חג שבועות שמח
- פותח הנושא rolan
- פורסם בתאריך
יונה לבנה 1
New member
חג שמח לכולם
יערית האמת שאני מקפוצצת
תעשו חיים תהנו ותכייפו,וחיזרו בשלום. לכולם המון שמחה ואושר בחג
יערית האמת שאני מקפוצצת
יונה לבנה 1
New member
../images/Emo24.gif../images/Emo23.gif../images/Emo25.gif../images/Emo45.gif
בוקר טוב - סיפור לחג ../images/Emo172.gif
זה קרה בחג השבועות שנה שעברה... מאז הורדתי את השיריון לתת לפצעים להירפא . רכבת עוד בצעירותי אהבתי רכבות, אותה רכבת שעושה רעש רגע לפני הגעתה להצטלבות....מודיעה "אני כאן עוברת".... בדרך לסבתא תמיד עצרתי ליד המסילה וייחלתי לאותה רכבת שתעבור במהירות ותבדר את תלתליי בשובל דהירתה קדימה. משהו בתנועה שלה , בכיוון הדהירה, עורר בי את הרצון לרוץ בעקבותיה. רצתי מעט...אך עצרתי, ידעתי שלא אצליח להשיגה.... אולי כשאגדל ורגליי יהיו ארוכות יותר, ריאותיי מפותחות יותר...אולי אז אשיגה....גדלתי וזה לא קרה. כשבגרתי, אהבתי את העצירה לפני המסילה, המחסום יורד אט אט....טוווווווו....הרכבת חולפת... ואני ממשיכה. הוא כנראה חש ואולי גם ידע, על אהבתה לרכבות, למסילות, ויותר מכל לתחנות.... תחנות אבן ישנות ... באותו בוקר שבת – חג השבועות, בחר לטייל איתה על המסילה, מסילה ישנה שירדה מדמשק אל תוך העמק הירוק שזור פרחי הבר, לקח אותה לאורכה..... כל כך ריגש מבלי שידע, ואולי כן ידע, לא אמר..... גם היא שתקה...לא חילקה .... הברק בעיניה אמר הכל. שזרה פרחים לשערה , דיברה עם תרנגולות הודו כשהיא צועקת והם עונים בגירגור מצחיק... כן זה היה מצחיק !!! הנאה צרופה!!!!! לרגע חשה תחושת החמצה....שיתפה , סיפרה והוא ברוך ליטף את ירכה, כמי שאומר "לא נורא יקירה, תוכלי לחוות חוויה חדשה". מאז ומעולם חלמתי על מפגש אוהבים ברציף תחנת הרכבת. בסרטים שחור/לבן שהקרינו בקולנוע "חמישה" בעיר הולדתי, תמיד הזלתי דמעה כשהם נפגשו על הרציף וממש בכיתי בבכי מר כשהם נפרדו, על הרציף... עוד אז אמרתי, בליבי, שארצה פעם להיות שם על הרציף, לחכות לאהוב , או לרדת מהרכבת כשאהובי מחכה ברציף.... אך זה לא קרה, גם לא עבר שוב במחשבה, או בפנטזיה..... נדחק לפינה אפלה. היום זה קרה.....קמתי עם זה הבוקר עם אותה פנטזיה של פגישה .... פגישה אחרי נסיעה ברכבת ארוכה..... בוקר, השעה 8 , מזג אוויר אביבי, שמש בוקר מלטפת.... התנועה במדרגות הנעות של תחנת הרכבת בעיצומה, עולים יורדים, חיילים ועוד הרבה אנשים מעניינים מתרוצצים בין הרציפים... ריח לחמניות טריות עולה באפי.... יורדת בניחותא במדרגות הנעות לכיוון הרציף, רכבת הבוקר שיוצאת לחיפה..... התנועה מסביב ערה, הכרוז מכריז הודעות שונות ומשונות, רכבות נכנסות ויוצאות ואני כאפופה בענן של שקט מתנהלת לי באיטיות לרציף המתאים...הקולות ברקע כאילו ואינם, לא נוגעים בי...