מעגל(או לחכות עד אחרי התביעה ואז לבוא שזה בכלל יהיה נפלא כשאנצח)...נראה. אני גם צריכה לנסוע לתל אביב בשביל העורך דין (ואז לנצרת),אעדכן כי אולי ניפגש באייקון(נראה לפי הזמנים)... הייתי השבוע אצל חברה שלי שהפכה לאימא,היא הייתה מדריכה בקבוצה הישנה בבית הגלגלים ואז לא היינו חברות אבל ברגע שהיא עזבה נעשינו חברות טובות,רק אני הוזמנתי אליה כבר לבית חולים,היה מוזר לקלוט איך תוך שנתיים כול כך הרבה דברים יכולים לקרות... והדבר האחרון-אולי שמעתם על מעון נווה אדיר,מדובר במקום בו גרים מבוגרים עם פיגור והשכנים לא עושים להם חיים קלים,כול הנושא הזה ונושאים דומים מזעזעים אותי ואשמח אם כול אחד יחתום על העצומה לחיזוק מאבקם ויפיץ לכול מי שאפשר,כמובן שאני לא מכריחה אף אחד אבל זה מעשה חשוב וטוב... http://www.atzuma.co.il/petition/akimisrael/1/ שיהיה המשך חג שמח
החג רק התחיל ומוזר לי אחרי ארבע שנים של פעילות בסוכות בגלל כול הקייטנות שחויבתי להיות בהן כחלק מרצף העבודה בחינוך המיוחד פתאום להיות בחופש וחופש גורם שוב ליותר מידיי דברים לצוף וגם ככה אני לא מצליחה להתנתק מהם,בעיקר כשהעבודה החדשה לא מספיק ממלאת את החסר(היא נשמעה טוב בהתחלה אבל בגלל שהכול נסגר בדקה ה99 לא היה לי זמן אמיתי לבחון ועכשיו אחרי חודש ברור לי שזה לא סיפור אהבה אלא פשוט עבודה נטו ואני לא יכולה בלי שכול החושים שלי מתחברים לעשייה,אם כי זה בכול זאת חודש ראשון וידוע שרק אחרי סוכות ממש מתחילים ללמוד רגיל במערכת החינוך אז אולי זה ישתפר...) ואני ממשיכה במקביל לחפש עבודה אחרת גם אם ישלמו לי פחות... לא שזה באמת יהיה חופש כי כבר מחר מתחיל האקשן-פגישה עם רכזת פר"ח אחרי שלשמחתי קיבלתי בדיוק את הילדה שרציתי(זאת עם ההליכון שגרה בדיור מוגן ולקחתי אותה לישון אצלי כבר פעמיים)-הילדה טחנה לרכזת שהיא רוצה אותי ועוד לפני שהרכזת דיברה איתי פעם ראשונה היא כבר שמעה עליי ונשאר לה רק לסגור את הפרטים (ואני מקווה שזה שלוקח זמן מבחינת ביוקרטיה עם המחיקה מהשטרה לא יהרוס הכול,אירוני שחולת נפש ממשיכה לתפקד ואני על משהו שלא עשיתי צריכה לדאוג),בכול מקרה הרכזת מחוייבת להיפגש איתי אחת לחודש ומחר אני נוסעת למפגש ראשון ולהעברת הטפסים ההכרחיים,זה יקח לי חצי יום כי מדובר בלפחות שני אוטובוסים לכול כיוון ואבא שלי לא יתן לי את האוטו למרות שזה בסך הכול בתוך חיפה...אני חייבת שזה יסתדר גם מבחינת הלימודים,אומנם אני לומדת רק יומיים בשבוע (עד יום חמישי הייתי בעיה עם קורסים שלא נפתחו,אפילו החלפתי קורס וגם השני לא נפתח,בניסיון השלישי זה הצליח...) וקורס אחד בטח יהיה רק כדי לסמן וי כי את החומר אני יודעת("תקשורת המונים") אבל לילדה יש גם פעילויות אחרי הצהריים וזה משאיר לנו רק את חמישי וזה לא מספיק כי לפר"ח צריך כנראה יומיים,אני אראה מה ואיך אני פותרת את העניין(יש לי רעיונות,נשאר לבדוק אם הם אפשריים),עד שסוף סוף קיבלתי משהו שרציתי לפחות שנה... רביעי אחרי הצהריים אני מרימה את פעילות סוכות של הקבוצה החדשה של 'בית הגלגלים'-המטרה היא לגייס חניכים ומדריכים ובגלל שהרבה דברים השתבשו מסיבות טכניות(המפעיל החיצוני גילה שלא מסתדר לו באותו יום אחרי שסגרנו איתו,מפעילה אחרת טסה לחו"ל,חלק מהמדריכים לא יוכלו להגיע...) יצא שאירגנתי לא מעט לבד כדי שהכול באמת יהיה בסדר ולא רק נסמוך על המזל...