חג שמח, ובקשת עזרה...

Springy

New member
חג שמח, ובקשת עזרה...

שלום לכולם. סבתי אובחנה לפני כשנה וחצי כחולת אלצהיימר, ומטופלת בממוריט. לאחרונה מצבה התדרדר מאוד, ומה שמפחיד במיוחד הוא הופעה של הזיות ומחשבות שווא, בעיקר פרנואידליות, עם נושא שחוזר על עצמו. מספר פעמים בשבוע עד מדי יום היא טוענת שסבי אינו בעלה, אלא "חבר" או "בן דוד", כועסת עליו מאוד ודורשת שייצא מהבית. בפעם האחרונה היא ככל הנראה היכתה אותו. במקרים אלה מישהו מבני המשפחה מוזעק לשם, ונשאר שם עד שהיא נרגעת באופן יחסי. היא גם מבקשת ללכת "הביתה" כשהיא נמצאת בביתה, ומספרת סיפורים שאני מניחה שאפשר להבין כהזיות (טוענת ששומעת אנשים מדברים, רואה אנשים - היא קוראת לזה "חלומות"). היא אחוזת אימה במצבים הללו ואנחנו חסרי אונים. סבי עדיין אינו מוכן להוציא אותה מהבית, ולא הוא ולא אנחנו רואים כיצד ניתן יהיה להכניס מטפל הביתה (היא תתנגד בכל תוקף). הוא עצמו אדם מבוגר וסובל מבעיות בריאות, ומיותר לציין כי איכות חייו נפגעת באופן בלתי נסבל. החודש הוא הסכים לראשונה ללכת למפגש של קבוצת תמיכה, אולם חזר מאוכזב כי הנושא לא היה קשור ישירות למחלה, הפגישה היתה ארוכה מאוד, וכשחזר "חטף" מסבתי על ההעדרות (אין לה תחושת זמן, והיא כועסת מאוד על כך שהוא "נעלם ונוטש אותה לבד" גם כאשר הוא יוצר לפרקי זמן קצרים). עבר זמן ארוך מאז הפעם האחרונה שסבתי ביקרה במרפאת זיכרון. היה לה תור למרפאת הזיכרון במאיר לפני כחודשיים, אך הוא בוטל כיוון שהרופאה פוטרה, והתור החדש שנקבע הוא רק לחודש הבא. רופא המשפחה פוסל את האפשרות שההזיות נגרמות כתוצאה מהאלצהיימר (אני במקצועי מרפאה בעיסוק, ואמנם לא עובדת בתחום הגריאטרי, אולם זכור לי אחרת מלימודיי). הועלתה השערה שאולי הגורם הוא כדור הרגעה שהיא מקבלת. הוא אדיש מאוד לעניין, וסבי הוא אדם ביישן שמתקשה לעמוד על שלו. אני חוששת שאולי קיימת אפשרות שמקור ההזיות ומחשבות השווא הוא חס וחלילה בגידול, או בבעיה חמורה אחרת. לכן, אשמח לשמוע מניסיונכם האם מישהו נתקל בבעיה דומה וכיצד התמודדתם איתה? ובנוסף, האם מישהו מכיר רופא המתמחה בתחום שמקבל באופן פרטי באזור המרכז או השרון? כל המשפחה מודאגת ומוטרדת מאוד, ואם ניתן להקל עליה ואולי אף יותר מכך - על סבי - יכול להיות שנעדיף לשלם באופן פרטי ולא להמתין חודשים ארוכים לכל תור למרפאה... תודה מראש לכולם!
 

טיקו1

New member
הזיות ואלצהיימר

ידוע שיש חולי אלצהיימר הסובלים מהזיות. אינני יודעת מדוע הרופא המשפחתי דוחה אפשרות זו. בכל אופן וודאי שיש לשלול אפשרויות פתולוגיות אם מתעורר חשש. אני חושבת שבפורום לא נוקבים בשמות של רופאים מומלצים או מושמצים. בכל אופן אפשר לנסות מרפאות זכרון נוספות כמו בבלינסון, תל השומר, או בבית מרגוליץ רח' הנרייטה סאלד בת"א. כמו כן אפשר כפי שציינת לפנות באופן פרטי לפסיכוגריאטר או נוירולוג. הם יידעו גם להתייחס לתרופות. ובינתיים צריך לגייס הרבה סבלנות ושיתוף פעולה מעוד אנשים במשפחה. שמישהו יעסיק את סבתא ויסיח דעתה בשעה שסבא יוצא למפגש תמיכה ובכלל כדאי לדאוג שישתחרר מהטיפול כמה פעמים בשבוע כדי שיתאוורר ויחליף כוח. למטפלים המחליפים ולסבא כדאי "לזרום" עם החולה. לא להתווכח שהיא טועה, אלא לשחק אותה בשקרים לבנים. לארגן יציאה מהבית לכמה דקות והחזרה לסביבה המוכרת מיישבת שוב את תמונת העולם, וכו'. כל טוב . חזקו ואמצו!
 