הראש עובד ומצייר ציורים באלפי צבעים..... לבושה בחליפה פשתן קלילה, חולצה תכולה בצבע העיניים, סנדלים ותיק צד קטן מקש, מתיישבת לי בפינה היותר רחוקה של הרציף... רוצה להיות עם עצמי, עם ההרגשה, רוצה לחוות את אותה חוויה בשלמות, בערגה. יודעת שבקצה השני, ברציף , הוא יחכה ...כפי שקבענו..... באותה תחנה ישנה, בנקודה רחוקה. הכרוז מכריז, "הרכבת נכנסת לרציף ותעזוב ב...." והנה מופיע לו הקטר ואחריו אותם קרונות, לא אותה רכבת מהמסילה שליד בית סבתא, רכבת מודרנית ארוכה , צבעונית .... אם אני לא טועה, נושאת את אותו סמל מהתקופה של הרכבת הישנה. הדלתות נפתחות ומתוכה יוצאים אנשים מכל המינים: גבוהים, נמוכים , שמנים, רזים, ממהרים, מהורהרים... מצליחה לקלוט את אותם פנים, אותה הבעה, מנסה להבין מה הביא כל אחד מהם לנסוע ברכבת... האם מאותה סיבה.... האם לעבור חוויה .... או סתם ככלי תחבורה...? וכך עם השאלה מפלסת דרכי בין המושבים, מחפשת מושב ליד חלון, בכיוון הנסיעה. מתיישבת, מסקלת את רגליי הארוכות והחטובות, הלב מתחיל לפעום בחוזקה, סומק קל עולה בלחיי.....ואווו...... רק המחשבה....מטריפה, מחכה בהתרגשות יתרה שהרכבת תחל בנסיעתה.... דלתות נסגרות והיא יוצאת לדרך..... נוף הרציף מתרחק....ספסלי המתכת הקרים מוחלפים בצמחיה דלילה לצד המסילה, מביטה החוצה ורואה בעיניי רוחי ילדה עם תלתלי זהב רצה .... אנחנו מתקדמים והיא "רצה" לאחור, רוצה להגיע אך ללא הצלחה, "כשתהיי גדולה תצליחי" מהדהד בראשי.... הנה אני גדולה , בעוד שבוע אהייה גדולה אף יותר....ועדיין אני לא משיגה את הרכבת בריצה... ומכאן בטח הבחירה להיות בתוכה.... לא, זאת לא הסיבה....רוצה לחוות חוויה , פנטזיה ישנה.... לפגוש אותו, כמו בסרטים.... רוצה שתביא אותי מנקודה לנקודה בלי צורך להשיגה.... כברת דרך קצרה והרכבת עצרה, תחנה ישנה , שוממה ....בחרתי בדרך הארוכה לתת לרגשות ולערגה להציף אותי תוך כדי נסיעה. עוצמת עיניים והוא עולה בהדמיה תחילתה של פנטזיה .... יורדת בצעד איטי מביטה לצדדים, הוא שם ,כמובטח, נטוע ברצפת האבן....שקט ,עומד ומחכה לי, לנערת הפרחים שנסעה איתו לאורך המסילה, מבט אחד ארוך ותחושת חולשה עולה במעלה הקיבה, מתקרבת בצעד בטוח, יודעת , יודעת בתוכי בהווייתי שגם הוא מתרגש, כמוני.... נשימה מתגברת , אני מתרוממת על קצות האצבעות ונושקת לצווארו. הוא מביט בי נפעם ,כחול עיניו חודרות לתוכי, לליבי....אוסף אותי לתוך זרועותיו בחיבוק גדול, מלטף את תלתלי בלטיפות פרפר, הלמות ליבו הולמות בי חזק....נוגעות בפטמות המתרגשות והמתקשות.....גופי צועק בערגה, בתנועה קלה מצמיד אותי חזק , שפתיי הורודות מקבלות את נשיקתו בשקיקה. לשונות נפגשים...מגששים, רוצים לדעת, להכיר....ברכיי כושלות, נשמתי נעתקת....וכך עומדים עוד רגע קט, המולה סביב, הכרוז שוב מכריז על יציאתה של הרכבת ואנחנו עומדים על הרציף... "האור בעינייך ורכות תלתלייך, מספרים לי עלייך , את הפריחה המאוחרת בחיי" אומר ברוך... ניחוחו הטוב עולה , מגע ידיו חובקות את חמוקי - מעיף לשמים , מזמין לאהוב..... הרכבת עוצרת ,מתעוררת ,פוקחת עיניים אט אט ....