בחמישי יש טיול של הקבוצה הישנה לכבוד סוכות,נוסעים לסחנ'ה,אני אמורה להצטרף אבל תלוי במצב רוח. חשבתי אולי ביום שלישי לקפוץ לבית ספר הקודם כדי לפגוש את הילדים(הם בקייטנה כמו כול חג) שאני באמת מתגעגעת אליהם וגם לחלק מהצוות,לצערי נראה לי שזה לא חכם בגלל עניין התביעה(לא רוצה להיתקל בחולת נפש והאנשים הצבועים) וזה שאני עלולה להיות מוצפת רגשית,מצד שני יכול להיות שצריך לבוא ולסגור מעגל(או לחכות עד אחרי התביעה ואז לבוא שזה בכלל יהיה נפלא כשאנצח)...נראה. אני גם צריכה לנסוע לתל אביב בשביל העורך דין (ואז לנצרת),אעדכן כי אולי ניפגש באייקון(נראה לפי הזמנים)... הייתי השבוע אצל חברה שלי שהפכה לאימא,היא הייתה מדריכה בקבוצה הישנה בבית הגלגלים ואז לא היינו חברות אבל ברגע שהיא עזבה נעשינו חברות טובות,רק אני הוזמנתי אליה כבר לבית חולים,היה מוזר לקלוט איך תוך שנתיים כול כך הרבה דברים יכולים לקרות... והדבר האחרון-אולי שמעתם על מעון נווה אדיר,מדובר במקום בו גרים מבוגרים עם פיגור והשכנים לא עושים להם חיים קלים,כול הנושא הזה ונושאים דומים מזעזעים אותי ואשמח אם כול אחד יחתום על העצומה לחיזוק מאבקם ויפיץ לכול מי שאפשר,כמובן שאני לא מכריחה אף אחד אבל זה מעשה חשוב וטוב... http://www.atzuma.co.il/petition/akimisrael/1/ שיהיה המשך חג שמח
Digi Lista
New member
מעולה שחתמת,הלוואי וזה יעזור../images/Emo13.gif
אבל לצערי הפעם זה המעון הזה ובפעם הבאה מקום אחר,זה רק צעד אחד בדרך לשינוי משהו בחברה...
אבל לצערי הפעם זה המעון הזה ובפעם הבאה מקום אחר,זה רק צעד אחד בדרך לשינוי משהו בחברה...
Digi Lista
New member
הפרופורציות שקיבלתי בחג.
אני חייבת לשתף אתכם בחוויה שעברתי שמאוד ריגשה אותי. אולי אתם זוכרים שלפני בערך חצי שנה סיפרתי שהייתה שבת של בית הגלגלים והייתה הצפה בסניף ורק ילד עזר לי לנקות במשך הרבה זמן תוך שהוא מספר לי שהוא רגיל כי אימא שלו עבדה בניקיון והוא היה עוזר לה...בקיצור אתמול היה טיול של הקבוצה(הישנה.ברביעי הייתה פעילות של החדשה וזה עבד מעולה כשהכול על הגב שלי) ואחריו הילד בא אליי הביתה... אחרי שירדנו מההסעה החלטנו ללכת ליס פלאנט ולראות סרט עוד לפני שהגענו אליי, הילד היה נלהב כי מסתבר שבכול 12 שנות חייו הוא הלך רק 5 פעמים לקולנוע כשאחת הפעמים היה במחנה הקבוצתי של 2008, בחרנו ללכת לסרט "גשם של פלאפל" שזה סרט בתלת מימד ומדובר בבחירה מצוינת (סרט אדיר!) ,הוא היה בענניים וגם ביקש לשמור למזכרת את הכרטיסים של הסרט וגם שאצלם את שנינו עם משקפי התלת מימד, הוא התרגש כי בחיים הוא לא היה בסרט תלת מימדי ארוך ועם כול מה שכוללת החוויה בקולנוע (ממתקים,אולם...), אחר כך אכלנו פיצה בקניון וגם כאן עצם המעמד הלהיב אותו. השלב הבא היה להגיע לתחנה המרכזית ומשם לקחת אוטובוס הביתה,האמת שהיה אמור להיות לנו טרמפ אבל לא היה וכנראה זה יצא לטובה כי הרווחנו עוד חוויה-חיכינו קרוב ל40 דקות בתחנה,עקבנו אחרי האוטובוסים שעוברים,הוא שיתף אותי שהוא לא היה