אלוהים איזה כאב
יש לנו תמונות נהדרות מחג השבועות האחרון של ירדן. גם בשנים קודמות זה היה חג מיוחד איתה, הכאב הוא בלתי נסבל. חשבנו לברוח לקמפינג בחג, ובסוף לא רציתי לוותר על ארוחת החג החגיגית אצל אמא שלי. בשנה האחרונה של ירדן חגגנו את החג הזה ביום החג, וחשבתי שאם היום נחגוג בערב, יהיה לי קל יותר. התחלתי לכתוב את ההודעה הזאת בבוקר, קרסתי, ורק עכשיו אני ממשיכה אותה. היה לי יום קשה קשה קשה, הגעגועים פשוט בלתי נסבלים. הייתי אמורה להכיןאוכל מיוחד וליסוע להורים שלי. ובסוף נכנסתי למיטה ולא עשיתי כלום. מזל שהאחיות שלי חיפו עלי והכינו מטעמים. חזרנו הביתה והבנתי שאין מצב שאני שורדת את הסופ"ש הקרוב בבית. לפני חצי שעה מצאתי צימר פנוי והזמנתי אותו. אז מחר אנחנו בכפר ורדים עד שבת, מקווה שהאויר הצפוני יאפשר לי לנשום קצת
הנה תמונות מהחג לפני שנתיים. רציתי לצרף אותן בבוקר, אבל אחרי שראיתי אותן רציתי רק להעלם.