תחנה ישנה מאבן , בדיוק כפי שאני אוהבת ... גבר ואישה בגיל העמידה עולים בתחנה ומתיישבים בספסל לידי... הוא מביט בעיניה מחזיק את ידה וליבי נצבט.... גם הם ממשים חוויה ישנה, עוברת בי המחשבה....מסתכלת על השלט ומבינה שהתחנה הבאה היא התחנה בה הוא מחכה...בינימינה..... הלב פועם שוב בחוזקה... הרכבת מתחילה בנסיעתה... רוצה שתאט רוצה שתתן לי עוד זמן לפנטז..... כל נימיי דרוכים ..... רוצים לנגן את אותה מנגינה, מנגינה שבלב... לרקוד כניצת ורד, בראשה טיפת טל מתנוצצת כפנינה, מרקדת בצפרירי הבוקר ובחמה. לא יודעת מה יקרה על הרציף , אך אני בהחלט יודעת שלאהוב פירושו לחוות את החלק היפה ביותר שבתוכי...... הרכבת עוצרת.....תחנת אבן ישנה.... יורדת ..... הוא לא היה שם... Tusha
זה קרה בחג השבועות שנה שעברה... מאז הורדתי את השיריון לתת לפצעים להירפא . רכבת עוד בצעירותי אהבתי רכבות, אותה רכבת שעושה רעש רגע לפני הגעתה להצטלבות....מודיעה "אני כאן עוברת".... בדרך לסבתא תמיד עצרתי ליד המסילה וייחלתי לאותה רכבת שתעבור במהירות ותבדר את תלתליי בשובל דהירתה קדימה. משהו בתנועה שלה , בכיוון הדהירה, עורר בי את הרצון לרוץ בעקבותיה. רצתי מעט...אך עצרתי, ידעתי שלא אצליח להשיגה.... אולי כשאגדל ורגליי יהיו ארוכות יותר, ריאותיי מפותחות יותר...אולי אז אשיגה....גדלתי וזה לא קרה. כשבגרתי, אהבתי את העצירה לפני המסילה, המחסום יורד אט אט....טוווווווו....הרכבת חולפת... ואני ממשיכה. הוא כנראה חש ואולי גם ידע, על אהבתה לרכבות, למסילות, ויותר מכל לתחנות.... תחנות אבן ישנות ... באותו בוקר שבת – חג השבועות, בחר לטייל איתה על המסילה, מסילה ישנה שירדה מדמשק אל תוך העמק הירוק שזור פרחי הבר, לקח אותה לאורכה..... כל כך ריגש מבלי שידע, ואולי כן ידע, לא אמר..... גם היא שתקה...לא חילקה .... הברק בעיניה אמר הכל. שזרה פרחים לשערה , דיברה עם תרנגולות הודו כשהיא צועקת והם עונים בגירגור מצחיק... כן זה היה מצחיק !!! הנאה צרופה!!!!! לרגע חשה תחושת החמצה....שיתפה , סיפרה והוא ברוך ליטף את ירכה, כמי שאומר "לא נורא יקירה, תוכלי לחוות חוויה חדשה". מאז ומעולם חלמתי על מפגש אוהבים ברציף תחנת הרכבת. בסרטים שחור/לבן שהקרינו בקולנוע "חמישה" בעיר הולדתי, תמיד הזלתי דמעה כשהם נפגשו על הרציף וממש בכיתי בבכי מר כשהם נפרדו, על הרציף... עוד אז אמרתי, בליבי, שארצה פעם להיות שם על הרציף, לחכות לאהוב , או לרדת מהרכבת כשאהובי מחכה ברציף.... אך זה לא קרה, גם לא עבר שוב במחשבה, או בפנטזיה..... נדחק לפינה אפלה. היום זה קרה.....קמתי עם זה הבוקר עם אותה פנטזיה של פגישה .... פגישה אחרי נסיעה ברכבת ארוכה..... בוקר, השעה 8 , מזג אוויר אביבי, שמש בוקר מלטפת.... התנועה במדרגות הנעות של תחנת הרכבת בעיצומה, עולים יורדים, חיילים ועוד הרבה אנשים מעניינים מתרוצצים בין הרציפים... ריח לחמניות טריות עולה באפי.... יורדת בניחותא במדרגות הנעות לכיוון הרציף, רכבת הבוקר שיוצאת לחיפה..... התנועה מסביב ערה, הכרוז מכריז הודעות שונות ומשונות, רכבות נכנסות ויוצאות ואני כאפופה בענן של שקט מתנהלת לי באיטיות לרציף המתאים...