בתחנה מרכזית שנמצאת ככה בחוץ ולא בתוך מבנה שמזכיר קניון, גם כשעלינו לאוטובוס הוא התרגש כי הוא לא יצא אף פעם באוטובוס רגיל מחוץ לחיפה ושאל אם אני מבוגרת מספיק כדי לקחת אחריות על הנסיעה לבד באוטובוס...,גם כאן הוא ביקש לשמור את הכרטיס של הנסיעה והתנצל שהוא לא הביא את הכרטיסייה שלו (כאילו שהייתי נותנת לו להשתמש בה אם הוא היה מביא). אחר כך הגענו הלכנו גם ברגל קצת עד הבית שלי וזו הייתה הזדמנות נהדרת להכיר לו את האיזור ולהמשיך לדבר ולהתקרב. את המשפחה שלי לא פגשנו עד היום בבוקר אבל המפגש היה מדהים-הראנו בהתרגשות (כבר בבוקר של הטיול כשהוא מסר לי את המתנה בקושי החזקתי את עצמי מרוב התרגשות) את המתנה שהוא ואמא שלו הביאו לנו וארגנו מיקומים בבית לכול חפץ מהמתנה (הוא בעיקר הדגיש שזו עבודת יד של אמא שלו ושהוא עזר לה) ...,הוא שיחק עם אחי שבגילו ועם שני חברים נוספים שבאו לאחי,הם לימדו אותו לשחק בפלייסטיישן ועוד כמה דברים שאין לי מושג איך קוראים להם...אחי והחברים שלו קיבלו גם את השיעורים שלהם לדעתי ואולי זה יוציא אותם קצת מהבועה של תרבות השפע...,יצאנו לטיול באיזור במשך שעתיים יחד עם הכלבה שלי-השתוללנו ונהנינו ובסוף אחי ואני נתנו לו לבחור משחקי קופסא שאצלנו סתם מונחים על המדף,הוא כול הזמן דאג שגם אחיו ירוויח משהו (שאל אם אפשר להתארח ביחד עם אחיו) וגם אמר כול הזמן שהוא לא רוצה להיות חזיר ולא משנה שהוא היה כול כך צנוע במה שבחר שהוא אפילו לא היה קרוב להתנהג בחזירות! לא מזמן החזרנו אותו הביתה,הוא מצידו ביקש להישאר אפילו עוד לילה לישון ולמרות שזאת לא בעיה חשבתי שצריך לתת לו לחזור הביתה ולהזמין פעם נוספת כדי לא להמאיס את החוויה. היה מדהים ואני חייבת לשתף כי ההתרגשות לא עוזבת אותי!
אני חייבת לשתף אתכם בחוויה שעברתי שמאוד ריגשה אותי. אולי אתם זוכרים שלפני בערך חצי שנה סיפרתי שהייתה שבת של בית הגלגלים והייתה הצפה בסניף ורק ילד עזר לי לנקות במשך הרבה זמן תוך שהוא מספר לי שהוא רגיל כי אימא שלו עבדה בניקיון והוא היה עוזר לה...בקיצור אתמול היה טיול של הקבוצה(הישנה.ברביעי הייתה פעילות של החדשה וזה עבד מעולה כשהכול על הגב שלי) ואחריו הילד בא אליי הביתה... אחרי שירדנו מההסעה החלטנו ללכת ליס פלאנט ולראות סרט עוד לפני שהגענו אליי, הילד היה נלהב כי מסתבר שבכול 12 שנות חייו הוא הלך רק 5 פעמים לקולנוע כשאחת הפעמים היה במחנה הקבוצתי של 2008, בחרנו ללכת לסרט "גשם של פלאפל" שזה סרט בתלת מימד ומדובר בבחירה מצוינת (סרט אדיר!) ,הוא היה בענניים וגם ביקש לשמור למזכרת את הכרטיסים של הסרט וגם שאצלם את שנינו עם משקפי התלת מימד, הוא התרגש כי בחיים הוא לא היה בסרט תלת מימדי ארוך ועם כול מה שכוללת החוויה בקולנוע (ממתקים,אולם...), אחר כך אכלנו פיצה בקניון וגם כאן עצם המעמד הלהיב אותו. השלב הבא היה להגיע לתחנה המרכזית ומשם לקחת אוטובוס הביתה,האמת שהיה אמור להיות לנו טרמפ אבל לא היה וכנראה זה יצא לטובה כי הרווחנו עוד חוויה-חיכינו קרוב ל40 דקות בתחנה,עקבנו אחרי האוטובוסים שעוברים,הוא שיתף אותי שהוא לא היה בתחנה מרכזית שנמצאת ככה בחוץ ולא בתוך מבנה שמזכיר קניון, גם כשעלינו לאוטובוס