Springy

New member
תודה, ועוד כמה דברים...

המשפחה מגויסת עד כמה שניתן - שזה בעיקר אימי, אחותי ואני - שלושתנו עסוקות ועובדות, ואכן אנחנו נמצאות בבית עם סבתי כשסבא שלי יוצא לזמן ממושך. לסבתי יש רק שתי בנות - משפחתה של דודתי לא ממש מתגייסת. עוזרים פה ושם, אבל אומרים שזה קשה להם מדי נפשית... זה מעמיס מאוד גם עלינו, כי יש כעס שלא ממש מבוטא כלפי דודתי... לצערי הנוכחות לצידה של סבתי כשסבא יוצא לא עוזרת. היא מדברת ללא הפסקה בכעס רב על העובדה שהוא לא בבית "אף פעם", רוצה ללא הפסקה לצלצל אליו, טוענת שיצא מהבית כבר בבוקר כשלמעשה יצא לפני שעה... כשהוא חוזר, היא מאוד כועסת עליו, אפילו שאנחנו מעמידות פנים שהוא חזר ממש מהר ואנחנו מופתעות מכך... אני מכירה היטב את שיטת השקרים הלבנים, אולם לצערי היא לא עובדת. היא לא מקבלת את העובדה שהיא בבית גם כשלוקחים אותה לסיבוב וחוזרים. הבעיה היא שזה מתחיל לקרות גם באמצע הלילה - כשבאמת לא סביר להוציא אותה... סבא באמת מתווכח איתה, ולא משנה כמה הסברתי לו - לא הולך... נדמה לי שהוא חושב שאם הוא יגיד לה מספיק פעמים היא תיזכר... במאיר כשהרופאה פוטרה אכן הציעו להם להעביר את הטיפול לבילינסון, אבל סבא סרב כי הוא חושש שהיא תצטרך להתחיל את התהליך מאפס... יש המתנה ארוכה מאוד לכל תור. אנחנו באמת אובדי עצות. אם מישהו מכיר רופא ומוכן להמליץ עליו במסר, אני אודה לו מקרב לב...
 

פנטזי1

New member
שלום ל springy

דוקא התופעות שתארת מאוד אופיניות לאלצהיימר הזיות,כעס על סבא שלך (בדרך כלל הכעס מופגן כלפי האדם הקרוב ביותר)הרצון "הביתה" הכל מוכר לנו מאוד ואני מתפלאת שהרופא לא משייך אותן למחלה.מה שכן יכול להיות שכדור ההרגעה שהיא מקבלת לא מתאים לה וצריך להחליף אותו,יש היום הרבה תרופות פסיכיאטריות שעוזרות וכמובן שצריך להתיעץ עם גריאטר או פסיכוגריאטר ולנסות להתאים את התרופה המתאימה לה ביותר.בנוסף כדאי מאוד להכניס עזרה -מטפלת גם אם נראה שהיא לא תסכים,כי הרבה פעמים נדמה לנו שזה לא ילך ותתפלאי כמה שאנחנו טועים.אני בחיים לא האמנתי שאבא שלי יסכים ללכת עם מטפל לטייל כל יום והתבדתי ועכשיו הוא הולך כל יום למרכז יום והיינו בטוחים שהוא לא ילך .אל תתיאשו כדאי תמיד לנסות.
 