הקולות ברקע כאילו ואינם, לא נוגעים בי...הראש עובד ומצייר ציורים באלפי צבעים..... לבושה בחליפה פשתן קלילה, חולצה תכולה בצבע העיניים, סנדלים ותיק צד קטן מקש, מתיישבת לי בפינה היותר רחוקה של הרציף... רוצה להיות עם עצמי, עם ההרגשה, רוצה לחוות את אותה חוויה בשלמות, בערגה. יודעת שבקצה השני, ברציף , הוא יחכה ...כפי שקבענו..... באותה תחנה ישנה, בנקודה רחוקה. הכרוז מכריז, "הרכבת נכנסת לרציף ותעזוב ב...." והנה מופיע לו הקטר ואחריו אותם קרונות, לא אותה רכבת מהמסילה שליד בית סבתא, רכבת מודרנית ארוכה , צבעונית .... אם אני לא טועה, נושאת את אותו סמל מהתקופה של הרכבת הישנה. הדלתות נפתחות ומתוכה יוצאים אנשים מכל המינים: גבוהים, נמוכים , שמנים, רזים, ממהרים, מהורהרים... מצליחה לקלוט את אותם פנים, אותה הבעה, מנסה להבין מה הביא כל אחד מהם לנסוע ברכבת... האם מאותה סיבה.... האם לעבור חוויה .... או סתם ככלי תחבורה...? וכך עם השאלה מפלסת דרכי בין המושבים, מחפשת מושב ליד חלון, בכיוון הנסיעה. מתיישבת, מסקלת את רגליי הארוכות והחטובות, הלב מתחיל לפעום בחוזקה, סומק קל עולה בלחיי.....ואווו...... רק המחשבה....מטריפה, מחכה בהתרגשות יתרה שהרכבת תחל בנסיעתה.... דלתות נסגרות והיא יוצאת לדרך..... נוף הרציף מתרחק....ספסלי המתכת הקרים מוחלפים בצמחיה דלילה לצד המסילה, מביטה החוצה ורואה בעיניי רוחי ילדה עם תלתלי זהב רצה .... אנחנו מתקדמים והיא "רצה" לאחור, רוצה להגיע אך ללא הצלחה, "כשתהיי גדולה תצליחי" מהדהד בראשי.... הנה אני גדולה , בעוד שבוע אהייה גדולה אף יותר....ועדיין אני לא משיגה את הרכבת בריצה... ומכאן בטח הבחירה להיות בתוכה.... לא, זאת לא הסיבה....רוצה לחוות חוויה , פנטזיה ישנה.... לפגוש אותו, כמו בסרטים.... רוצה שתביא אותי מנקודה לנקודה בלי צורך להשיגה.... כברת דרך קצרה והרכבת עצרה, תחנה ישנה , שוממה ....בחרתי בדרך הארוכה לתת לרגשות ולערגה להציף אותי תוך כדי נסיעה. עוצמת עיניים והוא עולה בהדמיה תחילתה של פנטזיה .... יורדת בצעד איטי מביטה לצדדים, הוא שם ,כמובטח, נטוע ברצפת האבן....שקט ,עומד ומחכה לי, לנערת הפרחים שנסעה איתו לאורך המסילה, מבט אחד ארוך ותחושת חולשה עולה במעלה הקיבה, מתקרבת בצעד בטוח, יודעת , יודעת בתוכי בהווייתי שגם הוא מתרגש, כמוני.... נשימה מתגברת , אני מתרוממת על קצות האצבעות ונושקת לצווארו. הוא מביט בי נפעם ,כחול עיניו חודרות לתוכי, לליבי....אוסף אותי לתוך זרועותיו בחיבוק גדול, מלטף את תלתלי בלטיפות פרפר, הלמות ליבו הולמות בי חזק....נוגעות בפטמות המתרגשות והמתקשות.....גופי צועק בערגה, בתנועה קלה מצמיד אותי חזק , שפתיי הורודות מקבלות את נשיקתו בשקיקה. לשונות נפגשים...