הוא התרגש כי הוא לא יצא אף פעם באוטובוס רגיל מחוץ לחיפה ושאל אם אני מבוגרת מספיק כדי לקחת אחריות על הנסיעה לבד באוטובוס...,גם כאן הוא ביקש לשמור את הכרטיס של הנסיעה והתנצל שהוא לא הביא את הכרטיסייה שלו (כאילו שהייתי נותנת לו להשתמש בה אם הוא היה מביא). אחר כך הגענו הלכנו גם ברגל קצת עד הבית שלי וזו הייתה הזדמנות נהדרת להכיר לו את האיזור ולהמשיך לדבר ולהתקרב. את המשפחה שלי לא פגשנו עד היום בבוקר אבל המפגש היה מדהים-הראנו בהתרגשות (כבר בבוקר של הטיול כשהוא מסר לי את המתנה בקושי החזקתי את עצמי מרוב התרגשות) את המתנה שהוא ואמא שלו הביאו לנו וארגנו מיקומים בבית לכול חפץ מהמתנה (הוא בעיקר הדגיש שזו עבודת יד של אמא שלו ושהוא עזר לה) ...,הוא שיחק עם אחי שבגילו ועם שני חברים נוספים שבאו לאחי,הם לימדו אותו לשחק בפלייסטיישן ועוד כמה דברים שאין לי מושג איך קוראים להם...אחי והחברים שלו קיבלו גם את השיעורים שלהם לדעתי ואולי זה יוציא אותם קצת מהבועה של תרבות השפע...,יצאנו לטיול באיזור במשך שעתיים יחד עם הכלבה שלי-השתוללנו ונהנינו ובסוף אחי ואני נתנו לו לבחור משחקי קופסא שאצלנו סתם מונחים על המדף,הוא כול הזמן דאג שגם אחיו ירוויח משהו (שאל אם אפשר להתארח ביחד עם אחיו) וגם אמר כול הזמן שהוא לא רוצה להיות חזיר ולא משנה שהוא היה כול כך צנוע במה שבחר שהוא אפילו לא היה קרוב להתנהג בחזירות! לא מזמן החזרנו אותו הביתה,הוא מצידו ביקש להישאר אפילו עוד לילה לישון ולמרות שזאת לא בעיה חשבתי שצריך לתת לו לחזור הביתה ולהזמין פעם נוספת כדי לא להמאיס את החוויה. היה מדהים ואני חייבת לשתף כי ההתרגשות לא עוזבת אותי!
Digi Lista
New member
אמן../images/Emo9.gif
מה חדש אצלך?....חיכיתי להמשך אחרי שאמרת כאן שיש לך הרבה מה לספר... איך הולך עם העינוי הזה שנקרא פסיכומטרי?...
מה חדש אצלך?....חיכיתי להמשך אחרי שאמרת כאן שיש לך הרבה מה לספר... איך הולך עם העינוי הזה שנקרא פסיכומטרי?...
פסיכומטרי...זה פסיכומטרי...
אני חושב שאני עדיין בשוק תרבות מזה...אני צריך להתרגל ללמוד הרבה... וכל היום... מה שכן אבל היום מצאתי מלא ספרים ישנים בעברית בבית (או יותר נכון פשוט לקחתי את אלה שנראים לי מעניינים מהמדף עם הרבה הספרים שלנו) כדיי להעשיר את השפה העברית וכדיי שהאוצר מילים העברי יהיה לי יותר קל... ואני חושב שאני אעשה כזה ביום שעה קריאה בעברית ושעה קריאה באנגלית (שזה תמיד כיף) אז ככה שזה יהיה דיי נחמד... כמובן שזה הכל בגדר תכנון לבנתיים... יאללה זזתי להתחיל יום של לימודים>_>...
אני חושב שאני עדיין בשוק תרבות מזה...אני צריך להתרגל ללמוד הרבה... וכל היום... מה שכן אבל היום מצאתי מלא ספרים ישנים בעברית בבית (או יותר נכון פשוט לקחתי את אלה שנראים לי מעניינים מהמדף עם הרבה הספרים שלנו) כדיי להעשיר את השפה העברית וכדיי שהאוצר מילים העברי יהיה לי יותר קל... ואני חושב שאני אעשה כזה ביום שעה קריאה בעברית ושעה קריאה באנגלית (שזה תמיד כיף) אז ככה שזה יהיה דיי נחמד... כמובן שזה הכל בגדר תכנון לבנתיים... יאללה זזתי להתחיל יום של לימודים>_>...
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.