חג סוכות שמח
ואם כבר-שאלה על אירוחים

חג סוכות שמח
ואם כבר-שאלה על אירוחים

כאשר אתם מארחים או מתארחים אצל החמים- האם זה תמיד כולל ארוחה או לא?
מי בד"כ מארח- אתם או החמים? מי יוזם את זה? באיזו תדירות?
 
כולל ארוחה, כמעט תמיד

אנחנו מתארחים (לדירה הנוכחית, שאנחנו גרים בה שנה, החמים באו פעם אחת, ההורים שלי הגיעו אפס. לדירה הקודמת, שגרנו בה שנתיים, אף אחד מהם לא הגיע מעולם, אבל האחים שלי כן הגיעו פעם אחת).
מי יוזם את זה? אפשר לומר שאנחנו. ברוב סופי השבוע אנחנו הולכים או להורים של בעלי או להורים שלי, כדי לשמח אותם. אנחנו משתדלים להגיע להורים שלי לפחות פעם בשלושה שבועות. להורים שלו אנחנו לרוב מגיעים בשני השבועות הנותרים, אם כי לאחרונה מדי פעם אנחנו נשארים בבית בסוף השבוע. למשל בקיץ היינו אצל כל אחד מהם במשך מספר ימים רצופים, וזה היה קצת מינון יתר עבורנו, אז בסוף השבוע הראשון ללימודים נשארנו בבית ולא הלכנו לאף אחד.
פעם היינו ישנים אצל שני הצדדים בכל ביקור אצלם, אבל בזמן האחרון אנחנו ישנים פחות אצל החמים (שגרים הרבה יותר קרוב אלינו מאשר ההורים שלי, ולכן אנחנו לא חייבים לישון אצלם כשאנחנו מבקרים, בניגוד לביקורים אצל ההורים שלי). אגב, אם יש מפגש משפחתי אצל אחד האחים שלי, נניח, ואנחנו פוגשים בו את ההורים שלי, זה "נחשב" לביקור מבחינתי ומבטל את הצורך בביקור התלת-שבועי שלנו.
 
לא בגלל המרחק. ההורים של בעלי

גרים במרחק של כחצי שעה-ארבעים דקות מאיתנו, ואין להם בעייה לנסוע את המרחק הזה.
בגדול נראה לי שזה יותר נוח לשני הצדדים - וגם לא תמיד רק אנחנו באים, אלא מי מהילדים שלהם שיכול (אבל לרוב רק אנחנו יכולים. אחותו גרה בחו"ל כרגע, וממש ממש כרגע גם אח שלו בטיול בחו"ל). הפעם האחת שהם באו הייתה, לדעתי, הפעם האחת שבעלי הזמין אותם... זה לא שאנחנו מזמינים והם לא באים - אנחנו גם לא מזמינים. אנחנו באים אליהם בלי הזמנה (כלומר, לפעמים יש הזמנה ולפעמים לא - ההנחה היא שכשאנחנו יכולים, אנחנו באים), אבל כן עם הודעה מראש (ואם לא נוח להם, אנחנו לא באים, כמובן). כשאנחנו באים לפעמים אמא שלו מבשלת, לפעמים יוצאים למסעדה.

לגבי ההורים שלי - זה כן בגלל המרחק.
 
למה ריחוק?

כמעט כל סוף שבוע אנחנו אצל זוג סבים, ולרוב נשארים לישון. אצל הרחוקים יותר רק פעם בשלושה שבועות, כי הם רחוקים - אבל כשלא, משוחחים בסקייפ. מבין הילדים של שני הצדדים - אנחנו מתראים איתם הכי הרבה (לא כולל שיחות סקייפ).
 
כשהייתי ילדה היו לי סבא וסבתא מעט רחוקים וזוג אחד קרוב

אל אילו שגרו מעט רחוק היינו מגיעים פעם בחודש...אי אפשר בכלל להשוות את עצמת היחסים בינם לבין הסבא וסבתא שגרו קרוב אלינו

למדתי מזה לקח גדול מאוד בתור הורה והורי והורי בעלי זכו לראות אותנו עם הילדים (כשהיו קטנים) כל שבוע לפחות פעם אחת ( שישי או שבת בהתאמה )ולפעמים גם באמצע השבוע עוד פעם אחת.
אז כן, לא תמיד זה היה קל אבל בהחלט עמדנו בזה וכל הצדדים יצאו ממש מורווחים
 
לא מבינה מה את מנסה להגיד.

הילדות שלי קשורות מאוד לשני הצדדים, והיו קשורות אפילו כשגרנו בחו"ל במשך כ-6 שנים - אני מניחה שלעובדה שכל ביקור שלנו כמעט כולל לינה יש חלק בלתי מבוטל בכך, כי הן לא סתם מבקרות - הן חיות איתם. אצל החמים שלי בכלל גרנו בחצי השנה הראשונה לחזרתנו לארץ... המינון כרגע מתאים לכל הצדדים - גם אם לך זה לא נראה, משום מה.
 
את לא צריכה לכעוס

אם מתאים לכם לראות ההורים פעם בשלושה שבועות זה בסדר.

היום אחרי שאבא של בעלי נפטר אני כל כך שמחה שהקפדנו לראות אותו הרבה כי כשאין יותר זה חסר.

אבל את באמת לא צריכה לכעוס אלא אם כן זה משהו פנימה שנגעתי בו, כל משפחה והדינמקה שלה
 
מאז שחמי נפטר - לפני כשלוש שנים כבר - חמותי לא מזמינה.
אף פעם. לשום אירוע, משום סיבה, לשום חג, שום כלום.
אלינו היא מוזמנת כמה פעמים בשנה, תמיד עם ארוחה (חגים, ימי הולדת).
מעבר לזה אין ממש התארחויות. הילדים כמעט קבוע פעם בשבוע אצלה לכמה שעות אחה"צ (בד"כ ביום שבת, זה היום הפנוי היחיד שלהם..) ותכלס זה בדיוק מה שהיא רוצה. הם שם על הספה, עם הטאבלטים שלהם, לפעמים קצת משוחחים, היא "מאכילה" אותם (זה בעייתי כמו שזה נשמע, אבל לא רלוונטי לשרשור הזה) והם הולכים הביתה. היא מרוצה, הם מרוצים - ובזה זה נגמר.
 

עדיקים

Active member
האירוחים שלנו


אצלנו זה קצת מורכב. ההורים שלו גרים ממש קרוב אלינו.
אם נפגשים כל המשפחה אז זה בדרך כלל בבית של אחד מאיתנו כי בשנים האחרונות התעייפו ואין להם כח להפיק ארוחה. אם בכל זאת אצלהם אז כל אחד מביא משהו ואנחנו מארגנים הכל לפני ואחרי.
כשאנחנו מכינים ארוחה בשבת או בשישי שאנחנו פנויים אנחנו יכולים להתקשר בספונטניות ולהזמין אותם להצטרף.
אם הם מבשלים תבשילים מיוחדים מסורתיים הם מכינים כמות גדולה יותר ואז הם מזמינים אותנו לבוא לאכול איתם לא בהפקות של כל המשפחה יחד.
 
למעלה