מגששים, רוצים לדעת, להכיר....ברכיי כושלות, נשמתי נעתקת....וכך עומדים עוד רגע קט, המולה סביב, הכרוז שוב מכריז על יציאתה של הרכבת ואנחנו עומדים על הרציף... "האור בעינייך ורכות תלתלייך, מספרים לי עלייך , את הפריחה המאוחרת בחיי" אומר ברוך... ניחוחו הטוב עולה , מגע ידיו חובקות את חמוקי - מעיף לשמים , מזמין לאהוב..... הרכבת עוצרת ,מתעוררת ,פוקחת עיניים אט אט ....תחנה ישנה מאבן , בדיוק כפי שאני אוהבת ... גבר ואישה בגיל העמידה עולים בתחנה ומתיישבים בספסל לידי... הוא מביט בעיניה מחזיק את ידה וליבי נצבט.... גם הם ממשים חוויה ישנה, עוברת בי המחשבה....מסתכלת על השלט ומבינה שהתחנה הבאה היא התחנה בה הוא מחכה...בינימינה..... הלב פועם שוב בחוזקה... הרכבת מתחילה בנסיעתה... רוצה שתאט רוצה שתתן לי עוד זמן לפנטז..... כל נימיי דרוכים ..... רוצים לנגן את אותה מנגינה, מנגינה שבלב... לרקוד כניצת ורד, בראשה טיפת טל מתנוצצת כפנינה, מרקדת בצפרירי הבוקר ובחמה. לא יודעת מה יקרה על הרציף , אך אני בהחלט יודעת שלאהוב פירושו לחוות את החלק היפה ביותר שבתוכי...... הרכבת עוצרת.....תחנת אבן ישנה.... יורדת ..... הוא לא היה שם... Tusha
והנה לכם...
מתכון לעוגת גבינה נפלאה שאפיתי זה עתה החומרים: 2 גביעי גבינה 1 גביע יוגורט טבעי או גביע שמנת חמוצה 6 ביצים 1 פודינג וניל 3 כפות קורלנפלור כוס וחצי סוכר שמנת מתוקה ההכנה: בשתי קערות
בקערה הראשונה
גבינה יוגורט או שמנת חמוצה 3 כפות פודינג וניל 3 כפות קורנפלור חצי כוס סוכר 6 חלמונים לבחוש היטב עד לקבלת בלילה אחידה
בקערה השניה
6 חלבונים כוס סוכר להקציף עד לקבלת קצף קשה וחזק מעבירים את הקצף לקערה הראשונה, מערבבים בעדינות בתנועות סיבוב... מכניסים לתנור שחומם מראש בחום גבוה מאוד ל10 דקות כעבור 10 הדקות, מנמיכים לחום בינוני למשך כחצי שעה מכבים את התנור ומשאירים את העוגה בתוך התנור עד שיתקרר כאשר העוגה גרה מכינים את הציפוי כך: שמנת מתוקה + שארית האינסטנט פודינג וניל + כוס חלב מקציפים היטב עד לקבלת קרם אחיד וסמיך מצפים את העוגה עוטפים בניילון נצמד או נייר אלומיניום למקרר ו.... לאורחים שיתלהבו באחריות
מתכון לעוגת גבינה נפלאה שאפיתי זה עתה החומרים: 2 גביעי גבינה 1 גביע יוגורט טבעי או גביע שמנת חמוצה 6 ביצים 1 פודינג וניל 3 כפות קורלנפלור כוס וחצי סוכר שמנת מתוקה ההכנה: בשתי קערות
יונה לבנה 1
New member
טושטושה וואו וואוווווווווו
מעולם לא פינטזתי על תחנת רכבת ומעולם לא נתתי לה משקל רומנטי... בשבילי תמיד הרציף היה מקום עם ריח רע.......... הכל בעיני המתבונן.............. נדהמתי מיופיו של הפינטוז והרגשתי את קור הספסלים בתחנה ואת רעש הרכבת. מי יתן ותגשימי חלום ילדות זה. תגידי יש לי שאלונת, אני להבדיל תמיד בסרטים על בתי כלא נורא מתרגשת ואוהבת את האווירה שם,את חושבת שאולי רק שאגיע לשם אמצא את אהבת חיי?