ronnyw

New member
שלום ל- SPRINGY

הי מכל מה שנאמר, אני רוצה להתייחס רק לנקודה אחת שהזכרת בקצרה: מטפלת. אמרת שאימא תתנגד. אז ככה: כל - כל !! - חולי או חולות האלצהיימר מתנגדים, כולם עוברים תהליך הסתגלות קל או קשה, בן שבוע או שבועיים, ואז כל החיים נראים אחרת, ולא ברור איך אפשר בלי.. נדמה לי, לפי הכתוב, שסבתא שלך כבר מזמן בשלב שצריך לאכוף עליה דברים, שאי אפשר לצפות ממנה להבנה שכלתנית. מטפל/ת כזה פשוט יושיע את סבא שלכן, ויאפשר מינימום של חיים נורמאליים לו, לכן ותראי שגם לסבתך. קראי את הפורום אחורה ותמצאי עצות וטיפים על איך להקל על ההכנסה של עובד זר הביתה (דוגמא מהעולם שלי: הסברנו לאימא האלצהיימרית שהמטפלת נועדה לאבא הסוכרתי, על מנת להזריק לו אינסולין מידי יום...) עם כל מיני בלופים. אבל אם לא הולך ב"טוב" - פשוט להעמיד בפני עובדה. ולסיום: אתמול ביליתי עם אימא שלי 24 שעות בבית חולים, במחלקה פנימית. ספרתי במחלקה 5 עובדות זרות ועובד זר אחד (שישה במחלקה מקרית אחת, ואולי היו עוד שלא ראיתי), ש"אישפזו" את עצמם יחד עם מטופליהם. איזה טיפול, איזה מסירות !! הם ישנו שם בלילה, האכילו, החליפו, דברו עם המטופלים, בעוד שהחולים האחרים התחרו על זמן הצוות ותשומת ליבו. (צוות נהדר עם 180% תעסוקה...). אני, שהייתי עם אימא שלי 24 שעות בלבד, חזרתי הביתה חצי משוגעת. (המטפלת שלנו נשארה בבית עם אבא.) שוב קיבלתי חיזוק לתחושה שלי, שמטפל זר זה "מסט" אם רק אפשר. בהצלחה !!
 

sreuveni

New member
ל SPRINGY

הי, שלחתי לך הודעה במסר. לנו היו בעיות של הפרעות תנועה כתוצאה מכדורי הרגעה שנתנו לאימי, עבור התופעות שאת מתארת. לכל אחד יש תרופה שמתאימה לו ואותה תרופה יכולה לא להתאים לאחר. אצלנו ה- ממוריט ממש לא עזר, המחלה התקדמה לה מהר מאוד למרות שלקחה ממנו. אחרי כמה תלאות הגענו לכדור בשם סרוקוול שהיה ממש טוב לאמא. גם מבדיקות שעשיתי באינטרנט לא ראיתי שיש לגביו תלונות, רק דברים טובים. דבר אחר שיש לי להגיד לך, אני ראיתי את אמא במצב כבוי מתרופות הרגעה, והיה לנו כל-כך רע שהתגעגענו לאמא הצועקת ונרגשת שהיתה לפני התרופה. מה טוב יותר: סבתא נמר או סבתא סמרטוט? צריך להבין שזו המחלה ולא סבתך. כמו שנאמר כבר בפורום: היתה אמא א' ועכשיו יש אמא ב': חולת אלצהיימר. תצחקו מכל מה שהיא אומרת וחושדת וכועסת. אם שיטת השקרים הלבנים לא עובדת סימן שיש עוד הרבה בינה בסבתא שלך. יש כאן נקודת אור ולא חושך. לגבי הקשר שלה עם סבא, אני בטוחה שמדובר באהבה גדולה וגעגועים. לחולי אלצהימר נפגע כושר השיפוט וכנקראה גם תחושת הזמן. סבתך לא אשמה, זו המחלה. חפשי נקודות אור ותמשיכי להכנס לפורום, הוא עוזר. שיר
 

ronnyw

New member
"סבתא נמרה" או "סבתא סמרטוט"...

שאלה טובה... אומר לך את דעתי הלא מלומדה: במקרה שיש רק חולה והמטפלים שלו - אולי "סבתא נמרה" היא האופציה הנכונה (וגם אז אני לא לגמרי בטוחה, כיוון שהנמרה די סובלת מההזיות, מהחרדות, מהפחדים, וסך הכל היא די מסכנה). אבל אם לסבתא יש בן זוג, נמרותה קשה לו נורא, ובעצם מאמללת אותו. לכן במקרה שמעורב בן זןג - שגם הוא מן הסתם זקן ולא במלוא כוחותיו והבנתו - עדיף "סבתא סמרטוט". שניהם סובלים פחות. בעקרון, יש שלב בחיים שבו כל מה שצריך זה להקל, להפוך להם את החיים לשקטים, נינוחים, רגועים ונטולי כאב או סערות. הלוואי וניתן היה לתת לאנשים אלה איזה צינגלה...
 

Springy

New member
מה עדיף?...