מעולם לא פינטזתי על תחנת רכבת ומעולם לא נתתי לה משקל רומנטי... בשבילי תמיד הרציף היה מקום עם ריח רע.......... הכל בעיני המתבונן.............. נדהמתי מיופיו של הפינטוז והרגשתי את קור הספסלים בתחנה ואת רעש הרכבת. מי יתן ותגשימי חלום ילדות זה. תגידי יש לי שאלונת, אני להבדיל תמיד בסרטים על בתי כלא נורא מתרגשת ואוהבת את האווירה שם,את חושבת שאולי רק שאגיע לשם אמצא את אהבת חיי?
יונה לבנה 1
New member
../images/Emo6.gif
יונה לבנה 1
New member
אוף
לא חשבתי על זה,הפנטזיות שלי קשורות ב-חומות של תקווה,אבל פרוייד בטח לא היה מסתפק בתשובתי......
לא חשבתי על זה,הפנטזיות שלי קשורות ב-חומות של תקווה,אבל פרוייד בטח לא היה מסתפק בתשובתי......
יונתי
פרויד בטוח היה חוגג על הפנטזיה שלך יש לי מן תחושה מוזרה [תקני אותי] שמאוד מתחשק לך שמישהו יקרקע אותך , אולי צריכה קצת גבולות??? איך שלא יהייה נשמע לי סבבה רומן עם אסיר , זיפי זקן בני יום, עור שחום ומחוספס , סנטר חזק וגברי ושלא נדבר על הידיים החסונות...וואוו אם תרצי, אולי אכתוב על כך באחד הימים ... קצת קשה לי בחג חלבי שכזה אבל אנסה ביום אחר [לכתוב]
Tusha
פרויד בטוח היה חוגג על הפנטזיה שלך יש לי מן תחושה מוזרה [תקני אותי] שמאוד מתחשק לך שמישהו יקרקע אותך , אולי צריכה קצת גבולות??? איך שלא יהייה נשמע לי סבבה רומן עם אסיר , זיפי זקן בני יום, עור שחום ומחוספס , סנטר חזק וגברי ושלא נדבר על הידיים החסונות...וואוו אם תרצי, אולי אכתוב על כך באחד הימים ... קצת קשה לי בחג חלבי שכזה אבל אנסה ביום אחר [לכתוב]
אילנהחלפ1111
New member
בוקר שכולו לבן אכלו../images/Emo174.gifושתו../images/Emo173.gif
יונה לבנה 1
New member
התפוצצה לי הפנטזיה../images/Emo4.gif
ממש לא בא לי על זיפים וחספוס,בא לי על חלק.....
נו תכתבי כבר,אני מתה לקרוא את הרומן הסוער עם האסיר ש 20 שנה חופר לו דרך מילוט.... ממתינה לצאת החג
ממש לא בא לי על זיפים וחספוס,בא לי על חלק.....
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.