אולי כשאראה "סבתא סמרטוט" באמת אתגעגע ל"סבתא נמר". אני עובדת בבי"ח פסיכיאטרי ומכירה היטב כל מיני תופעות לוואי... אני יודעת שזה לא בדיוק מראה מלבב. אבל כשהיא אלימה, אני באמת מפחדת שהיא תפגע בסבא. כשכתבתי את ההודעה הראשונה לפני יומיים היה לנו חשד שהיא מכה את סבתא. ממש באותו זמן בלא ידיעתי אימי "הוקפצה" לשם שוב, כי סבתא לא זיהתה את סבא. הפעם לא היה ספק - הוא היה מלא סימני מכות. אני רוצה להאמין שאין לה כוח לפגוע בו באמת - אבל אם ברגע של חרדה היא תוריד לו אגרטל על הראש? באמת תודה לכולם על התגובות. לגבי המטפל, אולי אנחנו מושפעים מהאופי של סבתא, שנשאר איתה, ברגעי צלילות וגם כשאינה צלולה. סבתא שלי תמיד היתה חייבת להיות מושלמת. אסור שאיש ידע שמשהו לא בסדר איתה. אני זוכרת שניסינו לשכנע אותה להגיע לבדיקה הראשונה במרפאת הזיכרון (לי היה ברור מה קורה הרבה לפני האבחנה), והיא סירבה בכל תוקף כי "מה יהיה אם מישהו יראה אותה שם"... היא חיה עם הוריו המבוגרים והחולים של סבי, בתקופה שלא היתה חיה כזו לשלוח לבית אבות, ומילדותי אני זוכרת אותה אומרת "היום זורקים את הזקנים"... היום במיוחד צריך לשדל ולשקר לה על מנת לקחת אותה לרופא. לו זה היה תלוי בי כבר מזמן היינו מנסים מטפל, כי גם אני מנסה לומר לשאר בני המשפחה שיש סיכוי שנופתע - אבל קודם זה צריך לעבור את המחסומים של אמי וסבי, וחוששני שהדרך לשם עוד רחוקה... בכל אופן, אני מודה לכל מי ששלח לי שמות של רופאים. לצערי, במערכת הבריאות שלנו רק כסף וקשרים מביאים לאנשהו. נמשכו עבורינו חוטים, וביום שלישי יש לסבתא תור לרופא שנחשב מצוין, שוחח איתנו בטלפון והבטיח התייחסות מלאה לכל התופעות שהרופא הנוכחי פוסל במחי יד. יש נסיעה של כשעה אליו, ועכשיו צריך רק לחשוב איך נשכנע את סבתא לבוא
תודה לכולם!
 

sreuveni

New member
רוצה לספר לכולם

שהיום ראיתי את אימי שוב במצב של איזון בין ה"נמרה" ל"סמרטוט" זה כתוצאה מהפחתת מינון של כדור מסויים. זה זהו, לא להתייאש, מנסים ומגיעים לזה. ולגבי מה שאמרה רוני על עניין הסבא המטפל, מקבלת מכל הלב. הם בפירוש צריכים את השקט שלהם. שיר
 

ענתי44

New member
../images/Emo24.gif

שמחה שיר שאמא במצב של איזון בין הנמרה לסמרטוט.לו יהי וישאר ככה ללא שינוי.
 

sreuveni

New member
איזון

זה איזון מתנדנד, הרי לא נקבל את אמא א' בחזרה. מחפשים את המצב שאפשר לחיות איתו והוא טוב לכל הצדדים. כל הזמן לומדים ומגיעים לתובנות. הנה מהדיון הזה קיבלתי את התובנה כמה חשוב להתחשב בבן הזוג המטפל והנמצא במחיצת החולה מספר רב של שעות ביממה.
 

ענתי44

New member
נכון. זה הרע במיעוטו

ועל כל יום כזה אצל אמא שלי אני אומרת לבורא עולם תודה!
 

רותי57

New member
springy

שלום לך ספרינגי גם אבי חולה אלהיימר ואובחן לפני כשנתיים. גם וא רוצה ללכת הביתה לחמרות שנמצא בבית. הוא רואה דמיונות שווא ובעיקר כאילו מגיעים גברים לאמי. ובתקופה הזו מאוד תוקפן ולא שקט. הוא מקבל כדורים נגד חזיונות שווא בשם סרקוול תחילה קיבל 50 גר' והיום הוא מקבל 100 גר' וכאשר הוא ב"אטרף" אנו נותנים לו 200מ"ג הוא נרגע ואחרי זה אנו מורידים את המינון לאט לאט. אם תעברי על בל ההתכתבויות בפורום תראי שזה אופיני לכל חולי אלהיימר. תפני לרופא פסיבוגריאטר , אנו מטופלים בבית גולדמינץ שליד איכילוב. הם טובים מאוד. גם אבי מקבל ממוריט כבר שנתיים. בנתיים מצבו יציב. אמי הרבה שנים לא רצתה לקחת עובדת זרה, אך היא בעצמה חולת CVA כעת יש להם מטפלת לא מי יודע מה אך סבירה וזה מאוד עוזר.
 
למעלה